my world

קודם כל אני ממש ממש ממש מצטערת!

אני יודעת שלא העלתי פרק כמו שהבטחתי אבל זה בגלל שהמחשב שלי התקלקל והטבלאט (יצור מקולל שכמותו) סירב לתת לי להעלות את הפרק.

ובנוסף לזה הפורטל קרס.

אבל החדשות הטובות והניפלאות הן שקיבלתי מחשב חדש! היום! ובזכות זה אני יכולה להעלות פרקים.

ובזמן שלא העלתי סיימתי לכתוב עד פרק 9 ועכשיו אני כותבת את 10.

אז בלי נדר תגיבו ואני יעלה מחר את ההמשך.

ועכשיו לפרק..........

--------------------

התעוררתי בחדר בצבע דובדבן עמוק וכסף.

כאב לי הראש והרגשתי כאילו אני נחנקת והנשימות שלי היו כבדות וחלושות. בנוסף לכך לא הצלחתי כמעט לזוז בלילמות מכאבים. הדלת של החדר נפתחה וגמדונית בית נכנסה.

"איפה ...אנ-י?" לחשתי מהסיבה הברורה שהיה לי קשה לדבר. "בבית שלאדונילי ניקולס" אמרה הגמדונית. "מה קרה לי?" המשכתי ללחוש.  "היה פיגוע במסעדה שאכלתם בה ואת ניפגעת" אמרה הגמדונית ולפני שהספקתי להוציא עוד מילה היא נעלמה.

ניסיתי להתיישב ללא הצלחה, הדבר היחיד שהסגתי מזה הוא שהתנשמתי יותר בכבדות. הדלת ניפתחה שוב והפעם ניק נכנס לחדר. הוא התישב על קצה המיטה וליטף את שיערי. "מה קרה לי?" לחשתי שוב. חוסר הידיעה הרג אותיולא עזר במיוחד שלא יכולתי לזוז. "זה לא חשוב עכשיו. איך את מרגישה?" הוא שאל ברוך. "היו לי ימים טובים יותר" השתדלתי לחייך.

הוא לא חייך "אני מצטער".

"על מה?" שאלתי בבילבול. לא הבנתי על מה הוא מצטער ולא הייתי בטוחה שאני רוצה לדעת.

"זה באשמתי" הוא הסתכל עלי במבט עצוב "הייתי צריך לשמור עלייך יותר טוב".

"זה לא נכון! אתה לא אשם! בבקשה אל תגיד את זה!" ביקשתי בקול חנוק ובמבט מתחנן. "אני לא יכול לשנות את מה שאני מרגיש" הוא חייך חיוך מאולץ. "אם אנחנו מאורסים אנחנו צריכים לישון ביחד?" שיניתי נושא. "אנחנו לא חייבים, אנחנו עדיין לא נשואים" הוא חזר ללטף את שיערי.

"לא אכפת לך לישון איתי הלילה?" שאלתי.  לא רציתי לישון לבד ועם ניק הרגשתי בטוחה משום מה. "לא אכפת לי" הוא חייך ונשק לראשי. למזלי הייתי קרובה לקיר ככה שלא הייתי צריכה לזוז כדי לפנות לו מקום לידי. הוא הוריד נעליים ונשכב לידי. "לילה טוב" הוא לחש לי ונשק לראשי. "לילה" מלמלתי ועצמתי עיניים.

***

קרני שמש פגעו בגופי . לא רציתי להתעורר היה לי נוח ונעים כמו שהרגשתי רק שישנתי עם ג'יימס. הראש שלי עדיין קצת כאב אבל בגדול הרגשתי הרבה יותר טוב. פתחתי את העניים באיטיות והסתכלתי על ניק. עניו היו עצומות אבל הוא ליטף את שיערי בעדינות. "ניק..." לחשתי. משום מה פחדתי לדבר בקול רם. "הממ..." הוא לא פתח את עיניו. "איזה יום היום?" שאלתי בחשש קל.

שמתי לב שהוא לא לבוש באותם בגדים באותם בגדים כמו שלבש שנירדמנו ביחד וגם לא אני. הטי שרט  הורודה שלבשתי בגופיית ספגטי (הערת המחברת: יש כאלה שקוראים לזה גופיית בסיס) והמכנס הארוך שלבשתי הוחלף בשורט ססגול.

"יום חמישי" הוא פתח את עיניו והסתכל עלי. "כמה זמן ישנתי?" שאלתי בהיסטריה. "היית מעולפת כמה ימים, אבל עבר יום אחד מאז שנירדמנו" הוא כנראה הבין את הלחץ שלי כשהסתכלתי על הבגדים שלי "אולי, הגמדונית שלי החליפה לך בגדים בזמן שישנת".

"אני חייבת לך" לחשתי לו. "הכל בשביל אישתי לעתיד" הוא גיחך. צמרמורת עברה בגופי כשהו אמר אישתי. "קר לך?" שאל. "זה בסדר" מלמלתי במבוכה. הוא כיסה אותי בשמיכה בעדינות רבה. "ההורים שלי יודעים?" שאלתי.

"כן הם היו פה אתמול, הם אמרו שהם יחזרו היום בערב" הוא הסביר "רעבה?"

"קצת?" מלמלתי ובאותו רגע הופיעה גמדונית בית עם ארוחת בוקר. היא שמה את העגלה עם ארוחת הבוקר ליד ניק ויצאה מהחדר.

"מה בא לך?" שאל. "אייס קפה יספיק לי" חייכתי אליו. הוא הושיט לי כוס של אייס קפה ולקח לעצמו צלחת פנקייק.הוא הסתכל עלי כשהכנסתי את הקשית לפה ושתיתי. "מה?" שאלתי. "סתם, רוצה לטעום?" הוא שאל. הוא נראה כאילו יצא מטראנס. "לא תודה" אמרתי והסתכלתי על החדר. הוא באמת היה נקי ומסודר למרות שבן חי בו. הסתכלתי על ניק הוא היה בלי חולצה והייתה לו צלקת על בית החזה. "מה קרה לך פה?" שאלתי ונגעתי בעדינות בצלקת. "קיבלתי מכה" הוא חייך. ידעתי שהוא משקר ורציתי לדעת למה. "ממה?" שאלתי.

"סתם....זה לא חשוב" הוא מלמל והניח את הצלחת החצי ריקה על השידה. "לי זה כן" אמרתי. הוא הסתכל לתוך עיני והייתה לי תחושה שהוא ידע, שאני יודעת שהוא משקר. "זה קרה בפיגוע?" שאלתי. הסתכלתי עליו הוא עצם את עיניו.  "ניק...!" אמרתי. הוא המשיך לשתוק. "חשבתי שמערכת יחסים בונים על אהבה, אמון ואמת....אהבה אין, אמון אני בספק, ואמת אין. איך אתה רוצה שנתחתן?" אמרתי והסתובבתי לעבר הקיר.

למה הכל חייב להיות כל כך מסובך?

שכבנו שם, אני עם הכעס והעלבון שלי וניק עם השתיקה וההתעלמות ממני. "אני רוצה לחזור הבית..." מלמלתי. הרגשתי את היד שלו עוברת בשיערי. "תפסיק" אמרתי בנוקשות.

"אם אני יספר לך איך קיבלתי את הצלקת את לא תכעסי?" הוא שאל מתעלם מדברי. "אני יכעס יותר אם לא תספר לי" אמרתי קצת יותר ברכות והסובבתי אליו.

"את ניפגעת בלבואף אחד לא מצא אותך מכיוון שהיית מעולפת, חשבו שאת מתה.אז אני נכנסתי לחפש אותך. לא הייתי זהיר במיוחד וזה קרה" הוא ליטף את פני שהדמעות התחילו לזלוג. "אני מצטערת" בכיתי "אני כעסתי עליך סתם...אתה הצלת אותי".

הוא הצמיד אותי לגופו ועטף אותי בזרועותיו. "אל תבכי...את צדקת מערכת יחסים בונים על אהבה, אמון ואמת. אם את לא אוהבת אותי לפחות תסמכי עלי ותאמיני בי" הוא אמר. זה לא עזר לי שהוא האשים את עצמו....אבל הדבר שאני יודעת עכשיו שזה שהוא אוהב אותי. אחרי שסיימתי לבכות מלמלתי "סליחה". "זה בסדר..." הוא לחש לאוזני וגרם לי צמרמורת.  הוא נראה מרוצה מעצמו שגרם לי להגיב ככה. "אולי תשני פה גם הלילה?" הציע. "אני לא יודעת....נחליט בערב" אמרתי. נשמע טראק של הגעתה של גמדונית הבית ואני נבהלתי וניצמדתי לניק. ניק גיחך וגמדונית הבית נראתה מבוהלת. "אני מבקשת סליחה גבירתילי" היא מלמלה ודפקה את ראשה בקיר. "אולי, תספיק!" אמר ניק והגמדונית בית הפסיקה אך בכל זאת נראתה מבוהלת. "רק רציתי להודיע לך שאחורת הצהריים מוכנה, אדונילי" היא אמרה ונעלמה משם. "נבהלת מגמדונית הבית שלי?" ניק גיחך. "זה לא מצחיק!" מלמלתי. "זה כן!" הוא חייך. "זה לא יפה לרדת עלי!" אמרתי. "אני לא יורד עלייך אני צוחק עלייך" הוא הדגיש והתחיל לדגדג אותי.

אחרי כמה דקות שנינו ירדנו למטה צוחקים וכמעט מאושרים.

***

שנינו ישבנו בגן. אני נשענת על חזהו של ניק וניק משחקת בשיערי. הרגשתי רע. אני לא אוהבת אותו! והוא כל כך דואג לי! תמיד דמיינתי את היום שבו אני יתחתן עם האביר על הסוס הלבן שלי, שעם הזמן הפך לסקורפיו. אבל מעולם לא דמיינתי שאני יתחתן עם מישהו שאני לא אוהבת. כשחשבתי על להתחתן הבנתי שאני יצטרך ללדת לניק ילדים. ובשביל זה ניצטרך לשכב! לא! לא! לא! "ניק..." מלמלתי מרגישה את פני מאדימות מבושה. "קרה משהו?" הוא בחן את פני. "כשאנחנו נתחתן....כלומר אחרי...אנחנו נצטרך" מלמלתי מקווה שהוא הבין. אבל לצערי הוא לא. "

מה יקרה אחרי שנתחתן?"

"אנחנו נצטרך....אתה יודע...לשכב?" מלמלתי מסמיקה עוד יותר. "אני לא יודע..." הוא מלמל, מסמיק לא פחות ממני. ידעתי שהוא רוצה ילדים, וידעתי שאני יצטרך לעשות את זה מתי שהוא. "אנחנו כן" אמרתי, משפילה את מבטי. "אנחנו לא נעשה את זה אם את לא רוצה" הוא חיבק אותי. "אנחנו נהיה נשואים...ואני יצטרך לעשות את זה בשלב מסויים" נאנחתי. "את עדיין לא עשית את זה? כלומר את עדיין בתולה?" הוא שאל בהפתעה. "לא עוד לא" השפלתי את מבטי. "את לא צריכה להתבייש" הוא אמר והצמידאותי לגופו. ידעתי שהוא שמח שעוד לא עשיתי את זה, רק לא הייתי בטוחה שאני כל כך שמחה מזה. "אני צריכה להחליף בגדים" אמרתי להוטה לשנות נושא.

***

ההורים שלי ישבו בסלון של הבית של ניק יחד עם ההורים שלו. לא פגשתי את ההורים שלו עדיין וזה לא היה בראש סדר העדיפויות שלי.  נכנסתי בעיקבות ניק מסמיקה עד שורשי שערותי. הוא הבחין במבוכה שלי ומשך אותי אליו שזרועו על כתפי. לא רציתי לדבר עם ההורים שלי אבל ממש לא הייתה לי ברירה. "מה שלומך רוז?" שאלה אמא שלי. "היו לי ימים טובים יותר" חייכתי אליה חיוך מאולץ.

למרבה הפלא אמא של ניק התגלתה כאדם ניפלא.

קבענו שאני, אמא שלי ואמא של ניק נצא שבוע הבא לראות דברים לחתונה. לטענתם אני עדיין חלשה ורק אחרי סוף השבוע אני ירגיש יותר טוב. ממש!

בזמן הזה אבא, ניק ואביו פתחו שיחה להוטת על קווידיץ'. הששעה נהייתה מאוחרת וההורים שלי ואני היינו צריכים לחזור הביתה. ניק חייך לאמא שלי חיוך מלאכי וביקש "אכפת לך שרוז תשאר לישון כאן?".

אמא שלי נראתה מאושרת "מובן שלא" היא חייכה. אמא שלי חיבקה אותי ואני לחשתי לה "אני לעולם לא יהיה מאושרת וזאת רק אשמתך!"

---------------------------

תגובות יתקבלו בברכה!

הפרק הקודם