מגדת עתידות?

אם הביטה בעיסה הצהובה שנחה בצלחתה ועיקמה את אפה. אולי היו אלה הארוחות המדהימות בהוגוורטס שהפכו כל אוכל מוגלגי למגעיל באופן מדהים! אבל בעיקרון, החיים שלה די נראו עכשיו כמו החביתה המקושקשת שכאילו צעקה "תאכלי אותי ותגמרי עם זה" 

"קדימה אם, אין לנו את כל היום. הבטחתי לסבתא שנבקר אותה! כולם משתגעים מרוב געגועים!

אם נאנחה ולקחה את הטלפון ואת האייפוד שלה, שהבטיחה לעצמה שהפעם היא לא תשכח לקחת להוגוורט.

בדרך (סבתא גרה במרחק של שעתיים נסיעה) הסתגרה אם בתוך עצמה, היא הפעילה את המוזיקה בפול ווליום וכמעט שחוררה לעצמה את האוזניים כדי לברוח מהמחשבות המעיקות.

לפני שיצאה לחופשת חג המולד סיפרה אם לדמבלדור הכל, חוץ מהחלק של הספרים עליו וקווירל ואוצרות המוות וכל זה. אז בעצם, הם דיברו על היכולת המוזרה של אם להאיר כמו מנורה.

היא נזכרה, למרות המוזיקה, בשיחה שלהם שבוע לפני חופשת חג המולד:

"אמילי, מה בדיוק הרגשת כשמר מאלפוי בא אליכם?" דמבלדור שאל, מנסה לרסן את סקרנותו, ניכר בו שלא שמע על תופעה כזאת לפני כן.

"פחד" ענתה אמילי בכנות, אך בזהירות לא לחשוף יותר מדי.

"למה?" התעניין דמבלדור.

 "אמממ.... פרופסור, למה זה קרה?" אמילי הצילה את עצמה בשניה האחרונה.

"אני משער, שאת קרובת משפחה של רולינג המפורסמת!" נשימתה של אם נעתקה

"מי זאת רולינג פרופסור?"

"אה! רולינג הייתה מכשפה מדהימה בעלת יכולות מיוחדות, כשהיא שמחה, כולם סביבה שמחו, וכשהיא פחדה, היא זהרה באור קורן. אמרי לי, האם יש לך קרובי משפחה שמעולם לא פגשת?"

ברור שהיו לה.

"אם כך, יש לנו רולינג נוספת!"

"פרופסור, רולינג במקרה גם ידעה את העתיד?"

"איך ידעת?"

כמה מפתיע.

 אם חזרה למציאות בבת אחת. איך הם כבר הגיעו? 'תזכרי' היא אמרה לעצמה, ' לא לפחד משום דבר'

"חג מולד שמח!" צעקו כולם במקהלה. וניגשו לחבק את אם.

היתרון בבית של סבתא, הוא שמקיף אותו שדה ענק שאם בדרך כלל מטיילת בו בלילה.

אחרי האוכל והמתנות שכבה אם לישון אבל היא לא הצליחה להירדם אז היא ירדה אל השדה ונשכבה על הדשא. מביטה בכוכבים שכתבו לה בשמיים, 'לילה טוב'. עיניה כמעט נעצמו כשהיא קפצה בבהלה. הכתובת הזוהרת עדיין הייתה מעליה. נוצצת כמו יהלומים קטנים. "אני בטח חולמת" אם אמרה לעצמה, וחזרה לישון.

הפרק הקודם