(עוד לא) התגברתי

לאחר כמה דקות שאני פשוט בהיתי בשם " פרד וויזלי "
אנג'לינה ופרד קלטו אותי ורצו לעברי.
אף אחד, אפילו  לא אני, לא ידע איך אני יגיב כאשר אני אראה את הקבר.
הייתי מוכן להרבה תגובות שלי, אבל לזאת שתקפה אותי אל הייתי מוכן:
כל הזיכרונות שהיו לי עפ פרד, ואני מתכוון לכ-ל הזיכרונות שלי איתו!
הייתי בשוק.
התחלתי לבכות.
מצאתי את עצמי ב-11  בלילה (שלוש שעות אחרי שהגענו לקבר) שוכב לפני פרד ושופך את ליבו בפניו,
ליתר דיוק בפני הקבר שלו.
הרגשתי שכל הדיבור הזה עם פרד אחי, אחרי כל כך הרבה שנים שלא עשיתי זאת, הייתה הרגשה נפלאה.
כאילו אני עורך איתו שיחת טקלפלון (או מה שמו של המכשיר המוגלגי הגאוני הזה) חשבתי שאני עורך איתו שיחה כזאת אבל שאני גם רואה אותו.
זאת הייתה הרגשה נפלאה, ולא רציתי לעזוב.
הרגשתי שתי ידים עדינות מושכות אותי למעלה, בהתחלה חשבתי להתנגד, וללכת לישון ליד פרד, אבל  לא התנגדתי.
אנג'לינה משכה אותי למעלה ולקחה אותי לחדר האירוח שישנו בו. היא או מישהו אחר, כבר לא היה אכפת לי מי, דאג לי לאוכל.
אכלתי בדממה ונשכבתי במטיה הזוגית לידה,
נרדמתי שינה מלאה בחלומות מתוקים שלי עם פרד אחי המנוח.
כשהיתעוררתי לבוקר יום שבת, קיבלו אותי בחדר המועדון של גריפנדור כגיבור. כנראה שההורים של התלמידים סיפרו להם עלי ועל פרד...
שאלו אותי כל כך הרבה שאלות על פרד, על התעלולים שלנו, על החנות....
פרד ואנג'לינה יצאו (למזלי) יחד איתי והשתיקו את כל השאלות.
ככה ירדנו בשקט לאולם הגדול, ושם כבר כמעט כל שולחן גריפנדור ידע לא לישאול אותי על אחי פרד, ומי שכן שאל,
מיד השתיקו אותו במכות אלימות או מבטים רצחניים.

------------

סורי שזה פרק קצר אבל הייתי פשוט חייבת להשלים מה קרה לג'ורג' כשהוא ראה את הקבר

השאר פחות דחוף לי (ועוד לא כתבתי את זה... אז יקח לי טיפה יותר זמן לחשוב על רעיון)

הפרק יבא יקח קצת זמן כי עוד אין לי יותר מדי רעיונות ועוד לא מצאתי מספיק זמן לשבור ת'ראש על זה (מקודם כל הסיפור פשוט זרם לי בראש ואז הפסקתי וכתבתי ופרסמתי הכל בנתיים)

אז אני קווה שתוך כמה ימים כבר יהיה פרק אבל אני לא מבטיחה!

מקווה שאהבתם

הפרק הקודם		הפרק הבא