זיכרון שצריך לשכוח

הסתובבתי והלכתי מהחדר, ראשי מסוחרר ממחשבות. שואלת את עצמי שוב ושוב מה הוא עושה פה, ואם אני בטוחה שזה הוא, אבל הפנים שלו חרוטות לי במוח. עיניים שחורות, שיער חום-שחרחר ומבט רציני.

כל היום חשבתי עליו, על אותו בחור, נכנסתי לשיעור אנגלית וראיתי את בן, הוא נופף לי וסימן לי שאשב לידו, וכך עשיתי. "היי" הוא אמר וחייך אליי את החיוך המושלם שלו "היי" אמרתי מחייכת "תלמידים" קראה המורה לוסינדה "יש לנו תלמידה חדשה, קוראים לה רוזי מורגן, אני שמחה שהצטרפת לכיתה שלנו, רוזי." לוסינדה אמרה והסתכלה עליי, כשהמבט שלה נדד למקום אחר אני הייתי שקועה בלצייר עיגולים במחברת שלי, עד ששמעתי קול עמוק שמגיע מכיוון הדלת "סליחה על האיחור, המורה" הרמתי את מבטי וכל הצבע ירד מפניי. "זה בסדר גייב" היא אמרה אבל הסתכלה עליו במבט מרצין, עינינו נפגשו ועבר בי גל של רטט, נזכרת במה שקרה לפני פחות משנה. "את בסדר?" לחש לי בן, הסתובבתי אליו "כן" ניסיתי לחייך.

עבר חודש מאז המקרה ההוא בשיעור אנגלית, אני מנסה לא להסתכל עליו או לחשוב עליו. אחרי שיעור מדעים יצא לי לפגוש את בן וביחד הלכנו לחדר האוכל
"היי" ג'זי אמרה בחיוך "היי" ענינו אני ובן ביחד "אז, רוזי" טובי אמר "את מצטרפת היום למשחק כדור- עף שלנו?" הוא שאל אותי והסתכלתי על בן, הוא חייך אליי "כן.." אמרתי בקול מהסס "והיא בקבוצה שלי" בן מיהר להגיד "בסדר" מייסון אמר "אז אני טובי מולן וג'זי קבוצה אחת ואתה, רוזי, מייגן ודמי קבוצה שניה" מייסון אמר לבן "מתאים לי" אמר בן עם חיוך "שנצא?" מייסון שאל "אחריך" ענתה לו מולן, כשבאתי לצאת בן עצר אותי "אני יכול לדבר איתך לרגע?" הוא שאל אותי והרגשתי את עצמי מסמיקה "כן, מה העניין" שאלתי אותו "לא פה" הוא אמר וחייך חיוך פלרטטני.

 הלכנו למדשאות שליד שער הכניסה "טוב על מה רצית ל"  הוא קטע אותי בנשיקה, נשיקה סוחפת, שהשאירה טעם של עוד. הוא התסכל עליי בעינים הכחולות שלו "רציתי לעשות את זה הרבה זמן" הוא אמר בחיוך ואני רק הסמקתי יותר, מצאתי את עצמי מחייכת. הוא גם חייך, הצמיד אותי אליו ונתן לי נשיקה הפעם יותר רכה, "שנלך לשחק כדור עף?" הוא אמר והסתכל עליי "אני עדיפה להשאר ככה" אמרתי בצחקוק, הוא צחק צחוק קצר ואמר "קדימה, שלא יחשדו" הוא אמר וקרץ לי. חזרנו שלוביי ידיים למשחק, ג'זי לחשה משהו למולן ושתיהן צחקקו כמו מטורפות והסתכלו עליי ועל בן, הסמקתי. המשחק הלך טוב, ניצחנו, עברו שבועיים ואני ובן... טוב, אפשר להגיד שזה.. אנחנו.

ישבנו על המדרגות ודברנו, כשפתאום מייסון הגיע ונראה לחוץ, מאוד לחוץ. הוא אמר משהו על היער ובן זינק ממקומו "מה קרה?" שאלתי ועמדתי גם "כלום פשוט... משהו שקשור ליער" הוא אמר במהירות "אני צריך ללכת, אל תדאגי, אני יחזור ונמשיך לדבר" הוא אמר ונישק אותי נשיקה ארוכה, מייסון נאנח בכעס "נו כבר בן! אין לנו זמן לזה"  הוא אמר בכעס "בסדר בסדר" בן אמר בגלגול עיניים וקרץ לי "נתראה בבוקר" הוא אמר ואני חייכתי אליו.

בבוקר לא ראיתי את בן, אבל כן ראיתי את מייסון, "היי" אמרתי למייסון, שנראה קודר למדיי "היי" הוא אמר ולא הסתכל לי בעיניים "איפה בן..?" אמרתי, מקווה שלא קרה לו משהו רע "הוא.. הוא במרפאה" מייסון אמר לי והסתכל לי בעיניים "מחובר למכונת הנשמה".

אני יודעת שזה מאוד אנוכי מצידי לקטוע את הפרק בקטע המותח.. אבל לא הייתי קוטעת, זה לא היה מעניין...^^
תגובות?D:

הפרק הקודם		הפרק הבא