רק אהבה

הוא הביט בי. אני הבטתי בו.

אבל לא העזנו להחליף מילה.

רחוקים, אבל כל כך קרובים. ככה זה הרגיש.

משהו בלילה הבודד הזה, בו ישנו אחד לצד השני, שינה את הקשר ביננו.

נזהרנו לא לגעת אחד בשני בזמן הדיבור. לא להתחבק יותר מחמש שניות.

לא להקניט אחד את השני יותר מדי.

"תבואיאיתילנשףחגהמולד?" שמעתי מלמול נרגש באמצע ההפסקה, בעודי יושבת בכיתה ומשחקת בטלפון.

הרמתי את מבטי. זאת הייתה...פיבי.

"מה?" שאלתי בבלבול.

"תבואי-איתי-לנשף-חג-המולד?" היא אמרה, שולחת בי מבט מלא תקווה, עיניה נוצצות.

נאנחתי. פיבי אולי הייתה בלתי נסבלת אבל ברגע זה הרגשתי רע על זה שאני משלה אותה. היא באמת נראתה כאילו היא מחבבת אותי.

"כן..ברור שכן, פיבי." אמרתי.

"או-קיי." היא אמרה, מחייכת בהתרגשות ומיהרה לעבר החבר הכי טוב שלה, מקס, לספר לו את החדשות הטובות.

שניהם התחבקו וצווחו בעצבנות. נאנחתי וניסיתי להתרכז במסך הקטן של הטלפון שלי. אולי זה היה עובד אם לא היו מפריעים לי אחרי שנייה.

"כבר החלטת מה את לובשת לנשף?"

זאק. הוא עמד מול השולחן שלי, ידיו תחובות בכיסיו.

"לא. מה איתך?" שאלתי, אצבעותיי מתופפות בעצבנות על השולחן.

"לא יודע. מה שאנטוני ירצה שאני אלבש." הוא אמר ומשך בכתפיו.

"אתה...הולך עם אנטוני לנשף?" שאלתי בהפתעה.

"כן. מה הבעיה?" הוא שאל בתמימות.

"אהמ, אולי שאנטוני יוצא עם ג'ייסון?!" שאלתי בכעס, לחיי מאדימות.

"אה, זה? הוא זרק את ג'ייסון בשבילי." אמר זאק בדרך אגב.

"מה?!" אמרתי, מתרוממת במקומי מרוב זעם.

"מה ששמעת." אמר זאק שנראה מעוצבן.

"איך אתה יכול לעשות את זה! לפגוע ככה בג'ייסון?!"התרעמתי.

"למה שיהיה לי אכפת ממנו?" שאל זאק בכעס.

"הוא החבר הכי טוב שלי!" קראתי. אנשים החלו להסתכל עלינו.

"החבר הכי טוב שלך! לא שלי!" קרא זאק בחזרה.

"אתה לא תפגע בו ככה, אני לא מוכנה ש,"

"את יכולה לא להיות מוכנה עד מחר, מי את חושבת שאת,"

"היי, עזוב אותה!" צעקה נשמעה מכניסת הכיתה. העיניים כולם הופנו לעבר ג'ייסון, שעמד בכניסה לכיתה.

עכשיו כל הילדים הסתכלו עלינו, כאילו היינו סרט נעורים דרמטתי סוחף.

"אתה! אתה, בגללך אנטוני זרק אותי." אמר ג'ייסון והתחיל ללכת לעבר זאק בצעדים גדולים, פניו מוטרפים.

"מספיק פגעת בי, עכשיו אתה גם הולך ופוגע בחברה הכי טובה שלי?! מי אתה חושב שאתה?!" צעק ג'ייסון ודחף אותו.

"אנטוני לא זרק אותך בגללי! הוא זרק אותך כי הוא אף פעם לא אהב אותך!" אמר זאק ודחף את ג'ייסון בחזרה.

"היי! תפסיקו!" קראתי.

"אל תתערבי בזה!" צעק זאק.

"אל תגיד לה לא להתערב בזה!" צרח ג'ייסון.

"מה היא קשורה לזה?!" קרא זאק.

"היא החברה הכי טובה שלי, היא קשורה לכל דבר שאני עושה! והזנחתי אותה בזמן האחרון בגלל אנטוני המטומטם, טוב, זה לא יחזור על עצמו ליה, אני מבטיח!" אמר ג'ייסון ומשך אותי לחיבוק מפתיע.

לרגע נישמתי נעצרה. כל הרגשות שהרגשתי פעם כלפי ג'ייסון ועכשיו אני מרגישה כלפי זאק חזרו אליי לפתע. רציתי לעטוף אותו בחיבוק, לנשק את לחיו, אבל...

בום!

זאק תפס ביד שלי, דחף אותי מג'ייסון ואז נתן לו אגרוף.

"אתה תשלם על זה, קולינס!" צרח ג'ייסון והתנפל על זאק באגרופים.

אחרי חצי שעה ישבנו שלושתינו במשרד המנהל, מביטים בעקשנות ברצפה.

"כן. אז למה אני צריכה לעזוב את הקפה שלי באמצע היום כדי לשמוע על שני בנים שהולכים מכות וילדה שמנסה להפריד ביניהם?" אמר המנהל ברגע שפתח את הדלת.

"המנהל, אני יכולה להסביר..." התחלתי לומר.

"שוש." קטע אותי המנהל.

השתררה בחדר דממה. המנהל הביט בשלושתינו בחומרה.

"הולכים מכות? שני בנים? מה אתם בכיתה ד'? בגיל הזה בנים אמורים להתעסק בבנים, לא בללכת מכות עם בנים כדי לנסות להרשים בנים אחרים..." אמר המנהל.

ג'ייסון וזאק החמיצו את פניהם ואני כססתי את ציפורניי בעצבנות.

"על מה היה הריב? בחור?" שאל המנהל. ג'ייסון השפיל את פניו והנהן.

המנהל, להפתעתנו, גיחך.

"כן, אני זוכר את הימים האלו בהם רבתי על בחורים...הו, עבר הרבה זמן." אמר המנהל וצחק.

"אז מה את עשית שם ביניהן, ילדה? ניסית לעשות רושם על איזו נערה שאת צדיקה?" אמר המנהל.

הזעפתי את פניי.

"לא! שניהם חברים טובים שלי ולא רציתי שייפגעו אחד בשני." אמרתי, זועפת משום מה.

"המנהל, היא צודקת. לא היה לה שום קשר לזה." אמר זאק.

"כן, הוא צודק...היא רק ניסתה להפריד." אמר ג'ייסון.

הרגשתי חמימות נעימה מוצפת בי. שני בנים שאני אוהבת מצדיקים אותי ליד המנהל, מביטים בי בעידוד ו...

"ג'ייסון פשוט התעצבן שאנטוני מעדיף אותי על פניו." אמר זאק בשחצנות פתאומית.

ושכחתי את הסיבה שאני שם. בסך הכול הפרדתי בין שני חברים מתקוטטים. לא בחורים שרבים עליי, אוי, איכס...שבנים יריבו על בחורה..

"אני לא מאמין שיצאנו משם רק עם אזהרה! המנהל כנראה במצב רוח סלחני היום." אמר ג'ייסון.

"לדעתי הוא היה בהתקף נוסטלגיה." אמרתי ושלושתינו ציחקקנו.

"טוב, אני חייב לרוץ לכיתה, אני מאחר לשיעור. ביי." אמר ג'ייסון ונכנס לכיתה שלו.

אני וזאק הלכנו זה לצד זה בשתיקה, הולכים לעבר השיעור אותו למדנו יחד.

"אז...הולך עם אנטוני לנשף חג המולד, לא?" שאלתי בניסיון עלוב לפתח שיחה.

"כן...ואת הולכת עם פיבי..." הוא אמר והנהנתי בראשי.

הוא תפס לפתע את היד שלי וחשתי צמרמורת עולה בה לכל גופי. היד רעדה קלות, והתפללתי שזאק לא שם לב לזה.

"תודה שהפרדת ביני לבין ג'ייסון. הייתי קרוב ללקרוע לו את הפרצוף היום." אמר זאק.

"בגלל אנטוני?" שאלתי בחיוך קלוש.

"לא, בגלל שהוא חיבק אותך." אמר זאק ולפני שהספקתי להוסיף מילה הוא פתח את הדלת של הכיתה שלנו ושיחרר את ידי מידו.

אז כן, שירבטתי כל השיעור את השם זאק מוקף בלבבות.

אבל זה לא אומר שאני מאוהבת בו.

אז נכון שזמזמתי שירי אהבה כל היום, שהרגשתי מדקרת אושר בכל פעם שזאק רק הסתכל עליי, וכן חלמתי על שנינו...

אבל אני לא מאוהבת בו. אני חושבת.

"היי, אני עדיין הולכת איתך לנשף, נכון?" אני מקבלת ווטסאפ בשתיים עשרה בלילה. פיבי.

"ברור :)" אני שולחת לה

"לילה טוב<3" אני מקבלת הודעה אחרי שנייה מזאק.

"לילה טוב<3" אני רושמת בחזרה.

ואני חייבת להודות ביני לבין עצמי שההודעה מזאק שימחה אותי פי מיליון מההודעה מפיבי.

הפרק הקודם		הפרק הבא