משושה החורף

ריג'ל ישבה בספרייה כשספר מונח פתוח לפניה אך היא לא הצליחה לקרוא אף מילה, היא הייתה אמורה להיפגש עם סיריוס בלק היום, היא לא האמינה כמה מהר עבר החודש הזה - היא קברה את עצמה בפרויקט
ורשמה רשמים שנכתבו על לפחות עשרה עמודי קלף, היא רק קיוותה שהפגישה הזו עם סיריוס בלק תיגמר מהר.

"חיכית לי הרבה ?," שאל סיריוס בלק לאחר שהתיישב בכיסא שלידה, שיערו השחור מונח על פניו היפות ברכות.

"לא," שיקרה ריג'ל, היא הגיעה לספרייה שעתיים קודם לכן, רצתה שהכל יהיה מוכן ולוודא שהיא לא זו שמאחרת, היא שנאה לאחר.

"טוב, אז תראה לי בבקשה את הרשימות שלך," אמרה ריג'ל.

סיריוס בלק חייך חיוך כובש והוציא מכיסו דף אחד קרוע ומקופל, הוא הגיש לה אותו והיא לא יכלה שלא להסתכל עליו בהפתעה.
היא לקחה את הדף ופתחה אותו בידיים רועדות, על הדף היו רשומות שלוש שורות.

"מה זה ?," שאלה ריג'ל, מנסה לשמור על קור רוח.

"זה הרשימות," ענה בשלווה סיריוס בלק. "מה שאמרת לעשות."

"היית צריך להכין רשימות של חודש שלם !." אמרה ריג'ל, כעס מתחיל לבצבץ בה.

"זה מה שעשיתי, חודש שלם הסיכה הפכה ללטאה," אמר סיריוס בלק.

"היית צריך לכתוב מה קרה לה," הסבירה ריג'ל בקול שקט, מנסה בכל כוחה לא להתפרץ עליו. "מה היה הצבע שלה, מה השינוי בכל אחת מהשעות."

"נו.. השינוי הוא שהסיכה הפכה ללטאה," הסביר סיריוס בלק.

ריג'ל נשמה נשימה עמוקה, אספה את כל חפציה במהירות והסתלקה מהספרייה.
היא החזיקה ערמת ספרים קרוב לליבה, רגליה כמעט ורצות, היא התאמצה לא לבכות - הפרויקט הזה היה רוב הציון שלהם, וכעת הם בזבזו חודש שלם סתם, זמן שגם ככה חסר להם, היא הרגישה מקופחת -
היא הולכת לקבל נכשל על הפרויקט רק בגלל בן זוגה, היא כל כך התאמצה, היא חקרה כל דבר בלטאות, היא רשמה הכל.

"חכי שנייה," ריג'ל שמעה קול קורא לה, אבל היא לא רצתה לעצור.

"ריג'ל !." צעק סיריוס בלק.

כששמעה זאת ריג'ל עצרה והסתובבה, סיריוס בלק כמעט ונתקל בה, מבטה היה רצחני.

"זה וואיט בשבילך," אמרה בכעס ריג'ל.

"מה ?," שאל סיריוס בלק בהפתעה, עדיין מנסה להסדיר את הנשימה שלו.

"שם המשפחה שלי הוא וואיט," אמרה ריג'ל. "וככה אנשים זרים קוראים לי, רק חברים שלי קוראים לי ריג'ל." היא ידעה שאין לה חברים, אבל היא לא רצתה שום קרבה לסיריוס בלק, ועצם העובדה שהוא
קורא לה בשמה הפרטי גרמה לה אי נוחות.

"אוקי," השיב סיריוס בלק. "למה את כועסת ?."

"למה ?," שאלה בכעס ריג'ל, קולה מתגבר עם כל מילה שאמרה. "מילא הייתי משובצת למישהו טיפש, אז הייתי יכולה להבין אם הוא היה מגיש לי את מה שאתה הגשת, הייתי יכולה להסביר לו יותר, הייתי עובדת
איתו ביחד, אבל אתה בלק, אתה לא טיפש וזה כל כך מרגיז שעכשיו בזבזנו חודש שלם סתם, גם ככה אין לנו מספיק זמן להגיש את הפרויקט הזה, אנחנו עומדים להיכשל והכל באשמתך !." ריג'ל הופתעה מעצמה, היא לא
חשבה שהיא תוכל להגיד את אשר על ליבה לסיריוס בלק.

סיריוס בלק נראה מופתע, אך מיד חיוך עלה על שפתיו. "את חושבת שאני חכם ?."

ריג'ל עצמה את עיניה בכוח ונשמה נשימה עמוקה לפני שהמשיכה לדבר.

"אתה יודע מה ?," אמרה. "לא נראה לי שזה יעבוד, אני אלך מחר לפרופסור מקגונגל ואגיד לה שאני מעדיפה לעבוד לבד."

ריג'ל החלה ללכת משם בראש מורם.

"את באמת חושבת שאכפת לי ?," שאל סיריוס בלק. "למה מי את בכלל ? מי מכיר אותך? לכי תעבדי על פרויקט הלטאות האלו לבד, גם ככה נראה לי שהם היחידים שמסכימים להיות בחברתך מרצון."

דמעות החלו לזלוג על פניה של ריג'ל, היא החלה להגביר את צעדיה והרכינה את ראשה.

אם ריג'ל חשבה שסיריוס בלק יעבור לה על מעשיה בשתיקה, היא טעתה ובגדול - מאז המריבה שלהם לפני שבוע שהובילה לכך שפרופסור מקגונגל הסכימה לקבל את בקשתה לעבוד לבד ובכך גרמה לסיריוס בלק לעבוד גם הוא
לבד הוא מאוד כעס.
לריג'ל לא הייתה בעיה בגלל שהיא הכינה כבר שליש מהעבודה שלה ועמדה בזמנים, אך סיריוס בלק שחשב שגם אם הוא לא יעשה משהו, תמיד יהיה לו גיבוי כי יש לו בן זוג לעבודה, מצא את עצמו מפגר בזמנים מכיוון
שעדיין לא סיים את השליש הראשון של הפרויקט.
אם עד לאותו רגע אף אחד לא ידע מי זאת ריג'ל וואיט, עכשיו אין אחד שלא ידע מי היא - סיריוס בלק הדפיס תמונות של ראשה והדביק אותם על גוף של לטאה ומלפניה צייר סורגים וכתב בגדול "אסרו את הלטאה הזו" ופיזר
את כל העותקים לכל התלמידים, ריג'ל לא ידעה מאיפה יש לו תמונה שלה, אך הסיקה שהוא פשוט צילם אותה כשהיא לא שמה לב.
עותקים אלו גרמו לכל בית הספר לרדת עליה, להסתכל עליה ולצחוק כשעברה לידם, היא ציינה לעצמה שעברו שבועיים מאז שהתלמידים התחילו לצחוק עליה, אך היא לא התפרקה פעם אחת והיא הייתה גאה בעצמה, אך כשילד
שם לה רגל במעלה המדרגות ובכך גרם לה להתגלגל כל הדרך למטה כשהוא צועק לה "לטאות הולכות על ארבע רגליים." היא לא הצליחה לעצור את עצמה ודמעות התחילו לזלוג על פניה.

"את בסדר ?," שאל קול לידה.

ריג'ל הרימה את ראשה וראתה את רמוס לופין מביט בה בהבעה בלתי ניתנת לקריאה.

"כן," שיקרה ריג'ל.

רמוס לופין הסתכל על החבורות שהחלו להופיע על גופה של ריג'ל בעקבות הנפילה.
ספריה שהוחזקו על ידה קרוב לליבה לפני הנפילה, כעת היו מפוזרים על הרצפה לידה: חלקם פתוחים, חלקם הפוכים, תיקה נפל ונקרע וגיליונות קלף התפזרו וכמוסות דיו התנפצו ובכך לכלכו את רגלה של ריג'ל וכך גם
כמה מעבודותיה וספריה.
רמוס לופין ירד על ברכיו והחל לאסוף את ספריה ולנקות את הדיו מהם בעזרת כמה לחשים שהפיק משרביטו, ריג'ל ניסה לקום ברגליים רועדות מכאב והחלה גם היא לאסוף את דבריה, לאחר כמה דקות ספורות רמוס לופין
קם על רגליו והגיש לריג'ל את הספרים שלה שהיו בידיו, ריג'ל לקחה את הספרים.

"תודה," אמרה ריג'ל, וניגבה בכף ידה את הדמעות שירדו על לחייה.

"אני מצטער," אמר רמוס לופין.

"על מה ?," שאלה רגי'ל ומשכה באפה. "זו לא אשמתך."

"כן, אבל אני מצטער על מה שסיריוס עשה לך," הסביר רמוס לופין. "הוא לא שולט על עצמו לפעמים, לא מבין את התוצאות שיכולות להיגרם ממעשיו."

"כן.. טוב," אמרה ריג'ל. "אני צריכה ללכת, תודה שעזרת לי".

ריג'ל לא חיכתה לתשובה והחלה ללכת משם, כמה שיותר רחוק.

השמיים היו שחורים ומלאים כוכבים מנצנצים כשריג'ל נזכרה להסתכל על שעונה, השעה הייתה עשר בלילה, עוד שעה ואסור כבר להסתובב מחוץ לבתים, מאז הנפילה שלה היא בילתה את רוב השעות במדשאות, במקום מוסתר
שאף אחד כמעט ולא יכל לראות אותה, היא לא זזה ממקומה במשך שבע שעות שלמות.
ריג'ל נאנחה, אספה את דבריה והחלה לקום.

"היי," אמר קול לידה, מבהיל אותה כל כך שכל מה שהחזיקה באותו רגע נפל על הדשא.

היא הרימה את ראשה וראתה את לא אחר מאשר סיריוס בלק.

"מצטער," אמר. "לא התכוונתי לבהיל אותך."

ריג'ל התכוונה לקום שוב.

"לא," עצר אותה סיריוס בלק. "שבי, בבקשה, אני רוצה לדבר איתך רגע."

הדבר האחרון שריג'ל רצתה לעשות הוא לנהל שיחה עם סיריוס בלק, אך ידעה שזה לא יהיה יפה מצידה ללכת, אם סיריוס בלק הגיע עד לכאן כדי להתנצל בוודאי היה לו מאוד קשה והיא לפחות צריכה לתת לו את הכבוד ולהקשיב.
ריג'ל התיישבה במקומה וסיריוס בלק התיישב לידה.

"תקשיבי," התחיל. "אני מצטער, לא ידעתי שזה מה שיקרה, רק רציתי שירדו עלייך קצת, אבל זה לא בסדר, את לא עשית לי כלום, אם כבר אני זה שלא התנהג כמו שצריך, לא הייתי צריך לפגוע בך ככה, אני באמת מצטער."

ריג'ל ידעה שרמוס לופין הוא זה שהכריח את סיריוס בלק לבוא ולהתנצל, אך היא ידעה שהתנצלות זה דבר קשה - התנצלות זה כמו לומר - אני אשם, אני טועה, ולאנשים קשה לומר זאת, במיוחד למישהו כמו סיריוס בלק, שכולו אגו.

"אני סולחת," אמרה ריג'ל.

סיריוס הביט בה בהפתעה, כנראה לא חשב שזה יהיה כל כך קל.

"באמת ?," שאל.

"כן," אמרה ריג'ל.

סיריוס בלק חייך אליה חיוך קטן, היא הרימה את מבטה לשמיים וחייכה.

"למה את מחייכת ?," שאל סיריוס בלק.

ריג'ל הורידה את ראשה וראתה שהוא מביט בה. היא הצביעה על השמיים, על שני כוכבים.

"כנראה שגם השמיים יודעים שהשלמנו," הסבירה ריג'ל. "שני הכוכבים עליהם אנו קרואים מנצנצים חזק."

סיריוס חייך כשהביט לעבר הכוכבים שריג'ל הצביעה עליהם.

"אני יודע שהייתי לא בסדר," אמר סיריוס בלק. "אבל אני מאוד אשמח אם נמשיך יחד את הפרויקט".

ריג'ל חייכה. "אני אדבר מחר עם פרופסור מקגונגל." הסכימה.

סיריוס בלק חייך והשיב את מבטו לשמיים, ריג'ל לא ידעה כמה זמן הם ישבו שם, אבל היא הרגישה שלווה וחייכה פעם ראשונה מזה שבועיים.

הפרק הקודם		הפרק הבא