התאומות גורדון

קלייר התרגזה רק מלחשוב על מה שקרה לה, על מה שאנג'ל עשתה בשנתן השנייה, כשהיו בנות 12.
"היא תשלם על זה..." לחשה לעצמה קלייר והתבוננה בכף ידה השמאלית. 

~פלאשבק~

פורץ מסתורי פרץ לבית הספר.
"כל הילדים משנה ראשונה עד חמישית למרתפים! כל הילדים משנה ראשונה עד חמישית למרתפים!" צעקה המורים. 
הפורץ היה קוסם מנוסה, שהרג כל אחד שהיה בדרכו.
אנג'ל עדיין ישנה, היא אהבה לישון.
"אנג', קומי אנג'! חייבים לברוח! אנחנו עדיין במועדון וחייבים לברוח לפני שיהרגו אותנו! בבקשה קומי!" טלטלה קלייר את אחותה, ששכבה על המיטה וישנה.
"שקט, מנסים לישון!" השיבה אנג'ל.
"אנג'ל, היי אנג', בבקשה קומי, אני לא רוצה שניפגע..." אמרה קלייר.
היא משכה את אחותה מהמיטה, אך זה היה מאוחר מדי.
איש בעל מסכה מפחידה נכנס לחדר.
"בבקשה על תפגע בנו..." התחננה קלייר.
אנג'ל, שרק התעוששה, אמרה: "מה קורה כאן?"
"שקט!!!" צעק הפורץ.
קלייר סיפרה לאנג'ל את כל הסיפור.
דמעות זלגו מעיניהן של התאומות.
"בבקשה אדוני! אנחנו רק בנות 12! לא נספר לאף אחד שראינו אותך, רק תן לנו ללכת!" אמרה אנג'ל.

"בנות 12 אמרתן? כבר זכיתן לחיות הרבה שנים, לא?" אמר וחייך חיוך מרושע.
הוא כיוון את שרביטו את הבנות למילמל משהו בלתי מובן.
בשנייה אחת קטנה אנג'ל לקחה את גופה של קלייר ודחפה אותו מקדימה לה, שתגן עליה.
האור הסגול שיצא מן השרביט נכנס לתוך כף ידה השמאלית של קלייר.
הפורץ ברח, ומאחוריו אנג'ל.
כשקלייר הגיעה אל המרפאה האחות בדקה את ידה ואמרה שהפורץ הוציא את העצבין מידה, וקלייר לא תרגיש כלום.
קלייר שאלה: "אבל אי אפשר להחזיר את העצבים בקסם?"
"הוא היה קוסם מנוסה, הוא עשה נזק בלתי הפיך".
קלייר בכתה, והבינה שגם המחלה הכי גרועה יכולה להיות על כף ידה, והיא לא תרגיש.

~סוף פלאשבק~

קלייר הביטה בידה ובחנה אותה.
"אני לא רואה שום מחלה" חשבה לעצמה.
"היא הגנה על עצמה ולא היה אכפת לה שאני ייפגע, ואחרי זה ברחה והשאירה אותי שם... אך אחד לא יודע שזה קרה, אבל אני יודעת וזוכרת, ואני יחזיר לה, גם את הכאבים שהיו לי אז, ואז אני גם לא אהיה לצידה..." חשבה קלייר.

היא חזרה למיטתה ונרדמה. 

הפרק הקודם		הפרק הבא