האחות של הארי

לכל מי שעוקב אחרי הפאנפיק: תקראו אותו מההתחלה - הספתי קטעים חדשים ומה שהיה בהתחלה פרקים ראשון+שני עכשיו פרק שלישי, וגם הוא שופץ.

וסליחה שהפרק קצר, זה יותר פרק מעבר (:

פרק שלישי: טעות קטנה

במשך כל היום הראש של הארי היה טרוד במחשבות: מה אנה רוצה? על מה היא עלולה לדבר איתו? בקשר למה זה? ועוד הרבה. ראשו של רון גם כן היה טרוד באותן מחשבות. מה שבטוח, מערכת השעות העגומה של יום שני לא עזרה לשיפור מצב רוחם: לאחר השיעור עם סנייפ- גילוי עתידות, היסטוריית הקסם והתגוננות מפני כוחות האופל. בעבר, התגוננות מפני כוחות האופל היה השיעור האהוב על כל התלמידים, וזה יכל להמשיך כל, אלמלא המורה שלימדה את אותו שיעור הייתה פרופסור אמברידג'.

דולורס אמברידג' הייתה אישה בערך בת חמישים שעבדה במשרד הקסמים. היא תמיד לבשה את אותם החצאית והסוודר התואמים, שהיו ורודים וצמריריים. רוב התלמידים לא אהבו אותה מכיוון שלימדה רק בצורה תיאורטית ולא מעשית, אך מה שבאמת השניא אותה על הארי היה שהכחישה את חזרתו של וולדמורט, הקוסם הרשע בכל הזמנים. זה עיצבן אותו מכיוון שאחרי הכל, הוא זה שראה את סדריק דיגורי נרצח על ידי אדון האופל שנתיים לפני כן.

הארי עבר את כל השיעורים בצורה שגרתית כמעט- רק שלא הקשיב. בשיעור האחרון עורר את תשומת ליבו שאנה לא הגיעה לשיעור. הוא דאג עוד יותר. גם אחר הצהריים הוא לא ראה אותה בחדר המועדון, ולא היה מסוגל להתרכז בשיעורי הבית שלו כל עוד אנה נעדרת. הרמיוני הייתה בדאגה מוגברת אליו. היא חשבה שהוא חולה. בעצם, הוא באמת היה קצת חיוור. רון לא שם לה להארי בכלל. גם הוא חשב על הפגישה המתוכננת בין הארי לאנה. הוא חשב על דרך להסתנן לפגישה ולצותת. והוא גם מצא.

עשרים דקות לפני שמונה בערב, רון התחיל בתוכנית. הוא אמר שהוא לא מרגיש טוב, ושהוא עולה לחדר כדי לנוח.

עשר דקות לפני שמונה בערב, הארי יצא מחדר המועדון של גריפינדור לכיוון כיתת הלחשים. הוא בכלל לא שם לב לאן הוא הולך, עד שדרך על מדרגה וזו נשברה תחת רגליו. "זהירות!" צעק ציור של הרוזן פטריק השני. הוא מלמל "סליחה", והגיע לכיתת הלחשים והמתין לאנה. וגם רון המתין. מוסתר תחת גלימת ההיעלמות, ששאל מהארי ללא רשות.

רון והארי המתינו לאנה. והמתינו. והמתינו. הארי כבר חשב שהיא לא תגיע ופנה חזרה לכיוון חדר המועדון, שלפתע ראה דמות מטושטשת רצה אליו.

זו, כמובן, הייתה אנה, כל שיערה אסוף בכובע צמר גדול בצבע אפור.

"הארי, יש לנו הרבה דברים לדבר עליהם." אמה אנה והסתכלה במבט מסכן על הארי. "אנה, אני חייב להגיד שאני מאוכזב. אנחנו חברים טובים, ובזמן האחרון את מעלימה ממני דברים. זה פוגע." אמר הארי. 

"אוקיי, אז ככה," אמרה אנה, מתעלמת מדבריו של הארי. "זה התחיל לפני שבועיים. הייתי עם ג'יני והרמיוני, ישבנו על שפת האגם וניגנתי להן משהו בגיטרה. פתאום איזה ילד יצא מהשיחים ואמר לי שאני מנגנת ממש יפה. זה היה מוזר, קודם כל, אבל הוא היה ממש חמוד. ג'יני והרמיוני הלכו לאנשהו, ובזמן הזה המשכנו לדבר. קוראים לו ג'ייסון. המשכנו להיפגש, נהיינו סוג של חברים טובים, ואז יום אחד- אויש, זה נשמע כאילו אני בכיתה ה'- הוא הציע לי, אממ, חברות."

הארי בלע את המידע. "זה מה שרצית להגיד לי?" שאל הארי, כי לא היה לו משהו אחר להגיד. "לא הכול..." אמרה אנה בחשש.

"אתה מבין, לפני כמה זמן קראתי ספר. אבל זה לא היה סתם ספר. היה בו משהו מיוחד. תראה, לפעמים קוראים ספר וסתם נהנים מהעלילה שלו, אבל לפעמים קוראים ספר ואחריו אתה מרגיש... טהור יותר? בקיצור, זה מסוג הספרים שגורמים לך לחשוב אך ורק עליהם. והחלטתי שבעקבותו אני רוצה לעשות שינוי בעצמי. בביקור בהוגסמיד נכנסתי לכלבו של המוגלגים, ו... אממ... תראה בעצמך." אמרה והורידה את כובע הצמר שאסף את שיערה.

הארי לא האמין למראה עיניו. השיער של אנה היה בצבע ורוד. 

"מה זה?!" צעק הארי. "אמרתי לך, רציתי לעשות שינוי." אמרה בחיוך. היא נראתה שמחה יותר. חייכנית יותר.

לפתע נשמע קול שיעול מהפינה. נו באמת, חשב לעצמו רון. ההצטננות הטיפשית הזו.

כאינסטינקט, הארי הוציא את השרביט שלו מכיסו בתנועה מהירה. 

"איקס." אמרה אנה להארי. הוא הסתכל עליה במבט מופתע. היא חייכה. כשהיו ילדים וגרו בפנימייה מוגלגית, "איקס" היה הסימן הסודי שלהם לברוח. או, כמו שקרה בדרך כלל, להפסיק לדבר, כי מישהו בא לחדר לראות שכולם ישנים אחרי כיבוי האורות.

הם פתחו בריצה. רון רץ אחריהם בשיא המהירות. כשהתעייפו ועצרו לנוח, רון בדיוק הגיע לנקודה שבה היו. הכל היה יכול ללכת חלק, אלמלא דרך רון על גלימת ההיעלמות, והפיל אותה ממנו.

הפרק הקודם