מכשפה מתחילה

אני מצטערת על העיכוב הקצר בעלילה, אך הייתי חייבת לעשות את זה. אתם תבינו בקרוב על מה אני מדברת.

שאלת "האם רון והרמיוני יגידו לאיימי שהיא מכשפה שלא קיבלה את המכתב להוגוורטס?" תיענה בקרוב, אני מבטיחה.

חוץ מזה, יצא לי פרק יחסית קצר. יחסית מאוד קצר. וגם מדכא. אני מצטערת. הפרקים הבאים יהיו יותר ארוכים. לגבי משמחים - אני לא מבטיחה כלום.

קלי דר פסעה באיטיות ברחוב החשוך. עקבי נעליה נקשו על המדרכה הקשה, והיא מוללה באצבעותיה את שערה הבלונדיני הצבוע, שכעת כבר היה פזור.

יום העבודה חלף לנגד עיניה. קודם כל שני האנשים הזקנים, לאחר מכן הזוג עם התינוקת, אז שתי הילדות הקטנות, שקלי הייתה בטוחה שעשו משהו לא חוקי ושקלה אפילו להתקשר למשטרה, ולבסוף – שלושת הנערים המשונים. שני הבנים נראו בסדר גמור, אך הנערה הזועפת... היא נראתה כאילו ראתה רוח רפאים. קלי תהתה אם זה נכון.

בתור ציידת כישוף מוסמכת, היא הייתה אמורה לראות דברים משונים. אך היא לא שמה לב לדבר.

קלי המשיכה ללכת, והתעלמה מחתול הרחוב הצעיר שהלך הישר בין רגליה.

הרחוב היה ריק לחלוטין, וקלי התחילה להרגיש תחושת אי נוחות.

'מה קורה לך?' נזפה בעצמה. 'את הולכת כאן כל יום, ואת נכנסת להיסטריה בגלל נערה אחת והבעת הפנים המשונה שלה?'

קלי לא הייתה מוכנה להודות בכך אפילו בפני עצמה, אך היא ידעה שהתשובה היא 'כן'.

היא חצתה את הכביש, והמשיכה אל תוך הפארק, שבשעות היום היה תמיד רועש ומלא ילדים קטנים וצווחנים, לדעתה של קלי, אך כעת היה גם הוא חשוך וריק מלבד כמה דמויות שעמדו בקצהו השני, עטויות גלימות וברדסים.

הפחד החל להתגנב אל תוך ליבה של קלי.

היא החלה לחצות בזהירות את הפארק, משתדלת שלא לעורר את תשומת לבן של הדמויות.

אחת מהן, גבוהה ורזה, הסתובבה במהירות כשקלי עברה בקרבתה. היא הושיטה את ידה אל תוך הגלימה, ושלפה משם מקל עץ.

שרביט קסמים.

בכל ימיה כציידת כישוף כושלת, לא נתקלה קלי עדיין באף שרביט. המקל עורר בה אימה.

הדמות כיוונה אל קלי את השרביט, ומלמלה לחש.

הבזק אור ירוק, וקלי דר צנחה על האדמה, חסרת רוח חיים.

הפרק הקודם		הפרק הבא