כשהשעון מראה חצות

היי, אני לא ממש בטוחה מי יקרא את הפרק בשעות האלה אבל למי שכן קורא, בבקשה תגיבו, אני שונאת לבקש כזה דבר כי אני יודעת שזה מעצבן (בתור קוראת פאנפיקים מושבעת) אבל זה מה שנותן לי את הכוח לכתוב עוד פרק...

פרק רביעי

רמוס?

רמוס הסתכל על ג'יימס בפנים מבולבלות ומתנצלות.

"רמוס?" ג'יימס שאל, ממצמץ בעיניו בהפתעה גלויה לאחר מה שאמרה סופי ולאחר תגובתה המאשרת של לילי.

"אני נשבע לך, לא היה בינינו כלום. אני לא יודע אם היא פרשה כמה דברים לא נכון או משהו כזה, אבל אני יכול להבטיח לך - אני לא מעוניין" אמר רמוס במהירות, מנסה להתחמק כמה שיותר ממבטו הבוחן של חברו.

סיריוס צחק צחוק נמוך "פתחו לנו פה טלנובלה חדשה, אני בקושי מצליח לעקוב אחרי הפרקים."

"לא מצחיק" אמר ג'יימס וירה לעבר סיריוס מבט זועם.

"טוב, טוב, תירגע אבל, בסדר?" אמר סיריוס והרים את ידיו בהכנעה "ברגע שלילי תבין שרמוס לא מעוניין בה, היא תשכח ממנו" 

"אבל, אני פשוט לא מבין, איך, איך זה קרה?" ג'יימס אמר והסתכל ממורמר על השטיח.

"באמת שאני לא יו-" רמוס התחיל לומר אבל הפסיק למשמע קריאת שמחה מפי פיטר פטיגרו שהתהלך ביהירות לעברם - 

"עשיתי את הלא- יאומן!" 

"מה?" שאל רמוס, חסר סבלנות למראהו של פיטר המחזיק בידו פיסת נייר ומנופף איתה בתנועות גדולות.

"מיס דריניון נתנה לי פטור מהעונש!" היא כבר התיישב לידם כשחיוך יהיר ומתנשא מתנוסס על פניו.

"מה? אבל... איך זה יכול להיות? היא לא נותנת לאף אחד פטור מעונש. לאף אחד." אמר סיריוס כשהבעה המומה על פניו.

"זה בגלל הקסם האישי שלי" אמר פיטר והרים את ידו למאחורי ראשו ובחזרה למקומה הקודם. כל השאר התחילו לצחוק.

"כן, ברור, פיטר. תמשיך לחלום" אמר רמוס בעליצות לא אופיינית.

"נו, אז מה כבר קרה כשלא הייתי פה שכולם מסתכלים עלינו מוזר" שאל פיטר.

"תשאל את רמוס" אמר ג'יימס והתחיל לתופף על הפןף עליו ישב במקצב.

"רמוס?" פיטר הסתכל על רמוס, מצא לעוד מידע.

"עזוב," רמוס אמר וקם ממקומו לעבר חדר הבנים.

***

בינתייים, בשירותי הבנות, נטליה וסופי עמדו מחוץ לאחת הדלתות שם, דופקות ומתחננות מלילי שתפתח להן.

"נו, בבקשה לילי, אני מצטערת!" אמרה סופי ונקשה עוד כמה נקישות על הדלת הכחולה.

"עכשיו כולם יחשבו שאני מאוהבת ברמוס!" לילי זעקה "כולם!"

"לילי, את סתם מגזימה, צאי מהשירותים וזהו, מה כבר יקרה? אז הם יחשבו. לא נורא" אמרה נטליה בניסיון לגרום ללילי להרגיש פחות רע עם עצמה.

"אני לא! והכי גרוע, זה שג'יימ-" לילי התחילה לומר אבל מיד השתיקה את עצמה, היא לא רצתה שחברותיה יתחילו להציק לה בנוגע לעוד משהו.

"מה אמרת?" שאלה סופי בסקרנות "התחלת לומר ג'יימס?" 

"לא! בחיי, סופי, את מתחילה שוב? לא הספיקה לך הפעם הקודמת שהייתה ממש לפני כמה דקות אם מותר לי לציין?" אמרה לילי ויצאה מהשירותים. שתי חברותיה נשמו רווחת הקלה.

"די, נו סופי, באמת" אמרה נטליה בלחש ומרפקה קלות את סופי. היא הביעה תמיכה בעמדתה של לילי אך בכל זאת הביטה בה בחשדנות גלויה, גם היא וגם סופי שמעו את לילי בפירוש מתחילה לומר 'ג'יימס'.

"טוב, אז אפשר לצאת מהשירותים המסריחים האלה?" שאלה סופי בעצבנות.

"הי!" נשמעה צעקה של מישהי מלמעלה. הבנות הרימו את ראשן ונגלתה להן דמות של ילדה כמעט שקופה מרחפת. מירטל המייללת. נטליה נאנחה.

"אלה לא שירותים מסריחים! אבל ברור שתגידי את זה, הרי מירטל המכוערת מתה שם, אז ברור שהוא מסריח, נכון?" מירטל יללה.

"ואת-" היא הצביעה לכיוון לילי "- רמוס?" 

"לא! אתן רואות, אמרתי לכן שזה יגיע לכל מקום!" אמרה לילי והלכה במהירות לעבר היציאה, אחריה סופי ונטליה.

במסדרון הילדים הסתכלו על לילי בסקרנות, מנסים לראות מה יהיה הצעד הבא שלה.

"די..." אמרה נטליה והניחה יד על כתפה של לילי.

"אמ... לילי?" נשמע קול גברי מאחוריהן.

"רמוס?" שאלו שלושתן בהפתעה.

"כן, אה, אפשר לדבר איתך?" הוא הסתכל על הקהל "בארבע עיניים?"

קריאות 'אווווו' התחילו להישמע מכל עבר.

"ב-רור" לילי אמרה באיטיות ועקבה אחרי רמוס לאחת הכיתות.

"טוב, אז תקשיבי-"

"טוב, תראה רמוס" 

הם אמרו ביחד והסתכלו אחד על השני במבוכה.

"אמ... אני לא רוצה לפגוע או משהו, את נחמדה והכל,באמת אבל-" רמוס התחיל לומר אבל לילי קטעה אותו.

"הו, אל תדאג רמוס" אמרה לילי בהקלה, שמחה שהוא לא מעוניין בה "מה שסופי אמרה זה סתם שטויות, אני לא אפילו לא קרובה ללחבב אותך. אני בחיים בחיים בחיים לא אחבב אותך"

"הו," אמר רמוס בהקלה אך גם טיפה טיפה פגוע, בחיים?  הוא עד כדי כך לא אטרקטיבי? "אני... אני, שמח שאת... חושבת ככה, אז יופי. כאילו, גם אני לא אחבב אותך בחיים"

"יופי" היא ענתה. רמוס החווה בידו לעבר דלת הכניסה ושניהם יצאו. 

עשרות זוגות עיניים נעצו את מבטיהם בשניים כשיצאו מהכיתה. ביניהן, גם של ג'יימס.

הפרק הקודם