הפכים נמשכים?

אני יועת שלא העלתי מלא זמן, פשוט היה לי מחסום כתיבה, ארוך.

סליחה...

פרק 4

-בל-

בל אמנם ניסתה לעקוב אחרי הקונדסאים, אבל המבחנים, השיעורים והעבודות, אילצו אותה לשבת בחדר המועדון כשמולה פתוחים תריסר מחברות וספרים.

 ולכן, היא לא הספיקה להקשיב להם, לראות איפה הם הולכים, ומה הם עושים. אבל , למזלה לאחר חודש ימים היה להם ערב פנוי. היא ירדה למדשאות והתיישבה על הדשא וחשבה. חשבה על סיריוס, האם היא באמת שונאת אותו ככה, ומה זו ההרגשה הזאת שהלב שלה מתמלא חמימות כל פעם שהיא מדברת איתו.

לפתע היא שמעה קולות. היא הסתכלה הצידה וראתה שתי דמויות יוצאות מהשער הישר אל... היא סובבה את ראשה בקו ישר. הערבה המפליקה?!?!? שוב זה? התלונן קול בגופה. היא אימצה את עיניה ולהפתעתה הרבה היא ראתה את הרופאה ואת... "רמוס?!?!?" אמרה את זה בקול רם. כשהבינה שהיא אמרה את זה בקול, לא כמו שהיא תכננה היא שמה את ידיה על פיה ומיהרה לשכב.  רמוס התעורר למשמע קולו, והחל לחפש את מקור הקול.

"בוא, אין זמן!" אמרה הרופאה.

היא ראתה בפעם השנייה את הערבה קופאת, את רמוס נכנס אליה, ואת הרופאה נכנסת בחזרה לטירה.

היא נשארה שוכבת שם, וחשבה למה רמוס נכנס לשם? בדיוק באותו הזמן היא שמעה קולות מהטירה, היא הסתובבה אבל לא ראתה כלום. היא לא ידעה מה לעשות, אולי הם בלתי נראים. אבל אז עלה במוחה רעיון. היא התאמצה, ועצמה את עיניה. כעבור  5 שניות במקום שעמדה בל, הייתה ציפור יפיפייה, נוצותיה כחולות- ירוקות ועיניה תכולות- כשל בל.

היא התעופפה עד לערבה המפליקה, ולא ראתה כלום. היא חיפשה בעיניה את הקונדסאים אך לא ראתה שום דבר. לבסוף שנייה לפני שהתייאשה, היא ראתה עכבר צץ משום מקום ולוחץ על גזע עץ בולט, באותו שניה הערבה קפאה במקומה. פשוטו כמשמעו, קפאה, עצרה, ענפיה לא זזו. אז היא שמעה קולות והיא ראתה בחטף גל אוויר זז. דבר זה לא נראה לה הגיוני, לאחר שנייה היא ראתה מעבר נפתח, היא היססה לשנייה ולבסוף נכנסה. היא עקבה אחרי הקולות, היה חושך והיא לא ראתה כלום. אחרי מה שנראה כחצי שעה הם הגיעו לחדר מואר. היא לא נכנסה לחדר, דבר שהתברר אחר כך כרעיון טוב. היא הפכה את עצמה לילדה כדי שתוכל לראות טוב יותר וכבמטה קסם, הופיעו שלושה ילדים: פיטר, סיריוס וג'יימס. כעבור שנייה גם הם לא היו שם והיו שם: עכברוש, אייל וכלב.

בל פערה את פיה, הם אנימגוסים! אבל למה הם פה? שאלה את עצמה.

היא חיפשה משהו בחדר שיעזור לה לחשוב למה הם פה ועברה בעיניה על צללית, היא אימצה את עיניה וראתה את רמוס לופין, צלליתו הלכה וגדלה, וכרגע לא רמוס היה שם, אלא זאב.

"מה לעזאז-" התחילה להגיד ועצרה בה.

אבל זה לא היה מספיק מהיר, סיריוס- הכלב , שמע את הרעש, והתחיל לרוץ אל הפתח, בל מיהרה להפוך את עצמה לציפור, ולהתעופף משם. היא לא זכרה לאיפה היא עפה קודם לכן, אבל היא פשוט עפה, נחושה להיפטר מסיריוס שלא עזב אותה. היא הגיעה למעבר ועברה בו, אך הערבה לא עצרה משום מה, היא ניסתה בכל כוחה לעבור בין הענפים ולא להיתקע בהם, ללא הצלחה. העץ נאבק בה, שרט אותה ולבסוף הפיל אותה על הקרקע.

היא שכבה שם מכוסה בדם, בדמות אדם והדבר האחרון שראתה היה את צלליתו של סיריוס.

הפרק הקודם		הפרק הבא