לא בהכרח רעים - ננטש

שלום לכל קוראי הנפלאים!

סליחה שלכך לי זמן לעלות, וסליחה שהפרק נורא קצר, אבל פרק בונוס בדרך אליכם!

בכל מקרה, הנה פרק מספר 4!

"ואנקרט, סלי!"
סלי רעדה כולה כשצעדה אל עבר השרפרף. דראקו כבר ישב לשולחן ביתו החדש (עוד לפני שהונחה על ראשו, קראה מצנפת המיון סלית׳רין), הארי פוטר והוויזלי שלו התמיינו לגריפינדור, ולבסוף נותרה סלי האחרונה שלא מוינה.
היא התיישבה על השרפרף ועצרה את נשימתה למראה מאות הפרצופים המביטים בפניה. בדרך נס הצליחה לצוד את מבטו של דראקו, שזקף לעברה אגודל וחייך לעברה בחשאיות.
סלי מיד נרגעה למראה חיוכו ותחושת הקלה הציפה אותה, אבל אז החשיך הכל. סלי הניחה שמצנפת המיון הונחה על ראשה וכיסתה את עיניה.
"אה... מעניין מה שיש לנו פה…" אמר לפתע קול בתראשה. "בחירה קשה… שכל רב, אומץ רב בהחלט, טוב לב לא חסר כאן... ופחד, הרבה פחד. אבל אני יודעת שתתאימי ביותר לסלית׳רין!" קראה המצנפת בקול את המילה האחרונה.
סלי הרגישה כאילו בקרוב תמס לשלולית של הקלה.
מחיאות כפיים ותשואות רמות עלו מהשולחן הקרוב לפינת החדר השמאלית.
סלי ירדה מהשרפרף, צעדה לעבר שולחן סלית'רין והתישבה לצד דראקו, שטפח על שכמה והשעין את סנטרו על ידו השנייה בעודו מחייך את חיוכו הקטן והחשאי.
מעברו השני ישבו שני ילדים עבי בשר בעלי מבנה גוף של גורילה ושרירים מפותחים. סלי ניחשה שאלה הם קראב וגויל.
את שארית הערב היא לא ממש זכרה - כולם אכלו עד שהרגישו שבטנם תתפוצץ בקרוב, שרו את המנון בית הספר, דמבלדור נשא נאום (או יותר נכון, כמה מילים חסרות הגיון) ולפני ששמה לב לכך, הייתה סלי מוכנה לשינה במגורי הבנות של סלית׳רין.
סלי לא הצליחה להירדם. מחשבותיה נדדו שוב ושוב אל אותו חיוך קטן שדראקו שלח אליה מדי פעם,
ועמוק בליבה ידעה שהוא אינו נורא חסר רגשות כמו שכולם חושבים. אחר כך, כשהייתה כבר לגמרי בקו המפריד בין עירנות ושינה, חשבה שאולי הוא גם מחבב אותה.

שלוש תגובות ואני ממשיכה!

הפרק הקודם		הפרק הבא