פגישת מחזור

היי לכולם!

זהו זה, יצא הפרק הרביעי (והאחרון. סתאאאם)

אין, תודו שיצא מהר יותר מהקודמים.

טוב, תהנו מהפרק, ולא להתבייש להגיב!

וניסינו לעשות פרק ארוך,  מקוות שהצליח...

כותבות הפיק המסורות (שמוכנות לסבול אחת את השניה בשקט בשבילכם ובשביל הפיק,)

דרדר ואלבטראוז!

והכדור פוגע לו ישר בפרצוף.

כדי שתוכלו להבין, נחזור קצת אחורה.

אחרי ארוחת הצהריים הלכה כיתה י'2 לשיעור היסטוריה, ואחרי זה לשיעור לשון. ואז, עייפים מקשיי למידה, המורה לספורט בא לקחת אותם "לחלץ עצמות קצת". כן, בטח. יותר כמו לפרק עצמות. לפחות בשביל הקוסמים.

אתם מבינים, הם שיחקו מחניים, חצויים נגד קוסמים.

אז יצא שהחצויים, או לפחות רובם, קרעו לקוסמים את הצורה. לגמרי.

זאת אומרת, זה לא שהקוסמים חלשלושים. פשוט הם לא בכושר כמו החצויים. ברצינות, הילדים האלה כנראה עושים ספורט מאז שיצאו לאוויר העולם. אפילו ניקו השתתף במשחק מלוא הכוח.

הקוסמים דווקא דיי בסדר, הם הרי משחקים קווידיץ' וכל זה, אבל בקווידיץ' יש מטאטאים במקום רגליים. וצריך לקלוע למטרות נייחות שלא רצות מצד לצד במגרש. ויש הרבה יותר מקום. בעצם, כשחושבים על זה, קווידיץ' ממש לא דומה למחניים. חוץ מזה ששניהם מאוד מכאיבים.

למען האמת, רוב הנקודות הגיעו לחצויים מפני שהם היו הרבה יותר מרוכזים במטרה. מוזר, הם היו דיסלקטים לפני רגע. נראה שלהיות היפר-אקטיבי נותן לך יתרון טכני בספורט. אבל בלי קשר - הקוסמים בכלל לא היו מרוכזים. לדוגמא:

נוויל מועד על רון, שדוחף את פלר, שמתחמקת בצווחות מהכדור שלונה זרקה על החצויים ונתקלת בלילי, שנתקעת בג'יימס. הוא שולח אליה חיוך מסנוור ובאותו הרגע הכדור פוגע לו ישר בפרצוף. וכך חזרנו לנקודה בה התחלנו. 

בסיום המשחק, כשהקוסמים הולכים מותשים וספוגי זיעה, בעוד החצויים לידם מחליפים כיפים ושרים "ני-צחנו! ני-צחנו!", כולם נעמדו בתור מול המקלחות. משום שהם באים לחודש לבית הספר הזה ממקומות שונים ומרחוקים, הם לא חוזרים הביתה בכל ערב. הם גרים בפנימיה, שלושה חדרים לבנים ושני חדרים לבנות, מקלחות לבנים ומקלחות בנות. הכל הוסבר להם כבר בדרך.

יש להם גם חדר מועדון משותף לבלות את זמנם לפני כיבוי האורות בתשע וחצי והמגרש פנוי אם ירצו לשחק. תנאים דיי טובים.

פרסי, שהפסיד בוויכוח מול ג'ייסון על מי זקוק יותר למקלחת ונתן לו להיכנס ראשון, התיישב בנוחות על הספה בחדר במועדון ליד אנבת' הנקייה זה מכבר והביט סביב בחדר המלא עד אפס מקום בספות וטלוויזיות ומחשבים למיניהם. היו שם אפילו מקרר, שני מיקרוגלים וטוסטר.

הוא התרווח במקומו וכרך את ידו סביב כתפיה של אנבת'. "אני חושב שהסתדרנו דיי טוב, לא?"

פייפר, שיישבה מצידה השני של אנבת', עיקמה את אפה. "אתה מזיע, פרסי. לך להתקלח."

"תאמיני לי שרציתי, פייפר, אבל חבר שלך היה מסריח יותר ממני אז נתתי לו."

"חבר?" לונה הרימה את ראשה מהספר שקראה. "פייפר, יש לך חבר?"

פייפר הסמיקה. "ג'ייסון."

לונה חייכה בחולמניות. "אני שמחה בשבילכם."

"גם אני," אמר ג'ייסון ונכנס לחדר, שערו עוד לח. הוא התיישב ליד פייפר ונישק אותה על הלחי. 

"סוף סוף!" קרא פרסי והתחיל לקום, אבל ג'ייסון נופף בידו וסימן לו לחזור לשבת.

"אל תטרח. הסיריוס ההוא תפס לך."

פרסי פלט אוויר בעצבים והתיישב חזרה ליד אנבת'.

היא חייכה אליו ודחפה אותו מעט הצידה. "אתה באמת מסריח, פרסי. תתאפק עד שתתקלח."

פרסי הזעיף פנים.

באותו הרגע קלאריס נכנסה, זועמת כולה.

"אוף!" היא בעטה בפוף ששכב בודד על הרצפה.

"מה קרה?" שאלה אנבת'. 

"זאת הפלר הזאת! היא כבר ארבעים דקות במקלחת! יש שם תור באורך קילומטר בגללה!"

"תירגעי, קלאריס. אני בטוחה שהיא תכף תצא," אמרה פייפר.

קלאריס הפנתה אליה מבט רושף. "יופי לך, את כבר התקלחת! אני זאת שצריכה לחכות שהוד מלכותה תצא כדי לשטוף את עצמי!"

"קלאריס, אני בטוח שהיא תכף תצא. אל תוציאי את זה עלינו," ניסה פרסי.

היא פנתה אליו בזעם. "אל תתערב, פרסי. זה לא קשור אליך."

לונה הביטה בה בעיניין. "ניסית שערה מזנב של שנורקק פחוס-קרן?"

זעמה של קלאריס נעלם מפניה באחת. היא הסתובבה אל לונה בבילבול. "סליחה?"

"שערה מזנב של שנורקק פחוס-קרן," חזרה לונה. "השערה פולטת ריח לא נעים כשהיא נחשפת לאדים. אם פלר מתקלחת במים חמים שמעלים אדים, תכניסי את השערה בחריץ שמתחת לדלת והריח יתפשט. אחרי שפלר תצא - והיא תצא תוך זמן קצר - תישרפי את השערה והריח יעלם."

קלאריס הביטה בה פעורת פה, כמו כל השאר.

"איך - איך את יודעת את זה, לונה?" גימגמה אנבת'. "כולם בטוחים שהשנורקקים לא קיימים מאז שהם ניכחדו לפני כמה אלפי שנים."

"מה?!"

הארי, רון והרמיוני נכנסו לחדר. הרמיוני נראתה הלומת רעם.

"איפה הייתם?" שאלל ג'ייסון בסקרנות. לפי הריח שהגיע איתם ברור שהם לא היו במקלחות.

הרמיוני נופפה בידה בחוסר סבלנות. "הסתובבנו בחוץ, בדשא. יש שם יופי של נוף. אבל זה לא משנה. את רוצה להגיד לי שהשנורקקים פחוסי הקרן באמת קיימים?" היא שאלה את אנבת' בתרעומת.

"אה, כן," אנבת' נראתה מופתעת מהתפרעותה של הרמיוני.

"מה?" שאלה פייפר. "איך אתם יודעים? בחיים לא שמעתי על ה... שנורקקים האלה."

"אבא שלי סיפר לי עליהם פעם," אמר פרסי, מצחו מקומט. "הם חיים בסביבת מים מלוחים וכאלה. וסיפרתי על זה לאנבת'. אבל... לונה, איך ידעת?"

"אבא שלי סיפר לי," ענתה לונה. "כמו שאבא שלך סיפר לך. אתה חושב שאולי הם מכירים? כי אבא שלי מספר את זה לכולם. אולי הוא סיפר לאבא שלך."

"אני לא חושב שזה סביר במיוחד," מילמל פרסי. אנבת' חייכה, מבודחת.

"אבל השנורקקים לא אמיתיים! כולם יודעים את זה!" קראה הרמיוני בייאוש וקרסה על הספה ליד רון והארי שכבר התיישבו.

"הם כן, הרמיוני," אמר פרסי וקם לכיוון המקרר. כעבור רגע חזר עם שתי פחיות קולה. הוא הגיש אחת לאנבת', אך כשזו ניענעה בראשה בגועל הוא זרק את הפחית לג'ייסון ושניהם הצמידו פחיות ובקריאת "לחיים!" חגיגית הם פתחו ושתו מלוא הפה.

"רגע," אמר רון בפליאה. "אז אתה רוצה להגיד לי שגם היתושטושים וכל היצורים האחרים קיימים?"

הרמיוני נעצה בו מבט זועף.

"יתושטושים?" גירגר פרסי, פיו מלא קולה. "בחיים לא שמעתי על זה."

אנבת' משכה בכתפיה. "מי יודע."

לפתע הקונדסאים נכנסו במקהלה, מדברים וצוחקים. כולם נקיים כאילו הרגע יצאו מהמקלחת.

פרסי נעמד באותו הרגע. "התקלחתם?" קרא בזעם. הם השתתקו.

"כן," אמר רמוס בהפתעה. "למה, מה הבעיה?"

"הבעיה," אמר פרסי בזעף, "היא שאני הייתי אמור להתקלח ראשון! בגלל שויתרתי לג'ייסון אני כנראה לא אזכה להתקלח היום!"

הוא החל לצעוד בהחלטיות לכיוון המקלחות של הבנים, ואז נעצר כשראה את ההיסוס על פניהם.

"אל תגידו לי," אמר, עדיין זועם. "מישהו כבר נכנס."

"סדריק לא ידע, בנאדם," אמר ג'יימס.

פרסי נאנח בייאוש.

אנבת' לקחה את הפחית מידו. "אולי כדאי לך לשבת ליד המקלחת לחכות שהוא יצא, פרסי. מישהו עוד תפוס לך." היא גחכה.

פרסי המעוצבן לגם עוד לגימה אחת של הקולה והשאיר את הפחית בידי אנבת', עוזב בצעדים רועשים.

ואז פלר נכנסה בצעדים מגונדרים, מניפה לאחור את שיערה הכסוף. קלאריס נראתה כאילו היא עומדת להתפוצץ.

"אוי, א'מים פשוט נא'דרים!" קראה בעונג. קלאריס התחילה ללכת לעברה.

"פלר!" מיהרה פייפר להגיד. "רוצה ללכת לחדר שלי ואני אעשה לך תיסרוקת מדהימה שחברה לימדה אותי לעשות? זה ממש יפה, מבטיחה לך."

"אממ, אוקיי," אמרה פלר בתמיהה, מופתעת מההצעה החפוזה.

פייפר מיהרה לקום ולגרור את פלר למקום בטוח. קלאריס רטנה והסתלקה, ככל הנראה להתקלח. ג'ייסון ואנבת' הצטופפו על הספה הקטנה כדי לתת מקום לארבעת הקונדסאים שהצטרפו. הם בדיוק הציעו לאנבת' עוגה קטנה וחשודה למדי, כשסדריק הופיע.

"אני במקומך לא הייתי נוגע בזה, אנבת'." הוא נשכב על ספה שנייה, קטנה יותר משלהם, והסתובב אליה. "ודרך אגב, נראה לי שמשהו קרה לחבר שלך. כשיצאתי מהמקלחת הוא נראה ממורמר ומילמל משהו על... מקלחות ורמאים וזיעה. זהו, אם אני לא טועה."

אנבת' צחקה בקול ולקחה את העוגה מידיו של ג'יימס. חיוכי הניצחון שלו ושל סיריוס נמחקו כשהיא זרקה אותה לפח הקרוב.

"סוף סוף מישהו יודע להתעלם מהשטויות שלכם!" קראה לילי. היא בדיוק נכנסה, שערה האדום עטוף במגבת לבנה. סדריק קם מהשכיבה שלו ופינה לה מקום על הספה.

"נו, באמת, לילי,"אמר ג'יימס. "זה לא שטויות. אנחנו רק עושים צחוק. בחיים לא היית מנחשת מה העוגה הזאת הייתה עושה לאנבת'."

"אה, כן?" התגרתה בו לילי. "טוב, אז אני בטוחה שאנבת' לא הייתה נופלת מהספה מרוב צחוק לא רצוני, שאתה היית מפסיק רק אם היא הייתה מבטיחה שהיא מגניבה לכם עוגיות מהמטבח למשך שבוע. לא, בטח שלא."

לילי פרצה בצחוק למראה הבעותיהם הספק המומות ספק מזועזעות.

"אנחנו עד כדי כך שקופים?" שאל סיריוס בטון נעלב. 

רמוס הצטרף לצחוקה של לילי. "לא, אחי. היא פשוט מכירה את הטריקים שלנו טוב מדי. שנים של מאבק בנו הביאו לתוצאות כלשהן, רואה?"

"מאבק בכם?" שאל ג'ייסון.

"כן, היית צריך לראות את זה," התערב הארי כשהוא מחטט במקרר בחיפוש אחר משהו לאכול. "הם לא מפסיקים לריב לרגע, החבר'ה האלה. כל יום אותו הדבר - הקונדסאים עושים תעלול כלשהוא ולילי באה ומחטיפה להם עד שהם מפסיקים. בחיי, אין לי מושג איך אף אחד מהצדדים לא התייאש עד עכשיו. אה-הא!" קרא בניצחון כששלף שקית מאפים. הוא התיישב חזרה ליד רון והרמיוני והעביר להם כמה.

"לא, כי אלה יותר טובים," גיחך פיטר. "אל תישאלו. אי אפשר לראות את אחד מהשלישייה הזאת לבד, הם כל הזמן ביחד. וכשהם לא ביחד, זה כי הרמיוני והג'ינג'י רבו. וזה קורה בערך פעם בחודש. אבל חוץ מזה אתה לא תמצא אחד בנפרד מהשניים האחרים."

"לא, כי אתם אף פעם לא ביחד," אמר רון בציניות. היה ברור שהכינוי "ג'ינג'י" הוא זה שהרתיח אותו.

ואז נוויל פרץ פנימה, ואחריו ריינה. הם התחילו לרוץ מסביב לספות, כשהוא בורח כאילו חייו תלויים בכך והיא רודפת אחריו כמו שור זועם.

"איפה היא?" צעקה עליו ריינה בכעס. הוא פלט צווחה חלושה והביט אחורה אליה כשהתקרבה אליו במהירות. ומסתבר שזה היה טעות, משום שאז מעד על הפוף שקלאריס בעטה בו קודם ונפל עליו. ריינה סגרה עליו.

"איפה היא?" היא רשפה.

"היי, היי, וואו, תירגעו. מה קורה כאן?" קרא ג'ייסון כשהוא רץ לחסום את ריינה לפני שתתנפל על נוויל. הארי בא גם הוא לעזור לנוויל בעת הצורך.

"הרמאי הזה לקח לי את הטבעת!" היא צעקה בתרעומת.

"אמרתי לך, היא לא אצלי!" אמר נוויל ברעד תחת מבטה הצורב.

"טבעת? את נשואה או משהו?" שאל רון בבילבול.

מבטה עבר במהירות לרון, שנרתע מיד. "היא מאחותי!"

"אחות? גם לך יש אחות?" קרא רון, מזועזע.

"תירגע, היא לא פה," התערבה אנבת'. "עכשיו - אכפת לכם להסביר בבקשה מה הולך פה?"

ריינה הביטה בה בחוסר סבלנות. "לפני ששיחקנו מחניים הגנב הזה -"

"אני לא גנב!"

"- הציע לי להניח את הטבעת בצד עד סוף המשחק, כדי שלא תיהרס. אז הוא עזר לי למצוא מקום להחביא אותה כי היא עשויה כסף טהור, ולא יכולתי סתם להשאיר אותה על אחד הספסלים. ואז נגמר המשחק ושכחתי לקחת אותה בחזרה מהמחבוא. ואז, לפני עשר דקות נזכרתי, והיא לא הייתה שם! והאדם היחיד שראה איפה שמתי אותה היה הבוגד הזה!"

"אני לא לקחתי אותה! למה שאני אגנוב ממך טבעת שברור שאת לא מורידה לרגע, וגם אתן שהאפשרות היחידה תהיה אני? אם הייתי גונב את זה - ואני לא - הייתי דואג שמישהו אחר ייראה הרבה יותר הגיוני בתור הגנב ממני, כדי שלא תחשדי בי."

לא נראה שזה משכנע את ריינה.

לילי, שהייתה מאוד מרוכזת מחילופי הדברים, קראה לפתע - "רגע!" והבהילה את סדריק שלידה. היא הביטה בג'יימס שברור שהתאמץ לא לצחוק. "אני יודעת מי הגנב."

ג'יימס הביט בכולם, שהסתכלו בו בסקרנות וקצת חשד.

"מה? לא," הוא קרא. "אני צוחק בגלל שזה מצחיק, לא בגלל שאני שמח שמישהו קיבל את האשמה במקומי. וחוץ מזה, אמרת בעצמך שלא היה שם אף אחד. רק אתם הייתם שם כשהחבאת את זה."

"אה, באמת?" לילי התקרבה אליו. "אז מה יש לך בכיס?"

"מה, זה?" הוא שאל בהפתעה, והוציא מכיסו כמה סוכריות ציבעוניות. "סוכריות ברטי-בוטס בכל הטעמים. הברחתי כמה לפני שיצאנו לפה." לילי רק צימצמה עיניים בחשד.

"ברטי-בוטס?" שאלה אנבת'.

הוא גיחך. "אני אביא לך לטעום בהזדמנות. זה מעדן, מבטיח לך."

"טוב, אז אני מניח שהוא חף מפשע," אמר ג'ייסון. "לילי?"

לילי עדיין עמדה קרוב לג'יימס ובחנה אותו. "זה הוא, אני אומרת לכם."

"עזבי אותו, לילי," התערב רמוס. "אין לך שום ראיות."

"כן," צייץ פיטר.

לילי לא זזה.

"נו, לילי," נאנחה הרמיוני. "אם את רוצה תלכי לעשות חיפוש בחדר שלו אחר כך. בינתיים תרדי ממנו."

לילי הסתובבה כל כך מהר לכיוון היציאה, שנראה היה שהיא רק חיכתה לקבל אישור לחפש אצלו. אבל כוונותיה האמיתיות היו רחוקות מזה.

"אתה!" היא רצה במהירות ליציאה, וחזרה רגע אחר כך, כשהיא גוררת את סיריוס מהאוזן הימנית שלו והוא נאבק חלושות.

"היי, עזבי אותו!" ג'יימס רץ לעזור לחברו.

"אה-הא!" קראה בניצחון. "ריינה, זה מה שקרה - את ונוויל הלכתם להחביא את הטבעת, וג'יימס היה שם גם, התחבא איכשהו ולא ראיתם אותו. בסוף המשחק הוא לקח את הטבעת וכולם עזבו. לכן לא מצאת אותה כשבאת אחר כך. כשאת ונוויל נכנסתם פנימה ואת צעקת על נוויל, ג'יימס העביר לסיריוס את הטבעת למקרה שמישהו יעלה עליו, וסיריוס התגנב החוצה. ואני תפסתי אותם, כי כמו שרמוס אמר - שנים של מאבק בכם הביאו לתוצאות כלשהן, לא?"

רמוס התקרב אליה. "ואיזה ראיות יש לך? כי זה יכול להיות סיפור שפשוט הרגע המצאת. יכול להיות שסיריוס רק הלך להביא משהו מהחדר שלו."

לילי רכנה אל סיריוס ובתרועת סיפוק שלפה מכיסו טבעת כסופה. פיות כולם נפערו. סדריק מחא כפיים.

"נו טוב," נאנח רמוס בהשלמה והתיישב בחזרה ליד שאר הקונדסאים. "אני לא יכול להגן עליכם תמיד." ג'יימס וסיריוס חייכו חיוכים נבוכים.

ריינה, לאחר שענדה את הטבעת בבטחה לאצבעה, פנתה אל נוויל, מובבכת. "סליחה, נוויל. פשוט הייתי כל כך בטוחה שזה אתה..."

נוויל הצליח לחייך גם הוא. "זה בסדר, סביר להניח שאם זה היה הפוך גם אני הייתי בטוח שזאת את."

"רק שאתה לא היית מתנפל עלי ככה..." היא גיחכה אליו והסתובבה אל לילי. 

"מזל שהיית פה," חייכה אליה. לילי הסמיקה.

"טוב, מישהו היה חייב לעלות עליהם," אמרה והביטה בקונדסאים בתוכחה.

ריינה הסתובבה אליהם לאט. "כן, ואם כבר מדברים..."

סיריוס וג'יימס צווחו וברחו במהירות, והיא אחריהם. כולם חייכו למראה המגוחך.

ואז פרסי נכנס יחד עם גרובר, שניהם נקיים ומצוחצחים ומדברים בשטף.

"נחשו מה?" פרסי התיישב חזרה ליד אנבת' וגרובר לידו על קצה הספה, תוך שהוא משעין בזהירות את הקבייים שלו על השולחן. "גרובר סיפר לי שאחד הסאטי- אחד החברים שלו סיפר לו פעם על היתושטושים. הם באמת קיימים, אבל הם כמעט נכחדו. אבא שלך ממש חכם, לונה. היי! מי גמר לי את הקולה?"

לונה חייכה למשמע המחמאה וסגרה את הספר שלה, חדי-הקרן ויכולותיהם, וקמה. "תודה, פרסי. אני הולכת לחדר, נתראה אחר כך."

פרסי ניפנף לה בהיסח הדעת והביט בפחית הקולה הריקה שלו. ג'ייסון חייך אליו בהתנצלות. פרסי הזעיף פנים והלך לקחת פחית חדשה.

"היי, אפשר את הפחית שלך, פרסי?" שאל גרובר. "אתה יודע שאני מת עליהן."

"כן, בטח, קח," פרסי זרק אליו את הפחית הריקה.

"אתה מת עליהן?" שאל הארי בתמיהה.

"אה..." גרובר נראה כמי שנתפס בקלקלתו.

"הוא אוסף אותן," התערבה אנבת'.

"כן, אתה צריך לראות את זה," אמר גרובר בהקלה. "יש לי אוסף פחיות ענק."

לילי הזעיפה פנים. "אמרנו שנפסיק לשמור סודות."

"אה, כן... אבל זה סוד דיי גדול," אמר ג'ייסון. "נספר לכם אותו, לכולם ביחד. אין לי כוח להתחיל בהסברים כל פעם מחדש."

פרסי הנהן בהסכמה. לילי שילבה ידיים, עדיין זועפת.

"נו, תירגעי. אני מבטיחה שנספר בקרוב." אמרה אנבת'.

הרמיוני רכנה קדימה. "זה לא זה. אתם פשוט כל כך סודיים. כל פעם אתם פולטים איזה סוד ואז מתרצים איזה הסבר, אבל אנחנו לא מטומטמים. אנחנו שמים לב. לא נראה לי שאתה באמת אוסף פחיות, ולא נראה שחבר שלך סיפר לך על היתושטושים. פרסי התחיל לומר מי באמת סיפר לך, אבל קטע את עצמו כשהבין שהוא אומר משהו שאסור לומר. 'סאטי-', זה מה שאמרת. וחוץ מזה, אתה מתנהג מוזר. הרגע יצאנו משיעור ספורט, למה אתה עדיין עם נעלי ספורט? ומה הקטע עם הכובע צמר הזה? חום אימים כאן. אנחנו רוצים הסברים, והפעם אמיתיים."

לרגע השתררה שתיקה. הרמיוני נשענה שוב אחורה, מרוצה מהנאום שלה.

פרסי הרים ידיים. "אוקיי, אוקיי, ניצחתם. אנחנו נסביר הכל, עד האחרון שבפרטים, ואתם תישאלו כל שאלה שעלתה איי פעם לראשכם הקטן. אבל - וזה התנאי היחיד - עושים את זה עם כולם. כי כמו שג'ייסון אמר, זה מעייף להסביר את זה כל פעם מחדש."

כל הקוסמים שבחדר - הארי, רון, הרמיוני, רמוס, פיטר, סדריק ולילי, הינהנו בסיפוק.

"אבל שלא תחשבו שאנחנו היחידים שיסבירו דברים," אמרה אנבת' באגביות, תוך כדי שהיא נוגסת בתפוח מקערת הפירות על השולחן. "כן, אנחנו באמת נראים חשודים כשאנחנו כל הזמן אומרים או עושים דברים מוזרים. אבל אתם - אתם בכלל לא צריכים להסביר שום דבר.  עד עכשיו, אתם נראים כמו ילדים רגילים לחלוטין, אין שום דבר שאתם צריכים להסביר. אולי חוץ מזה -" היא הצביעה על שיערו של טדי שבדיוק נכנס, שהיה בצבע אדום בוער במקום הכחול מקודם. "חוץ מהצבעים המוזרים על הראש שלך, וחוץ מזה שרובכם כמעט לא מזהים את החומר שלומדים בבית הספר, אתם נורמליים. אני אישית עדיין לא הבנתי למה כירון קרא 'מיוחדים'."

טדי לקח אפרסק בשל מקערת הפירות והתיישב בין לילי לסדריק. "אני אוהב לצבוע את השיער. הבאתי את התרסיסים לפה. ולגבי מה שלומדים בבית הספר..."

"נסביר את זה לכולכם ביחד, אחרי שאתם תסבירו את התעלומות שלכם," אמר רמוס. 

"ואנחנו באמת לא רגילים, רק שאנחנו..." הארי חיפש את המילים הנכונות. "בואו רק נאמר שלנו יותר קל להסתיר את זה."

"ומי זה כירון?" שאל רון.

"זה... טוב, זה מר ברונר," אמר ג'ייסון.

"אז למה אתם קוראים לו כירון?" פיטר קימט את מצחו.

פרסי נאנח. "הנה עוד דבר ל'רשימת הדברים שדורשים הסבר'." הוא שתה את השלוק האחרון מהפחית השנייה שלו, ואז מסר אותה לגרובר. "תיהנה, אחי."

גרובר בהה מטה בפחיות שבידו. "אני הולך ל... לשים את הפחיות בחדר שלי. זה אולי ייקח קצת זמן."

הוא כמעט רץ החוצה, חולף במהירות ליד פרד וג'ורג' שבדיוק נכנסו.

"הוא נראה רעב," אמר ג'ורג' בגבות מורמות. הם נכנסו ופרד תפס את הקביים של גרובר וחזר לדלת הכניסה של חדר המועדון.

"היי!" קרא בקול. "שכחת את הקביים שלך!" אחרי דקה הוא הניח אותם ליד הכניסה. "טוב, אני מניח שהוא לא צריך אותם יותר אם הוא מצליח לרוץ ככה."

"אנחנו נסביר עוד מעט, אל תדאג," נאנחה אנבת'.

"למה לא עכשיו?" שאל ג'ורג'.

"כי אנחנו רוצים להסביר לכולם, זה יהיה יותר קל ככה," אמר ג'ייסון.

"אה, אז למה לא אמרתם?" שאל פרד בחיוך שובב. תוך דקה הוא והתאום שלו נעלמו.

"מה אתם חושבים שהם יעשו?" שאלה לילי בדאגה.

"מה שזה לא יהיה, זה לא יהיה טוב," אמר סדריק.

ברגע שגמר לדבר נשמעה קריאה בהולה מהרמקולים שבתקרה, מהדהדת בקולי קולות.

"כל תלמידי י'2, נא לגשת מיד לחדר המועדון, לפני שהשרפה תתפשט לכיוון החדרים. אני חוזר, כל תלמידי י'2, נא לגשת מיד לחדר המועדון לפני שהשרפה תגיע לחדרים."

פיות החצויים שבחדר המועדון נפערו בתדהמה, אבל הקוסמים כבר היו רגילים לתעלולים מסוג זה ורק נאנחו.

חצי דקה אחרי זה הופיעו בחדר כל החצויים והקוסמים בנוכחות מלאה, פלר בתסרוקת מגונדרת וגרובר שדידה חזרה אל הקביים שלו. היחידה שחסרה הייתה קלאריס, שהופיעה רגע אחרי זה עטופה במגבת ובשיער מטפטף.

התאומים פרצו בצחוק, ואנבת' התנדבה ללוות אותה בחזרה לחדר שלהן לפני שהיא תחטיף לתאומים. כשהן חזרו, קלאריס לבושה ולחייה אדומות, כולם התיישבו בחדר שנעשה הרבה יותר צפוף מקודם.

"טוב," פתח ג'ורג'. "אז אין באמת שום שריפה. אבל," הוא הדגיש לשמע המחאות והרטינות שעלו מסביב. "זו הייתה הדרך היחידה לכנס את כולם כאן במהירות. ותודו שזה באמת היה מצחיק, לא?"

"אנחנו רוצים לעשות את מה שרמוס אמר - לספר אחד לשני את הסודות שלנו וכל זה," המשיך אותו פרד, "ורצינו להביא לכאן את כולם במהירות. והנה אתם כאן, אז תישארו ותשמעו עד הסוף לפני שאתם מתלוננים."

התאומים הסתובבו אל אנבת'. "הבמה שלך, חצויה," ג'ורג' קרץ אליה.

אנבת' נשמה עמוק. "טוב," פתחה. "במה להתחיל?"

הפרק הקודם		הפרק הבא