במשך אלף שנים

תודה לבטא שלי katherine221 מדהימה כמו תמיד :), מקווה שתאהבו פרק 4

--------------------------------------------------------------------

הרמיוני ישבה בקפטריה במשרד הקסמים בשולחן לבדה, לורה ( חברה טובה שהכירה מן משרד הקסמים) חלתה ולא הגיעה.  
 אחרי שהיא ומאלפוי אכלו ארוחת בוקר טעימה באופן מפתיעה ששניהם הכינו הם הלכו למשרד הקסמים כל אחד למחלקה שלו בלי מילות פרידה מיותרות,
אבל עדיין הרמיוני לא יכלה להוציא מראשה שהיא מתרועעת עם האויב ואם להודות בינה לבין עצמה היא אהבה את זה.
 "על מה את חושבת?", דראקו שם את מגש האוכל המלא שלו על השולחן והתיישב מולה בטבעיות מוחלטת. 
 "אני לא", הרמיוני אמרה בביטחון מוחלט למרות שהמבטים המופתעים שאנשים נעצו בשניהם גרמו לה לרצות להתכווץ בכיסא שלה ולהעלם.
 דראקו ביטל את דבריה בנפנוף ידו "את הרמיוני גריינג'ר את תמיד חושבת", למרות שהיא הבינה למה הוא התכוון היא התעלמה מן הערה וחייכה חיוך ארסי
"מתי זה בדיוק קרה?" היא הצביעה על שניהם כדי להבהיר שהיא מתכוונת אל העובדה שהוא התיישב לידה בפעם הראשונה מזה נצח.
  "מהבוקר" הוא אמר והכניס לפיו חתיכת עוף ברוטב באופן מושלם כך שלא התלכלך בכלל "חשבתי שהפסקת אש תהייה משהו נחמד ליישם, מה את אומרת?", הוא עזב את המזלג והושיט
את ידו החיוורת אליה וגיחך כשהסתכלה עליו בחשדנות ובלבול, "אני אגרום לך יום אחד ללחוץ לי את היד ולהבין שאני כבר לא מי שהייתי בהוגוורסט, אנשים משתנים, את יודעת גריינג'ר" הוא שפתיו התעקלו לחיוך בעל מיליון משמעויות.

נראה בקשר לזה", הרמיוני מלמלה בצחוק היא הוסיפהאת המילה סמור באופן ילדותי למדיי והחלה לאכול כמוהו.
 "אם כבר מדברים על הוגוורסט", דראקו מאלפוי אמר לאחר פחות מדקה עם חיוך מלגלג "נראה שיש לך מבקר משם" הוא הניד בראשו לעבר גבר עם שיער שחור פרוע
ומשקפיים עגולים והרמיוני הסתובבה כדי לראות על מה הוא מדבר, מבטה נתקל במבטו הלא מובן של הארי שעמד בכניסה לחדר הקפיטריה והסתכל על שניהם.

הרמיוני נאנחה, קמה, רוקנה את המגש שלה במהירות ויצאה היא לא הייתה צריכה להסתובב כדי לדעת שהארי הלך אחריה. 
בזמן שרון עבד עם ג'ורג' בחנות, הארי החל לעבוד כהילאי במשרד הקסמים אבל הוא בקושי הופיע במשרד מכיוון שהיה במשימות רבות, הרמיוני הניחה שהסיבה שהוא הגיע היום למשרד הייתה בגלל שהיא לא הופיעה אתמול בבית שלה.
 
 "דבר ראשון", הארי החל לומר מתפרץ כמעט כאשר שניהם הגיעו למשרד של הרמיוני "ממתי את יושבת עם מאלפוי בהפסקות והשני מה בשם מרלין קרה לך רון ואני דאגנו לך, הוא כמעט והשתגע כשלא חזרת אתמול!".  
"אני יודעת", הרמיוני אמרה ברצינות ודמעות הופיעו בעיניה "הארי אתה גם אחד החברים הכי טובים שלי תנסה פעם אחת להבין אותי " וברגע שאמרה זאת דמעות החלו לרדת על לחייה, דמעות שמקורן בכל הפעמים שרבה עם רון והתמודדה בזה  לבדה.
 "אני מצטער", קולו של הארי התרכך והוא חיבק את כתפה "אבל אחרי שעזבת אתמול כולנו נשארנו בהלם את מוכנה לפחות להסביר?". 
 "אין מה להסביר, אני לא אוהבת אותו כמו שחשבתי שאני אוהבת ולא ידעתי איך לספר לו את זה",הרמיוני אמרה "זה לא כמוך וכמו ג'יני, אתם נועדתם זה לזו." 
 הארי הסתכל על הרמיוני באותה צורה בה פחדה שהוא יסתכל עלייה, בצורה שאומרת 'אני כבר לא מכיר אותך' אבל הוא לא אמר כלום רק שתק בצורה מכאיבה.
אני מבין", הארי אמר לבסוף כאשר חיבק אותה חיבוק מנוכר "אבל את עדיין חייבת לדבר איתו".
הרמיוני התנתקה ממנו והנהנה "אני אשלח לו ינשוף כדי שניפגש היום".
-----------------------------------------------------

אשמח לתגובות/ הערות/ הצעות
 

הפרק הקודם		הפרק הבא