המלך הקטן

אני מצטערת נורא שהפרקים קצרים ^^

אחרי שהם קנו דברים, זמן ההמתנה התקצר משמעותית ובאותו זמן נמתח נצח. זה כאב, גם פיזית. כאילו מישהו האיץ את השעונים בעוד הזמן עמד מלכת.

אבל חופשת הקיץ הגיעה, קרובה או רחוקה.

כשסיריוס עבר את מפתן הדלת, זה היה כאילו משהו התפוצץ. צעקות ומשהו שנשמע כמו קללה שנעצרה ברגע האחרון שולחו לעבר הכניסה כמו חצים. איימי ורגולוס עמדו מאחוריו, בחשש, שניהם לא מתערבים מסיבות כאלו ואחרות.

סיריוס, שנראה כי הפך להיות מומחה, החזיר להם צעקות מהלקסיקון הפרטי שלו. הן היו כמוהו; צעירות וחשוכות כמו הלילה.

"ככה היה חג המולד?" לחשה איימי לאוזנו של רגולוס, שהניד בראשו.

"זה גרוע יותר."

"בטח קרה משהו..." היא ניסתה לדבר בשקט, כדי שלא ישמעו אותה, אך באותו זמן גם להגביר את הקול שלה מספיק כדי שיעטוף את אוזניו של רגולוס.

"הם לא אמרו מילה לגבי זה."

נראה שעיקר הריב היה המאדאם, כי אוריון שם לב לצמד. הוא ביקש מהם לעלות לחדר של רגולוס וכנראה להמתין שהסערה תעבור.

"זה כאילו הריבים שלהם הופכים לנוראיים בכל פעם."

איימי חיבקה את רגולוס בעדינות. "מזל שהשארתי את הילדים אצל אמא היום," היא מלמלה לעצמה. "אולי אני אצליח להביא אותך ואת סיריוס אלי הביתה לכל הקיץ."

"זה יהיה נחמד," הסכים רגולוס והתחפר בחיבוק החמים. הייתה לו בחילה מוזרה בתוכו.

"זהו זה!" נשמעה צרחה מלמטה, "אתה מקורקע לכל הקיץ!"

"מה?!"

"מה ששמעת, אין יציאות! בלי שום ג'יימס, בלי שום רמוס, בלי שום פיטר! היציאה היחידה שלך תהיה סמטאת דיאגון, וכל השאר אתה מבלה כאן!"

"אבל שלחתי לך מכתב מראש!"

"משהו שהגיע היום בבוקר זה לא מראש!"

"למה לא, לעזאזל?!"

"אתה רואה אותם עשרה חודשים בשנה, ואותנו? המשפחה שהביאה אותך?! גידלה אותך?!"

"את מכריחה אותי לבלות זמן איתכם?!"

"אתה לא משאיר לי ברירה!"

חיבוקה של איימי סביב רגולוס התהדק, כאילו היא מנסה לבלוע אותו בחיבוק שלה כדי שלא ישמע מילים שנצעקו בקולו של סיריוס לאחר מכן.

באיזשהו שלב הם שמעו טפיפות רגליים כעוסות, צעקת "לא סיימתי איתך!", ציווי לדבר לאיבר מסויים ודלת קרובה שנטרקת בכוח שהרעיד את הקירות.

רגולוס השתחרר בעדינות מהחיבוק של איימי, שהחל להוציא את האוויר מראותיו. הוא בהה בפניה של איימי, שנראתה אומללה יותר מכל דבר אחר.

הוא נגע בשיערה בעדינות, כמו שהיא תמיד עשתה כשהוא נראה מצוברח. "אל תדאגי בבקשה."

"אני לא דואגת," היא אמרה ותפסה את ידו של רגולוס בזו שלה. "ובכלל, אני זו שאמורה לומר לך את זה."

חיוך סדק את דרכו אל פניו של רגולוס. "למדתי מהטובה ביותר."

היא גיחחה קצת. "נבקש מקריצ'ר משהו לאכול ואז נלך לדבר עם סיריוס."

"לא עכשיו?"

"הוא צריך רגע להירגע. תיתן לו את זה?"

רגולוס הנהן וקרא לקריצ'ר במקום, שנראה ממורמר מתמיד. הוא שירת אותם בכל זאת.

האוכל היה נחמד.

הפרק הקודם		הפרק הבא