חצי פוסידונית

ממש תודה על התגובות וזה.. הפרק הזה מוקדש לחברה שלי שהם:) היא נתנה לי את הרעיון מה הולך לקרות בפרק הזה ובכללי בסיפור.. טוב קריאה נעימה

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

פרסי:

רק לפרסי ולגייסון היה נשק, וזה היה עמדת נחיתות ברורה.

"מי שבלי נשק שיסתלק!" פרסי צרח והייזל ופרנק הסתובבו. טוב, לפחות גייסון מסוגל לשלוט ברוח, ויש לו אינסטיקטים מהירים מאד, אחרת כבר כולם היו גופות דוממות על הרצפה.

בפתח עמדה נערה עם קשת בידה שירתה חץ אחד לעבר כל אחד, והם כוונו היטב ישר ללב. כל דבר בה, במבט על הפנים שלה, במגפיים המשופשפות שלה, באשפת החיצים שנחה בביטחון על גבה וביציבה שלה העיד על כושר מעולה וצווח כישרון בחץ וקשת. פרסי רצה למחוא לה כפיים על מפגן הראווה, לא להתכופף מחשש מוות.

"רוצו!" הוא צרח, ושלף את החרב שלו.

פרסי בחן מהר את החדר. היתה בפינה נערה בת בערך שש עשרה עם עיניים ואף אדומים, נער בלונדיני שהחזיק אולר ביד, והנערה המאיימת עם הקשת. כל אינסטיקטים שלו צרחו:  מפלצת!

החרב שלו לא קטלנית לבני תמותה, כך שלא פחד לדקור אותה. העט התארך, והוא התחיל להצליף. היא התחמקה בזריזות. 

מאחור, פייפר צרחה- "תחטיאי!" בקול חזק, כשהנערה ירתה עוד חץ שכמעט ופגע באנבת'. גייסון היה רוח הסערה שלחמה מאחוריו מול הנער, עסוק מכדי לשים לב.

החרב של פרסי הצליחה לשרוט את הנערה שמולו כשתמרן בזריזות את אחד המהלכים שלמד מלוק. הוא נהם אליה באיום כשהסתבר לו שהיא לא בת תמותה. היא מפלצת. הוא התחיל לשסף כדי להרוג אותה, בעוד אנבת' רצה אל הנערה שכנראה חצי אחותו וניסתה להגניב אותה משם. הנערה סירבה לזוז.

הנערה-מפלצת שפרסי נלחם מולה הייתה זריזה. הוא ניסה להבין איזה מין סוג של מפלצת מזורגגת היא, והוא כמעט ראה את גלגלי מוחה של אנבת' מנסים לפענח מיה היא ומה נקודת התורפה שלה. היא ירתה אליו חץ. פרסי איתר ערוגת פרחים, והמים שבהם השקו את הפרחים ונספגו באדמה התרוממו וחסמו את החץ. הקרב בצידו האחר נגמר בדמותו של ג'ייסון המותש שרוע על הרצפה, מלא בדם סמיך.

"תעזוב- את- קטניס-" צרח הנער, ופרסי תפס בחרבו וכיוון אותה אל גרונה של הנערה כשהיא לכודה בין החרב לקיר.

"תעזוב אותה! שמעת אותי?"

המים שוב הבינו את מחשבותיו ורצונותיו של פרסי גם מבלי שיבטא אותם ויד קסומה התרוממה מהשלולית, חטפה את האולר שהיה אחוז ביד הנער ודחפה אותו על הרצפה הרחק מהשג ידו של הנער החדש. פייפר שרכנה לצידו היישירה אליו מבט, עיניה נעוצות על שלו. "תשב בשקט. אל תזוז ואל תעשה שטויות." הנער ישב כנוע בהבעה מזוגגת ובהה באוויר.

אנבת' צרחה להייזל, פרנק וניקו שיבואו.

"מה את?" הייזל שאלה את הנערה שכמעט הרגה את כולם יותר מדי פעמים.

"מה עשיתם לפיטה? אתם מהקפיטול? אני עוד יתנקם בכם!" היא צרחה והתפרעה, קרובה לאובדן שפיות.

"תעני למה שהיא שאלה", פרנק השיב לה. בקול שלו הייתה תקיפות של מנהיג שלא מרחם על הטרף שלו ומגונן על אנשיו. הוא בהחלט השתנה במסעות האחרונים.

"אני בן אדם! תעזבו אותי! מי לעזאזל אתם?! אתם נכנסים לבית של אננ-".

"תישני", פקדה פייפר. הנערה הטטה את ראשה לאחור ונחרה. "מצטערת," אמרה פייפר ומשכה בכתפה ברוגז. "הקול הזה שלה עיצבן אותי."

היא וניקו כרעו לצד גייסון. "מה קרה לך, דינמו?" היא שאלה בקול רך.

"אני הולך למות?" הוא שאל את ניקו, נימת בדיחות שזורה בקולו.

"אחי, אתה בריא כמו שור! קח קצת-" הוא הוציא מהכיס שלו בקבוקון נקטר, וגייסון לגם בשקיקה. מעט מהצבע האובד חזר לפניו במידיות.

ואז פרסי נזכר באנני. "שלום, אחותי", הוא גימגם חלושות. עד עכשיו היה הרבה יותר בטוח בעצמו. מלחמה? קלי קלות. אבל להכיר נערה שאמורה להיות חצי האחות שלו...

"מי אתה?" היא שאלה בלחש. "אני אמורה להכיר אותך? מצטערת, מאז שפיניק-" היא לא הצליחה להמשיך לבטא את המשפט. היא נראתה די מרחפת, לא מודאגת מחבריה - הנעהר הבוהה והנערה הישנה.

"לא, את לא אמורה להכיר אותי," פרסי אמר בעדינות והתיישב לצידה באיטיות, כמו להראות לטרף שהוא לא מתכוון לפגוע בו. "קוראים לי פרסי ג'קסון, ואבא שלי - ושלך - בעצם, הוא פוסידון".

קטניס:

קטניס ישנה, אבל לא ישנה. העיניים שלה אכן היו עצומות, הנחירות הושמעו ללא שליטה שלה עליהם. אבל המודעות שלה הייתה צלולה כמו תמיד, וככה גם השמיעה שלה כשהקשיבה לסיפורי מעשיות-המצאות שהחבורה המוזרה והחצופה שהתפרצה לבית של אנני סיפרה. הם כנראה התאמנו על זה טוב כי הם קטעו אחד את השני והשלימו פרטים חסרים ויצרו סיפור כללי אמין שמסביר מאורעות יואי דופן. אבל, כמובן אין דבר כזה מפלצות. לא אמיתיות, בכל אופן, מהסוג שהם מתארים. כנראה יש להם מחלת נפש והם ברחו מבית משוגעים. כן, זה יכול להיות הסבר.

לקטניס נמאס לישון. היא לא הבינה למה מישהי שהיא לא מכירה אומרת לה ללכ לישון והיא מצייתת. יש לה חשיבה משלה. חשיבה שעכשיו צועקת קומי! סכנה! פיטה ואנני!

"תתעוררי!" פקודה ננבחה אלייה. היא הצליחה לפתוח את העיניים שקודם נראה שנדבקו אחד לשנייה. היא ישבה כבולה לכיסא, הקשת והחצים בד השני והרחוק של החדר, פיטה קדור מולה ובוהה במבט מזוגג באוויר.

"מה עשיתם לו?" קטניס קראה בכעס אמיתי ודאגה. "תנו... לי... ללכת!" היא אמרה בעודה מנסה להשתחרר מהאחיזה של החבלים. התוצאה הייתה פרקי ידיים משופשפים מסיבי החבל, ושום הקלה במצב הכבילה.

"אנני סיפרה לנו את הסיפור שלך", אמרה אחת הנערות בקול שקול. היא הייתה נראת חכמה, ומנהיגת הקבוצה. "עכשיו נספר לך את שלנו".

"שמעתי אותו. אני לא מאמינה לכם. ילדים של אלים? מה אתם חושבים שאנחנו, ילדים קטנים?"

"גם אנני בת של אל", רטן אחד שהיה נראה מלחיץ, לבוש שחור שחור שחור שחור. אה, יש גם קצת צבע גוף חיוור.

"בטח. עוד מעט תגידו שגם אני."

"הסיפור שלכם לא נשמע יותר אמין, את יודעת," אמרה בשלווה נערה אחרת.

"לא אני זאת שהתפרצה לכאן ונלחמה בי ודרשה שיאמינו לסיפור שלי!" הקול של קטניס היה קרוב לצעקה. "עכשיו, תשחררו אותי! אנני," היא פנתה בתחינה לנערה. "תגידי להם-"

"-זה אמיתי," היא אמרה בכובד ראש. "קטניס, זה אמיתי. הם הילדים של האלים. הם הראו לי את זה."

יופי, חשבה קטניס. הם הצליחו שבות את אנני המעורערת, שהייתה קרובה כל כך לאיזון שהיה חסר לה מכליאתה בקפיטול ומוו של פיניק. מבריק.

"את ראית מה עשיתי לך," אמרה הנערה שגרמה ה לישון ולקום. הדיבור שלה היה נעים ממש כמו מוזיקה. "אני מסוגלת לגרום לך לעשות כל מה שארצה. ראית את ג'ייסון מעיף את החיצים שירית - את מאד כישרונית בזה, דרך אגב- בכוח המחשבה בלבד. ראית את פרסי משתמש במים וגורם להם לעשות כרצונו. איזה יוד הסבר יכול להיות לזה?"

פרסי:

פיטה, שמו של הנער לפפי זאת שטענה שנקראת קטניס והחצויים עוד לא החליטו מה לעשות איתה, התעורר מהטראנס. הם חזרו שוב על הסיפור ומסע השיכנוע שלהם בעזרתה האדיבה של אנני עד שהשניים השתכנעו.

"טוב, אנני, כדאי שנלך למחנה החצויים לפני שיבואו לפה מפלצות", אמר פרנק בעצבנות.

אנני הבוכיה נפרדה מקטניס ופיטה. "אני אתגעגע. אני רק הולכת לראות את הכל ואז חוזרת."

נשמעה צרחה. הצרחה נשמעה בקולה של אמא של פרסי . הוא התחיל לרוץ אל מחוץ לבית בעקבות הקול. שום דבר לא יפריע לו להציל את אמא שלו.

הפרק הקודם		הפרק הבא