משחקי הרעב ה-49

חוק 4: אם היו לך הזדמניות להינצל, היית צריך להשתמש בהם, הם לא יחזרו.

עיני היו נעוצות בנוף החולף מן הרכבת, לולא ההריסות מן המרד לפני 49 שנים זה היה יכול להיות מקום יפיפיה מלא בעצים ופרחים במקום באדמה מתה למראה.
אני מתרוממת מן מקום מושבי כשג'ולס ודארן שפניו עדיין נפוחים נכנסים לתא המרווח, דארן נראה ציני ומשועשע כתמיד וג'ולס נראה זועף ועצבני, אילו לא היינו ברכבת שמובילה אותנו לקפיטל הייתי יכולה לחשוב שזה יום רגיל ככל הימים.
"את" ג'ולס נבח לעברי  והתרחק מאחיו, דארן התיישב על הספv הנוחה והביט שבשנינו כאילו היינו סרט קומדיה, "את מטומטמת?!, למה התנדבת?" 
"היא הייתה בקושי בת שלוש עשרה" אמרתי בקול יציב אך בתוכי הרגשתי שאני מתפרקת, אני שונאת עימותים ואני שונאת לראות את ג'ולס ככה בעיקר אם זה בגללי.
"אז היה עדיף שאת תמותי במקום?, תחשבי על אבא שלך אריקה, את היחידה שנותרה לו" הוא הוסיף באכזריות, אבא שלי, נשכתי את פנים הלחי שלי בחוזקה כזו שהרגשתי את טעם הדם המתכתי.
אבא הביט בי בכזו ריקניות, כשהיינו בחדר שבו המשפחות נפרדות זה נראה כי הוא מת  לחלוטין בפנים, לא יותר מגופה חלולה חסרת נשמה, הדבר היחיד שיכולתי לעשות זה לחבק אותו ולבקש מאימא של ג'ולס ודארן לשמור שלא יעשה דברים מטופשים.
"אין טעם לדבר על זה" אמרתי לעברו בקרירות מזוייפת "אני כבר פה ואין אפשרות לשנות זאת" הפעם נעצתי את עיני בעיניו הכחולות, פניו הכילו רגש שלא יכולתי להצביע עליו בדיוק, אילו הייתי צריכה לנחש
אולי גועל, מבלי להוסיף דבר הוא יצא מן התא.
"הוא עושה את זה כי הוא דואג לך ריקי" דארן לחש לעברי אחרי שהתמוטטתי על הספה לצידו, "אני יודעת" ידו נחה על ראשי כפי שהוא נוהג לעשות בכדי לעצבן אותי אך הפעם הוא הזיז אותי כך שראשי ינחת על כתפהו.
"הוא אידיוט אבל ככה הוא מראה חיבה, באידיוטיות" צחקקתי, אבל זה היה צחוק שהוביל לבכי אומלל, קברתי את פניו בכתפו "אבא שלך יהיה בסדר, אימא וסיירה ידאגו לו" הוא לחש בהיסוס ברור כי הוא לא יודע מה לעשות בדיוק במצבים כאלה.
" כמה נפלא, שתי ציפורי אהבה" קולו החלקלק של כריסטופר הדהד, התרחקתי מן דארן בבהלה, שערו היה שונה לגמרי מימה שהוא היה על הבמה וכך גם בגדיו, כבר לא שיער אדום סגלגל ומתולתל אלה שיער חלק כצבע הדימדומים שילוב של כחול
כהה וגוונים של סגול כהה.
"כריסטופר זבלנק, כמה מפתיע לראות אותך כאן" דארן שלח אליו את חיוכו למרות שניכר על פניו שהוא לא סובל את כריסטופר זבלנק כלל, כמו רוב הבחורים ההגונים במחוז 2, הרי לא צריך הרבה בכדי לשנוא אדם שהיה עם חצי מן המחוז.
כריסטופר שלח מבט מלגלג ומלא זלזול בדארן  "אני יכול לומר אותו דבר לגבייך, הרי אחיך הזהיר אותך בזמן לא?" 

"אני פשוט, בחרתי לא לפספס את הכיף" כריסטופר גיחך והסית את מבטו אלי כאילו הוא רק עכשיו נזכר שאני גם בתא, חיוך פלרטטני קישט את פניו.
" אפרופו כיף מה איתך אריקה, את רוצה לכייף קצת לפני ה-"
"אני אוותר" אמרתי במהירות בקול נגעל, "יש לה סטנדרטים גבוהים יותר ממפלצות כמוך כריסטופר " ג'ולס שנכנס אמר ידו שלובות על חזהו ועיניו סוקרות את שלושתינו בצורה כזו שגרמה לי חוסר נוחות.
"אני מפלצת" הוא צחקק  "וזה נאמר על ידי האדם שהרג עשרים ילדים" 
ג'ולס בהה בכריסטופר בקרירות שהייתה מצמררת את המאיימים שבאוכפי השקט, "אתה יודע שזו האמת" כריסטופר הוסיף במשיכת כתפיים
"ביקשו שאני יודיע שאנחנו מגיעים עוד כמה דקות תתכוננו" ג'ולס אמר לבסוף ויצא מן התא במהירות.
"זה לא אמור להיות ארוך יותר" שאלתי את דארן והפרעתי למחשבה שבה הוא היה נתון "לא אנחנו קרובים יותר משאר המחוזות לקפיטל אז יש לנו יותר זמן להתכונן" הוא נאנח וקם ממקומו כשהרכבת נעצרה לחלוטין "עוד יתרון למחוז 2". 
הוא התקדם ליציאה ואני מאחוריו  אך ידו של כריסטופור אחזה בי "תחשבי על זה מתוקה, אני יכול לעזור לך הרבה יותר מימה שאת חושבת" הוא לחש באוזני, הבל פיו על גופי צמרר אותי, שחררתי את ידי מימנו בגסות והתקדמתי. 

הפרק הקודם