מאחורי בתו של וולדמורט

בפרק הקודם של 'מאחורי בתו של וולדמורט' אמרתי שהראשון שיכתוב על-שם מה קטרינה קראה לרוז בשמה ייקבל פרס. מי שעשה את זה זו blom. כל הכבוד!!

היא זכתה בכך שהקטע הבא יהיה לבחירתה, והיא בחרה ב- הפעם הראשונה בה וולדמורט וקטרינה נפגשו לראשונה. אמנם זו הפעם השנייה (הראשונה הייתה כשקטרינה הייתה קטנה מדיי בשביל לזכור), אך הפואנטה ברורה. זו האינטרקציה האמיתי הראשונה ביניהם.

בקטע זה: 2074 מילים

*

זה היה בדיוק כמו שהיא הייתה רגילה. כלומר, כמעט בדיוק. התרבויות אמנם היו שונות, אך האופי של החברות טהורות הדם נשאר זהה בכל העולם.

קטרינה וורגובה הייתה רגילה לכל זה. אפילו שמשפחתה אינה הייתה אחת העשירות או המשפיעות במזרח אירופה, בית וורגוב (והשושלת של בית סלווין) היה מכובד והתקבל בברכה בקרב החברה הטהורה בארצה. קטרינה עצמה לא אהבה יותר מדיי את כל החוקים וההגבלות המיותרות שהיו לאבן הייסוד של המשפחות טהורות הדם (אם כי דיבורים שנונים וחלקלקים היו מאוד לטעמה), אך הזוהר והעושר שבה יחד עם התרבות הטהורה קרץ לה וקרא לה. היא אהבה את האחוזות המפוארות בהן התנהלו משתאות מרהיבים, בהם כולם התלבשו במיטב גלימותיהם, והעוצמה ניחנה באוויר כמו אנרגית קסם.

אותו הדבר היה גם בבריטניה. הבתים היו שונים, התרבות הייתה שונה, אך החברה טהורת הדם נשארה זהה לגמריי.

העובדה שבית אייברי היה עשיר לא הפתיעה את קטרינה. גם לא משכנם המרהיב ושלל גמדוני הבית והמשרתים שהיו להם. היחס של בני הבית לעושר זה, כאילו הדבר היה מובן מאליו, גם אינו הפתיעה את הבולגריה. מה שהפתיעה היתה ההיררכיה בתוך המשפחות, שהייתה ברורה כשמש הקיצית בבולגריה.

במזרח אירופה לא היה הבדל רב בין הבתים השונים, כל עוד הבית היה טהור דם. בבריטניה, הסתבר, היו עוד פקטורים.

"אל תדברי אם לא פונים אלייך, ותדברי בנימוס ובמשפטים קצרים ככל האפשר." גברת סיריאנה אייברי הורתה בקול פוקד, בזמן ששתי משרתות עזרו לקטרינה להתלבש בגלימות הקטיפה האדומות שהושאלו לה. "את אורחת כבוד של בית אייברי, אני לא אתן לך לבזות אותו."

מה שנאמר בין השורות היה ברור – אמנם היה קשר בינה לבין בית אייברי, היא לא הייתה אחת מהם. היא הייתה צאצאית לבית שנחרב, ולא היה לה מה לומר בשביל לעניין את בני המשפחות שהיו נעלות ממנה.

קטרינה החזיקה את עצמה בשביל לא לגלגל את עיני האימבר שלה. למרות זאת, בידיעה כי היא זקוקה לכח שהיה לבית אייברי בתחום רקיחת השיקויים, קטרינה הנהנה. היא עוד לא ויתרה בקרב הזה. "כמובן, גברת אייברי." היא ענתה, המבטא הבולגרי שזור בזיוף מתוק.

אימו של אלטון הייתה קשוחה, שונה לגמריי מאימה חסרת עמוד השידרה. בעוד אוונג'לינה וורגובה הייתה תמיד חיה בצל השדים שבראשה, סיריאנה נראתה כאילו השדים עצמם פחדו להתקרב אליה. קטרינה לא ידעה מי מהן הייתה פחות גרועה.

האירוע אליו גברת אייברי הכינה את קטרינה היה מפגש בין הצמרת של החברה הקסומה של בריטניה לציון משהו שקטרינה לא טרחה לזכור. הדבר היחיד שהיה חשוב לה היה שבאותו אירוע היה הנציג הבריטי של אגודת רוקחי השיקויים (כפי שהמורה הזקן שלה מהאגודה יידע אותה), איתו היא התכוונה לדבר בנוגע למימון מחקר השפעות נוזלים על הנפש. העיקרון אותו היא פיתחה פתח דלתות לכל-כך הרבה כיוונים ואפשרויות... אם רק היא תמצא את זה שיאמין בכך...

כריסטופר ואלטון התלוו איתה (או שמא היא התלוותה אליהם). שניהם היו לבושים כיאה, ללא ספק לטעמה של סיריאנה. "אמא שלך מקסימה, אלטון." אמנם מילותיה היו מלאות סרקזם, הטון של קטרינה תפס גוון כנה.

"אין צורך לשקר, בת דודה." אלטון גיחך, מחווה לקטרינה להיכנס בדלת שאחד המשרתים של אחוזת מאלפוי פתח. "כולנו יודעים שאמי משוגעת."

"תאמין לי, היא מלאך ביחס לשיגעון של אמא שלי." הבולגריה חייכה חיוך יבש.

האחוזה הייתה מפוארת, בדיוק כפי שקטרינה ציפתה. זה לא היה שונה מהפאר אליו היא הייתה רגילה בעבר, אך קטרינה עדיין הרגישה מעט לא בנח מהאווירה ששררה. היא הדחיקה את הרגשות שלה בהנפה של שיערה לאחור. הוא בהק באודם תחת קרני האור של הנברשת.

"אם תסלחו לי," היא שמעה בזווית אוזנה את אלטון, "יש כמה בנות בלאק עליהן עוד לא עברתי שמחכות לי בפינה."

קטרינה הפנתה גבה מורמת לכיוון בן-דודה השני. "כן, הוא תמיד כזה." כריסטופר אישר. "זו הדרך של אלטון למרוד באדון וגברת אייברי לפני שהוא מתחתן."

"ומה איתך, בן דוד?"

"אני לא ראש הבית, ממני לא מצפים לכל-כך הרבה. לאבי לא יהיה יותר מדיי אכפת אם אתרשל, במיוחד לאור העובדה שגם הוא היה כזה. גודריק, על מי אני עובד? הוא עדיין כזה."

 "אז זה לא יהיה נורא אם גם אני אמרוד בגברת אייברי." קטרינה חייכה חיוך קטן, אך מבטא את מלוא הממזריות של הבולגריה.

"מה את מתכוונת לעשות, קאט?" כריסטופר שאל, ספק סקרן ספק חשדן.

"הו, רק אבזה את בית אייברי." היא השתמשה במילה החדשה אותה גברת אייברי לימדה היום. "או לפחות, אבזה לפי דעתה של סיריאנה."

"תעשי מה שאת רוצה, בת דודה, אני לא השמרטף שלך. רק אל תגרמי לי לנקות אחריך. ועכשיו אם תסלחי לי, קוראים לי." בנימה זו כריסטופר הלך בצעדים גדולים לכיוון שולחנות האוכל, שם הוא נעצר ליד קוסם לבוש בגלימות בצבע איזמרגד כהה.

מרוצה מכך שהיא סוף-סוף לבדה, קטרינה לקחה כוס שמפניה מאחד המשרתים שהתרוצצו בין האורחים. היא לגמה מעט מהנוזל, בעוד עיניה חיפשו דמות ספציפית בין הקהל הרב.

היא מצאה את נציג אגודת רוקחי השיקויים בקצה הרחוק של האולם, מדבר עם מי שנראה כמו אחד מבני מאלפוי. קטרינה לקחה נשימה ארוכה, עטתה את הבעת הפנים המנומסת ביותר שיכלה, וניגשה אליו.

"סלח לי," היא פנתה אליו בחיוך מעט פלרטטני. "לא התכוונתי להפריע, אך לא יכולתי שלא לשאול, האם אתה פיניאס בורן, מהסניף הבריטי של אגודת רוקחי השיקויים?"

הוא היה בגיל העמידה, שיערו כבר מאפיר ונדבק למצחו, מסתיר קמטי זיקנה. עיניו השחורות בחנו אותה בהפתעה, ושפתו הדקה רעדה במקצת. "כן, זהו אני. עם מי יש לי את העונג..?"

"קטרינה וורגובה, אדוני." היא לחצה את ידו וחייכה פעם נוספת. "כבוד גדול לפגוש אותך, אדוני." היא ניסתה להישמע כנה, אך היא חשבה כי נימת עליונות בכל זאת נשמעה ממילותיה.

"קטרינה וורגובה?" גבותיו של פיניאס קפצו מעלה. "אותה וורגובה..? הידיעה אודות החוכמה שלך הגיעה לאוזנינו בבריטניה, העלמה וורגובה, אך משום מה איש אינו טרח לספר אודות יופייך." הוא לקח את ידה בשנית והטיח נשיקה עליה. קטרינה ניסתה לא להראות את הגועל על פניה.

"אתה מחמיא אותי, מר בורן. אני עלולה להסמיק."

"בבקשה, קראי לי פיניאס." רוקח השיקויים פנה לקוסם השני, "אברקסס, הרשה לי להציג בפניך את קטרינה וורגובה. גאונת הדור שלה, ללא כל ספק. עיקרון וורגובה פתח בפנינו דלתות שלפני כן חשבנו שיהיו נעולות לנצח. ובגיל כה צעיר... בת כמה את, עלמתי?"

"שמונה-עשרה. ובבקשה, קרא אותי קטרינה."

"לעונג הוא לפגוש אותך, קטרינה." אברקסס נישק את ידה גם כן, אם כי היה ברור כי לא היה לו כל מושג מי היא הייתה. "כיצד את נהנת מהאירוע בביתי הקט?"

"אני מצטערת לומר, מר מאלפוי, אך הבית שלך הוא לא בדיוק מה שהייתי קוראת אותו קט." קטרינה הגיבה בשעשוע, לוגמת מהשמפניה שבידה. פיניאס ואברקסס צחקו בנימוס. "האירוע נפלא. החברה נפלאה אפילו יותר."

"עכשיו אני הוא זה שמחמיא, קטרינה." פיניאס אמר, למרות שמה שאמר היה לאו דווקא מכוון כלפיו. "אמרי לי, האם עברת להתגורר בבריטניה? והאם את עובדת על משהו, כעת שהעיקרון שלך נוסח ופורסם?"

"אני כה שמחה ששאלת, פיניאס. לדעתי העיקרון שלי פתח כל-כך הרבה אפשרויות מחקר חדשות. אני מתעניינת במיוחד בהשפעה של נוזלים מסוימים על הנפש, כי כפי שידוע לך מרכיבים נוזליים מגיעים למח הרבה יותר מהר מאשר מוצקים. כבר התחלתי לעבוד על תזה שאני חושבת שהסניף הבריטי של האגודה יימצא מעניינת ביותר. אם תרצה, אני יכולה להגיע ביום שני ל-"

"אני כה מצטער על ההפרעה. אכפת לכם אם כריסטופר ואני נצטרף לשיחה?"

זה היה קול גברי קטיפתי שהיה נשמע נעים לאוזניה של קטרינה לולא היה זה שקטע אותה באמצע השגת מטרתה. היא אילצה את עצמה לא להפגין את חוסר החיבה המיידי שהיא הרגישה, והפנתה את ראשה לכיוון הדמות החדשה.

כריסטופר היה שם, ולצידו הגבר שקטע אותה בגסות שכזו. זה היה אותו הקוסם אליו כריסטופר הלך, הזה שהיה לבוש בגלימות הירוקות, וכעת כשהוא היה קרוב אליה קטרינה יכלה לבחון אותו לעומק.

היא לא יכלה לומר שהוא היה נאה. התואר 'נאה' היה עילבון למראה שלו. הוא היה יפה תואר, יפייפה אפילו. בשנות השלושים או הארבעים לחייו, הדבר היחיד שהרס את חיצוניותו היה עורו החיוור יתר על המידה וההבזק האדום שהופיע מדיי פעם בעיניו בצבע הים. עצמות לחיים גבוהות, אף ישר, שפתיים לא דקות ולא עבות, שיער שחור שנדמה כאילו נעשה ממשי... הגבר לפניה יכול היה בקלות להיות אל יווני.

זה לא מנע ממנה להרגיש חוסר חיבה. וכריסטופר היה זה שהביא אותו לפה.

"קאט, נהנת מהערב?" כריסטופר הרים גבה בשעשוע, מכיר את הבעת פניה העצבנית.

"בן דוד." היא הגיבה ביובש.

"כריסטופר אייברי, מה שלום אביך?" פיניאס מיד החל להתחנף לצאצא של מעצמת רוקחי השיקויים. "ומה שלום אחיך, אלטון? האם גם הוא פה?"

"אני חושב שראיתי אותו ליד וולבורגה בלאק בפעם האחרונה שראיתי אותו." כריסטופר אמר, נימתו לא מסווה את העובדה שבמילותיה הייתה חבויה איזו בדיחה פרטית.

"כשתראה אותו תאמר לו לבוא להגיד לי שלום, עבר זמן מה מאז שהתראנו. ואם כבר מדברים..." פיניאס הפנה את תשומת ליבו לקוסם בגלימות האזמרגד. "טום רידל. לא ראיתי אותך יובלות. נמאס לך כבר מאומנות השיקויים?"

הקוסם – טום רידל – צחק, אך קטרינה שמה לב לקור שצץ מבעד למחווה הידידותית. "לא לא, פיניאס. אני פשוט לא מוצא זמן בין כל העיסוקים שלי."

קטרינה מעולם לא שמעה את השם הזה בעבר. זה אמר כי טום רידל הזה לא היה מישהו חשוב דיי בשביל שתכיר אותו. וגם שם המשפחה שלו... 'רידל' לא היה שם של שום בית טהור דם. אם כך, מה הוא עשה כאן?

הבולגריה העדיפה שלא להתעמק בנושא, במקום זאת מפנה את תשומת ליבה בחזרה לרוקח השיקויים. "פיניאס, כמו שדיברנו לפני שהשיחה נקטעה –"

"כריסטופר, אני חושש ששכחת להציג בפניי את בת דודתך." רידל קטע אותה פעם נוספת, קולו הקר מרמז כי הוא אינו אהב כשמתעלמים ממנו.

"זו קטרינה וורגובה. היא רק סיימה את הלימודים בבית-הספר, וכבר נחשבת לדבר הכי טוב שקרה לעולם השיקויים בעשור שלנו." כריסטופר נשמע גאה.

"אני מניח שלא למדת בהוגוורטס?" טום רידל ידע כיצד לזייף התעניינות בצורה מופתית.

"לא. דורמסטרנג." קטרינה היישירה את מבטה.

אימבר פגש מעמקי ים. קטרינה מעולם לא הרגישה כה קטנה וילדותית בעבר. הגבר שמולה אמנם היה מבוגר ממנה, אך אף אחד אף-פעם לא גרם לה להרגיש כל-כך טיפשה וחסרת אונים במבט אחד בלבד. מה שהיה מטופש לגמריי, קטרינה חשבה לעצמה, מנערת את הרגשות המטופשים ועוטה מבט זחוח כפי שהייתה רגילה לעשות בכל פעם שמישהו ניסה לערער במעמדה. משום מה, טום רידל חשב שמה שהיא עשתה היה משעשע, שכן הוא הרים את גבותיו בזלזול משועשע.

פיניאס היה זה שקטע את קרב המבטים ביניהם. "הו, חוששני שאני צריך לעזוב אתכם. היה תענוג לפגוש את כולכם, במיוחד אותך קטרינה. אני אשמח אם תשלחי את התזה שלך בשני למשרד שלנו בלונדון. אני אעבור עליה בקפידה."

קטרינה הסיטה את מבטה במהירות לכיוונו של נציג אגודת רוקחי השיקויים, אך זה כבר היה רחוק מהם, רק גבו ורעמת ראשו האפורה נראית לעיניה. לפחות היא הצליחה להשיג את מה שרצתה, היא חשבה.

"אדוני?" אברקסס מאלפוי גרם לה להתרכז שוב במתרחש סביבה. היא חיפשה את מי שהוא פנה אליו, ולהפתעתה גילתה שהוא דיבר לרידל. "ללכת להזכיר לו את מקומו?"

טום רידל הניד את ראשו לשלילה. "אין צורך בכך, אברקסס. לפחות לא כעת. תהנה מהמסיבה שערכת."

"לזה התכוונת כשאמרת שאת תבזי את בית אייברי, קאט?" כריסטופר התעניין באותו הזמן. "ללכת מאחורי גבו של ראש הבית?"

אותו ראש בית שטען כי המחקר הזה היה מבוי סתום ולא הייתה כל סיבה להשקיע כספים בו. "כן." היא ענתה, ללא שמץ של אשמה.

"מה הוא המחקר שאת מנסה לקדם?" היא שמחה את רידל מתעניין. "הוא אמר שאת זו שפיתחה את עיקרון וורגובה, ועוד בגיל כה צעיר. על מה מוחך הקטן חושב הפעם?"

קטרינה לא אהבה את הדרך בה הוא דיבר איתה. אפילו אם הקול שלו היה קטיפתי להפליא. "עכשיו אני אמנם יודעת באיזה מאזן של חומרים יש תגובה ספציפית על המח ולא על הגוף, אך מעבר לזה כל העניין אינו..." היא ניסתה למצוא את המילה המתאימה באנגלית.

"מפותח?"

"כן. אם ייאפשרו לי לחקור כמו שצריך את הנוזלים שאני מעריכה שאחראים לביסוס התיאוריה שלי, אני בטוחה שאפשר יהיה לפתח תרופות למחלות נפשיות, קללות שישפיעו אך ורק על הנפש, אין ספור דברים אחרים... אפילו ליצור שיקוי אהבה אמיתי."

היא לא ציפתה שהגבר יבין על מה היא מדברת. משום מה הוא הבין. "תיאוריה מעניינת. מה שאת מדברת עליו יכול להוביל למהפכה בעולם רקיחת השיקויים. אני מופתע שאף אחד עוד לא מימן את המחקר."

"אף אחד לא רוצה להשקיע כסף במה שנראה כמו חלום." קטרינה ציינה במרמור.

"אבל אם בן-דודך צודק, את נחשבת גאונת הדור שלך בנושא, לא כך?"

ההערה גרמה לבולגריה לצמצם את עיניה בחשדנות. "כריסטופר דיבר איתך עליי? למה?"

"הוא ראה את הצורך לספר לי אודותייך." לאורך כל השיחה שלהם פניו לא זזו סנטימטר יותר ממה שהוא התכוון. כל תנועה, כל מילה, כל נשימה הייתה מחושבת. קטרינה הרגישה כיצד האדרנלין זרם בגופה.

"כריסטופר ראה צורך לעשות משהו?" היא התקשתה להאמין. "למה הוא לא אמר אותי קודם?"

"אמר לי." הגבר תיקן.

המח של קטרינה פעם נמרצות. היא בחנה את הקוסם מולה בעיני האימבר שלה. "אתה מתקן אותי, אפילו שכל אחד אחר פה לא עשה זאת. אתה לא ממשפחה טהורת דם, אף פעם לא שמעתי על בית רידל. וגם לא חונכת על-ידי אחת, אפשר לראות את זה עליך. אבל מאלפוי קרא לך 'אדוני', וכריסטופר מתנהג כאילו הוא צריך לתת לך דין וחשבון... מי אתה?"

"איזו מכשפה קטנה וחכמה." הוא הרהר בקול. עיניו הכחולות לא סטו מעיניה כשהוא לקח את ידה, רכן, והנחית נשיקה קלה עליה. קטרינה לא רצתה להודות כי צמרמורת קלה עברה בגופה. "הרשי לי להציג את עצמי. לורד וולדמורט."

*

מה שקרה אחרי זה הוא שוולדמורט הציע לקטרינה מימון למחקרים שלה, בתמורה לעבודה בשבילו. לאט-לאט הדבר מתפתח והיא נחפשת לאוכלי המוות ונהיית חלק מהם. 

blom, אני מקווה שהקטע היה לטעמך ;)  מזכירה, כולם יכולים להציע רעיונות לקטעים. זה עוזר לי מאוד.

אני עובדת על הפרק הבא של בש"ו, אבל ייקח עוד קצת זמן עד שאסיים לכתוב אותו. בכל מקרה, נשארו פרקים ספורים עד סוף הכרך הראשון, ואז נעבור לנסיך חצוי הדם. סוף-סוף!

הפרק הקודם