על הרכבת

"זה רק אני," הארי הרים ידיים במהירות אבל גם כיוון אליהם את שרביטו כהגנה עצמית. הם נרגעו והורידו את השרביטים.

"אז," מילמלה קליפסו. "באיזה שנה אתם לומדים?"

"שביעית," השיבו כולם במקהלה.

"אני מבולבלת," הכריזה. "היא-" הצבעה על ג'יני "-לא אחותך הקטנה?"

"נשארנו כיתה," רטנה גברת שיער מנופח.

"כי צדנו הורקסוסים," סיפר רון בגאווה וניפח את חזהו. "רוצה לשמוע איך אנ-"

"לא," קטעה אותו ג'יני. "זה לא מעניין אף אחד. ותפסיק להשוויץ כבר, אלוהים".

שוב הייתה שתיקה, ארוכה ומביכה. ליאו לא היה טוב בשתיקות כאלה אז זימזם לעצמו שיר.

"אולי תצטרפו אלינו השנה?" שאלה גברת שיער מנופח, ארר, הרמיוני. "אתם נראים בגיל שלנו..."

"כן. אבל אנחנו נשרנו מבית ספר." קליפסו חבטה בו והוא תיקן "אני. אני. קליפסו הייתה על אי בודד באלפי השנים האחרונות".

"אוה, טוב יותר," מילמל רון בשיעשוע. ואז הרצין פנים. "למה שלא תצטרפו? זה בית ספר מיוחד. של קוסמים!"

"-אני לא קוסם!" "-אני לא קוסמת!". התיאום המיהם היה מושלם עד שפרצו בצחוק מפתיע.

"אתם כן," טען הארי. "הצלחתם להגיע לרציף הזנ. רק קוסמים מסוגלים לעשות את זה. נוכל לדבר עם מקונגל ולהשיג לכם שרביטים וספרי לימוד. תוכלו ללמוד איתנו."

"כמובן, אם אין לכם תוכניות אחרות," הוסיפה ג'יני בנימוס.

"אממ. למען האמת," התחיל ליאו.

"לא יזיק לנו להיות שם כמה ימים," אמרה קליאו. "שבוע ונמשיך לעניינינו. מה אתה אומר?"

"נשמע נהדר," חייך הארי. העניין נחתם.

"טוב. אז אם אנחנו גם קוסמים ונוסעים איתכם לבית ספר קסום, אכפת לך לתת לי את המקל הזה וללמד אותי דברים בסיסיים?"

הרמיוני עיקמה את פרצופה אבל הןשיטה לו את השרביט ולימדה אותו לגרום לחפץ לרחף. הוא לא הצליח והארי נעתר לעזור לו.

"הוא מורה יותר טוב," אמר רון על חברו.

"היי!?" רטנה הרמיוני וחבטה בו ברוגז משועשע.

"מה הבעיה? זאת האמת. אבל את התלמידה הכי טובה."

היא התרצתה ונישקה אותו על הלחי כמחוות פיוס. רון הסיט את פרצופו אליה ונישק אוצה על השפתיים.

"היי, אנשים," רטנה ג'יני. "מה בדבר אזהרה מראש או משהו?" הם התעלמו ולא הפסיקו להתנשק. היא הסבה את מבטה. "זוג יונים," מילמלה ברוגז.

מסתבר שהארי באמת מורה טוב יותר. ליאו וקליפסו למדו עד שהגיעו לתחנת ירידה שבה עולים על המרכבות איך גורמים לחפץ לרחף באוויר ואציו. הם היו מרוצים והפעילו גת הלחשים על חפצים אקראיים.

בסוף, אחרי הרכיבה הארוכה, הם הגיעו לשער הכניסה לחצר המקיפה את בית הספר. "וואו," הם מילמלו.

הפרק הקודם