איך פגשתי את פוטר

"שלום מירטל" אמרתי. "מה קרה?". רון יצא מהחדר.
"רציתי להגיד לך משהו" אמרה הרוח.
"כן?" שאלתי. "אני-אוהבת-אותך-ורוצה-להיות-אתך-לנצח-אופס!" אמרה ללא הפסקה.
"מירטל, איך אני אסביר. אני בן אדם, את רוח. זה לא ילך" אמרתי. היא התחילה לבכות. "גם אתה כמו כולם! אתה סתם רגיל! חשבתי שאתה מבין אותי" קראה וריחפה דרך אחד הקירות.
יצאתי מהחדר.
"מצטער בן אדם, היא התעקשה" אמר רון.
בינתיים הטירה כבר סודרה ברובה. רוב הדברים היו במקומות.
אפילו תקנו את שירותי הבנות מכל מה שהטרול עשה בשנה הראשונה שלנו.
"ראית שפרופסור מקגונגל התחילה להזות?" שאלתי.
"כן, רק שמעתי על זה" אמר רון. "אני והרמיוני ראינו אותה באמת ולקחנו אותה למרפאה"
"בוא נעבור לראות מה קרה לה" אמר רון. כשהגענו למרפאה מדאם פומפרי בדיוק יצאה החוצה.
"יופי, אתם יכולים לקנות שוקולד?" שאלה. "בשבילה?" שאלתי. "לא, בשבילי. אני לא מסוגלת לסבול את זה" אמרה בלחץ.
"בסדר" אמר רון. יצאנו מהוגוורטס וצעדנו לכיוון הוגסמיד.
"היי הארי, רון!" קרא האגריד.
"היי האגריד!" אמרנו ונופפנו לו בידנו. הוא החזיר נפנוף.
כשהגענו לדובשנרייה קנינו המון דברים מתוקים. שוקולד, שרביטי במבליק, זבובי זנגוויל, המסטיק הכי מתנפח של דרובל, אננס מסוכר, פשוט הכל!
בעודם מלקקים שרביטי במבליק הם צעדו בחזרה לטירה.
הם ראו מלפנים את הקבר של דמבלדור, שכנראה היה המנהל הכי טוב ומסור שידע בית הספר מעולם.
הם הביאו למדאם פומפרי את הממתקים והמשיכו לתקן את החפצים השבורים.
שרביטים היו שם, חלקי עץ, רהיטים, הכל.
"הארי, קח את כל מי שבא לעזור בחזרה, מכאן אנחנו יכולים להסתדר לבד" אמר פליטיק. הנהנו וקראנו לכולם לצאת.
אני, רון, הרמיוני, ג´יני ולונה המתנו.
כשכולם הלכו אמרנו שלום לכל הפרופסורים ובדקנו מה שלום פרופסור מקגונגל, שעדיין ישנה. רצנו להוגסמיד, ריצה ארוכה. התעתקנו משם בערב, לביתם של מולי וארתור וויזלי.

הפרק הקודם		הפרק הבא