למה דווקא אני?

ג'יימס שוחחר מהמרפאה בבוקר שלמחרת. הוא נכנס לחדר המועדון עם יד נתונה בגבס.

הוא ניסה להגיע אל המקום בו סיריוס, רמוס, פיטר ואני ישבנו אך עדר של בני שנה ראשונה ושנייה שראו בג'יימס הגיבור האולטימטיבי שלהם ובנות מכל השכבות הקיפו אותו,

שאלו מה קרה לו ואם הם יכולים לחתום לו על הגבס.

בסופו של דבר הוא הצליח להגיע אלינו וצנח על הספה לידי כשראשו על ברכי.

"רוז טפלי בי" ג'יימס שם את ידו על מצחו ונאנח מכאב במלוא הדרמטיות

"מה אני מדאם פומפרי?" הפלתי אותו בעוד האחרים מתפוצצים מצחוק.

"רוז בואי הנה עכשיו!" צרוחה אליזבת', "ביי" אמרתי ומיהרתי לעלות במדרגות מלווה בצחוק של הקונדסאים.

"נוכחת" התנשמתי בעוד אליזבת' מסתכלת עלי במורת רוח. "יש יציאה להוגסיד היום והנשף בעוד שבועיים" שילבה את ידיה על חזה.

"קחי" זרקה אלי ג'ניפר את המעיל השחור שלי והתרמיל בצבע חאקי שלי שבתוכו היה הארנק שלי ומחברת שהכילה רישומים ורשימות.

התלבשתי בזריזות, לובשת את המעיל השחור על הסוודר האדום שלבשתי וכיתפתי את התרמיל ו-ויקטוריה מיהרה למשוך אותי החוצה.

ירדנו במדרגות צועדות לעבר הוגסמיד. נכנסנו לחנות השמלות ברחוב הראשי, בפנים היה חמים. פנים החנות היה צבוע הורוד בהיר כמו של בלרינות וקולבים ומדפים

עמוסי שמלות ציפו את הקירות. "שלום אני סמנתה ואני אעזור לכן" ניגשה אלינו מוכרת חייכנית עם שיער שחור אסוף על ראשה בגולגול, "מחפשות שמלות לנשף?"

"כן" חייכה ויקטוריה וסמנתה הובילה אותנו לאחד ממתלי הקולבים. "זה ממש יתאים לך" שלפה סמנתה שמלה עדינה בצבע ירוק בקבוק והושיטה אותה לג'ניפר. השמלה הייתה בעלת שרוולים שהתחילו

רק בסיום הכתפיים, כך שכול עצם הבריח והכתפיים היו חשופים ועורה הבהיר והמעט שזוף של ג'ניפר נראה שזוף יותר מהרגיל וזה החמיא לה מאד.

השמלה הייתה צמודה בחזה ובבטן והגזרה שלה הודגשה, בתחתית היא נשפכה בקפלים ורשרשה כמו גלים כשהלכה.

כשג'ניפר יצאה מתא המדידה קריאות ההנאה של ויקטוריה, אליזבת' ושלי סיפקו אותה והיא החליטה שהיא תיקח אותה.

"בחירה טובה" אמרה סמנתה . היא חצתה את החנות וחזרה עם שמלה קפלים בצבע כסף בהיר והובילה את אליזבת' לתא המדידה. כשהיא יצאה השמלה הדגישה את העיניים הכחולות המדהימות שלה,

הגזרה הדקיקה שלה והעור בצבע שמנת. החצאית הייתה קפלים קפלים ונשפכה מהמותניים, צמודה בבטן והייתה סטרפלס. 

"שלי" הכריזה בחיוך כשהביטה במראה.

סמנתה הסתובבה בסיב ויקטוריה, אומדת אותה ותוך כדי מצקצקת בלשונה. אחרי כמה רגעים היא פנתה למתלה קולבים וחיטטה בו רגע ואז היא שלפה שמלת קולר שחורה שהיה לה משחשוף בינוני,

חצאית רחבה עד הברכיים שהתנופפה בכל תנועה וצמודה בחלקה העליון. "לא, זה חושפני מדי" מחתה ויק אבל דחפנו אותה לתא מדידה וכשהיא יצאה אפילו היא נאלצה להודות שהיא נראת מדהים.

"ועכשיו את" חיככה סמנתה את ידיה ושלפה שמלה בצבע תכלת בהיר עם מחשוף עמוק בגב. התכלת הבהיר כמו השמיים באביב הדגישו את העור השזוף שלי ואני אהבתי את זה. היא הייתה סטרפלס וגלשה 

מהמותניים בקפלים עדינים עד הרצפה, היא התאימה לגזרה שלי כמו כפפה ליד. כשיצאתי מתא המדידה הבהות צווחו שזו השמלה.

שילמנו והודנו לסמנתה ומשם הלכנו לקנות נעליים.

אני קניתי סנדלי עקב כסופות, אלי קנתה נעלי עקב כסופות בהירות גבוהות שהתאימו בול לצבע של שמלתה, ויק קנתה נעלי עקב גבוהות שחורות עם פתח באצבעות וג'ני קנתה נעלי עקב שחורות עם עקב קטן.

כשסיימנו עם הנעליים ואחרי שקנינו איפור, חזרנו לבית ספר עם שקיות עמוסות לכל אחת.

"אני חייבת לדבר עם הבנים רגע" אמרתי כשהנחתי את השקיות החדר וירדתי במדרגות.

"איך היה השופינג?" שאל סיריוס בקול נשי, "איך השמלה?" עפעף אלי וחטף ממני אגרוף בזרוע. "עם מי אתם הולכים לנשף?" שאלתי את החבורה.

"עם שרה" ענה רמוס. שרה היא בת שנה חמישית מרביינקלו.

"עם אליסון" ענה ג'יימס.

"לבד" מלמל פיטר.

"איתך" קרץ לי סיריוס.

"מה?!" קראתי

"האם תבואי איתי לנשף רוז?" שאל ואז מיהר להוסיף "כידידה".

"יש לך עדר של מעריצות שרק מחכות שתסתכל עליהן ואתה רוצה ללכת איתי?" הרמתי גבה. 

"כן" ענה ונראה רציני למדי.

"בסדר" הרמתי ידיפ והוא חייך חיוך גדול שחשף את גומות החן בלחיו.

דיברנו על קווידיץ', מורים ותלמידים ושיעורים עד שהגיע הזמן לארוחת ערב. הלכתי עם ויקטוריה, ג'ניפר, אליזבת',רמוס, ג'יימס, סיריוס ופיטר והתיישבנו בסוף השולחן של גריפינדור.

ברגע שהתיישבנו כשסיריוס מצד אחד שלי ואלי מצד שני שלי כל שאר התלמידים התחילו להתלחשש. הצלחתי לקלוט רק משפטים מעטים "היא לא ברמה שלו", "זה כי הוא מרחם עליה",

"אף אחד אחר לא רצה לקחת אותה", "היא בטח משלמת לו", "הם בטח שוכבים".

נאנחתי.

"תתעלמי" אמרה ויק, "הם לא יודעים כלום והם לא מכירים אותך" הוסיף רמוס.

"זה עדיין מעצבן" רטנתי. "המשחק הראשון שלנו בעוד שבוע" אמר ג'יימס "אנחנו נתאמן כל יום אחרי הלימודים" הוסיף סיריוס.

למחרת היה יום שבת לכן ג'יימס שיריין את המגרש לכל היום (המשוגע הזה). כבר בשש בבוקר עמדת במגרש לבושה במדי הנבחרת, עם המחבט ביד אחת והמטאטא ביד השנייה ואיתי עמדו כל שאר הנבחרת.

"המשחק יהיה נגד סלית'רין" אמר ג'יימס "סיריוס ורוז אתם תתמסרו במרביצן, אחד מונע מהשני לפגוע בחברי הקבוצה. דרק, האנק וסוזן אתם תנסו לקלוע לשער בעוד שאוליבר מגן על החישוקים ואני ארדוף אחר הסניץ' ואפקח עליכם" פקד ג'יימס כולנו עלינו לאוויר. האימון היה טוב ואף אחד לא נפצע. התאמנו במרץ כל השבוע ואז הגיע יום שבת.

נכנסנו לאולם וכל גריפינדור, הפלפאף ורביינקלו הריעו לנו. אכלנו בעוד ששלושה רבעים מהתלמידים באולם עדיין מריעים ואז הלכנו למגרש.

"אנחנו מעולים" אמר סיריוס.

"תותחים" הסכים האנק

"אז בואו ננצח!" קראתי וכל הקבוצה הריעה איתי.

אני בקושי זוכרת משהו מהמשחק בגלל ההתרגשות, הייתי מלאה באנדרנלין והדבר היחיד שאני זוכרת הוא שניצחנו ובגדול.

חגיגות הניצחון במועדון גריפינדור נמשכו כל הליהל. טפחו על כתפי אינספור של ילדים והריעו מאות מהם.

זה היה המשחק שאני לא אשכח.

הפרק הקודם		הפרק הבא