לוסי פורטס

אני וליליבלק כתבנו ביחד הפעם

תהנו:)

"לוסי, צריך לצאת!" שמעתי את אבא צועק.
"אני באה" צעקתי חזרה והבטתי פעם אחרונה בחדר שלי. 
חדר עם קירות לבנים שצבענו לא מזמן, מיטת עץ ללא מצעים, שידה, וכמה פוסטרים שציירתי. 
הסתובבתי ויצאתי מהחדר בשמחה.
אחרי נסיעה קצרה הגענו לתחנת קינג קרוס.
"נו, מתרגשת לקראת הנסיעה?" שאל אבא בחיוך בזמן שהעמסנו את המזוודה על עגלה.
"מתרגשת זו לא מילה!" אמרתי בהתרגשות והסתכלתי בכרטיס רכבת שלי.
"אבא, כתוב פה שצריך להיות ברציף תשע ושלושה רבעים" אמרתי בניסיון להבין אם צוחקים עליי. 
"כן, קראת נכון!" אבא צחק. "את רואה, הנה רציף תשע ועשר. בניהם צריך לעבור, ישר לתוך הקיר" 
הסתכלתי עליו. "לתוך הקיר?" שאלתי בחשש. 
"אל תפחדי, זה קסום. עדיף לך פשוט לרוץ בלי לחשוב, אני יהיה מאחוריך" אמר ודחף אותי קצת קדימה. 
בלעתי רוק והתחלתי לרוץ לעבר הקיר עם העגלה מלפני. עצמתי עיניים, ופתאום שמעתי מלא אנשים מדברים, וקריאות של ינשופים וחתולים. 
"רואה? הצלחת!" אמר אבא וחיבק את כתפיי.
אני פקחתי עיניים וראיתי מלא אנשים, חלקם לבושים רגיל וחלקם לבושים מוזר, כמו אלה בסימטת דיאגון, ורכבת ענקית שכתוב עליה 'הוגוורטס אקספרס'.

"קדימה לכי לרכבת, שלא תיסע בלעדייך" אמר אבא בעצב קל. "ואל תשכחי לשלוח ינשופים, יש לבית הספר ינשופים שתוכלי להשאיל"
חיבקתי אותו. "אני מבטיחה" 
עברתי בין תא לתא בחיפוש אחר אחד ריק. בסוף הגעתי לאחד שהיה בו רק ילד אחד, כהה עור ועם שיער שחור חלק שנפל על עייניו החומות.
"סליחה, אני יכולה להצטרף אלייך? כל השאר התאים מלאים" הוא הסתכל אליי וחייך.
"בטח, בואי" אמר והחווה על הספסל שמולו. "אני קיירו לוייסן, ואת?" שאל וחקר אותי במבטו.
"אני לוסי פורטס, אתה גם מתחיל השנה?" שאלתי בתקווה שאני לא הקטנה מבניינו.
"כן, אני מקווה להיות ברייבנקלו" אמר כאילו הוא מגלה לי סוד חשוב. 
"ואת?" שאל, הבטתי בו ומשכתי בכתפיי, "רק לפני חודש גיליתי את כול זה" אמרתי וציירתי מעגל באוויר.
"אה, אבא שלי קוסם, את בת מוגלגים?" שאל בחשש.
"לא, רק אמא שלי מוגלגית, אבל אבא החביא את זה מאיתנו כבר הרבה זמן" אמרתי בעצב.
זמן מה שתקנו. כל אחד שקוע בחלומות ומשחבות.

"תגידו אני יכולה להצטרף? אני ממש משתעממת משאר התאים. מקודם הייתי בתא עם חבורת בנות שדיברו על בגדים! מתחילת הנסיעה! איך הם לא השתעממו מזה אני לא מבינה" הילדה הקפיצה את שנינו.
היא דיברה מהר ועם מלא תנועות ידיים שכל הזמן העיפו את שערה הבלונדיני לצדדים.
"כן, בטח בואי שבי איתנו" אמר קיירו בנחמדות.
"אנחנו לא מדברים על בגדים, את יכולה להיות בטוחה" אמרתי בצחוק.
"ברור שאני בטוחה! אתם לא דיברתם בכלל! איך אתם מצליחים?! אני לא מסוגלת לא לדבר, אולי כבר שמת לב, אבל לא נורא, אני בת קוסמים ואתם?" היא דיברה כל כך מהר שחלק מדבריה היה קשה להבין.
"אבא שלי קוסם. אמא שלי לא" קיירו הנהן.
"גם אני" אמר בעצב קל. 
"דרך אגב אני מולי לוסטרייג'" אמרה בפתאומיות.
עד עכשיו לא שמתי לב שאני לא יודעת איך קוראים לה.
"אני לוסי פורטס, וזה קיירו לוייסן" אמרתי והחוותי לעבר קיירו. "אני מתה מרעב מתי העגלה תגיע כבר?" 
אחרי כמה זמן העגלה עברה וכל אחד קנה משהו והתחלקנו, ואחרי זמן קצר לבשנו את הגלימות, הרכבת נעצרה וירדנו למטה לרציף החשוך. 

אחרי שייט נורא באגם (אחד הילדים נפל למים) נכנסנו לאולם גדול ואיש נמוך עם זקן גדול אמר לנו שעכשיו נתמיין ואחרי האוכל נלך אחרי המדריכים למועדון של הבית שאליו התמיינו.
האיש, שהתברר כפרופסור לונגבוטום, הניח מצנפת חבוטה על שרפרף מעץ.

קרע נפער בה והיא התחילה לשיר:

תפקידי הוא למיין,
לארבעת בתים.
ובשנים האחרונות,
לא עלי כולם מתים.

אז רק תבינו,
ששופטת אני את מה שבפנים,
ולא את הקליפה,
שבה דהינו.

אז לסליתרין,
השאפתנים,
ילכו אלה שהתאווה לכוח,
נמצאת אצלם עמוק בפנים.

לגריפינדור,
האמיצים, רבי התושיה,
ילכו אלה שהאומץ במוחם,
לא נחשב בושה.

להפלפאף,
טובי הלב,
ילך מיד,
מי שלעזור אוהב.

ואחרונים לרייבנקלו,
השקדנים, הלמדנים,
ילכו החכמים,
אלה שלא יחסכו בגינונים.


תשואות פרצו באולם והמצנפת החלה במיון.

מולי התיישבה במתח ואחרי זמן קצר המצנפת צעקה "רייבנקלו!" ומולי דילגה לעבר השולחן של רייבנקלו.
קיירו גם התמיין לרייבנקלו ושמחתי בשבילו.

כאשר הגיע תורי סוף סוף, עליתי רועדת על השרפרף, למרות האולם החמים.

המצנפת כיסתה את עיני וקול נשמע באוזני: 'יש לך אומץ, אבל החוכמה ורצון ללמוד גוברים עליו.
רייבנקלו יתאים לך מאוד. כן, רייבנקלו!' קראה המצנפת.

כשלתי בהקלה אל שולחן רייבנקלו וכמעט לא שמעתי את התשואות.

לאחר הארוחה התחפרתי במוך שמיכת הפוף שלי, לצד מיטותיהן של שותפותי לחדר: מולי, (שלא הפסיקה לקפץ ולדבר עד שנרדמה)אמילי ושרלוט.

לוסי נרדמה בהרגשה נעימה וחלמה על מאפינס בננה ענקיים ועל הביסים הענקיים שהיא נתנה בהם. 
(יאמי... *מזיל ריר*)

הפרק הקודם		הפרק הבא