עכשיו ולתמיד-מאלפוי.

"זה קרה בטעות אבל החלטתי לשמור אותו".
"אני יודעת, אבל הוא גם שלי".
"הוא עדיין תינוק אפילו אם הוא שייך לאוייב המושבע של כולנו שהוא קרא לי בוצדמית אלפי פעמים"
הרמיוני חשבה על כל תגובה אפשרית של ששלושת חבריה לרגע שבו הם יגלו מי הוא אב התינוק וחשבה על טענות הנגד שלה, ג'יני תתמוך בה היא הייתה בטוחה אבל הארי ורון שני אלה היו כבר סיפור אחר.
היא ודראקו החליטו אתמול שהם יספרו לכולם היום, הוא הסכים בחוסר חשק מובהק להתלוות אליה אל הוריה שגם הם ברשימה בכדי לספר להם שהיא בהיריון.
לבסוף נקבע שהתכנון להיום הוא קודם לספר הורים של הרמיוני עם דראקו ואז הרמיוני תספר להארי ,ג'יני ורון לבד בזמן שדראקו יספר להוריו לבד.
כשהרמיוני שאלה אם הוא צריך שהיא תבוא איתו להוריו הוא גיחך והרים גבה אך לא הגיב.
פעמון הדלת צלצל והרמיוני שבדיוק העלימה קמטים שלא באמת היו בחולצתה רצה לדלת ופתחה אותה.
דראקו מאלפוי עמד שם לבוש בביגוד שדמה יותר לכנופיית אופנעונים מאשר לאדם נחמד שהייתם רוצים שיכניס את הבת שלכם להריון.
"מה בשם מרלין אתה לובש?" דראקו הסתכל על עצמו באדישות והזעיף פנים " מה?, זה הבגד המוגלגי הנורמאלי ביותר שמצאתי ואני נראה טוב בזה".
"לא אמרתי שלא אבל זה לא משהו שאנשים שלא תפחד במחיצתם ילבשו" ולפני שהוא הספיק להתווכח הרמיוני הוציע את שרביטה מן הג'ינס ושינתה את בגדיו לחולצה פשוטה שצבעיה היו אדום וצהוב ואת מכסנו שינתה לג'ינס.
"זה משעשע אותך גרינג'ר?" דראקו הסתכל על עצמו נגעל מן העובדה שהוא לובש את צבעי הבית השנוא עליו.
"קצת" הרמיוני החניקה חיוך ומשכה את דראקו פנימה כדי שהיא תוכל לנעול את הדלת, "אנחנו נתעתק לשם,הם כבר מצפים לי אז כדי שנמהר".
הרמיוני הושיטה לדררקו מאלפוי את ידה באותו היסוס שבו הוא אחז בה, תחילה באופן חלוש אך שנייה לאחר מכאן אחיזתו התאדקה.
"יופי " הרמיוני לקחה נשימה עמוקה וחשבה על בית הוריה באוסטרליה,  היא הרגישה סחרור כמו שמרגישים שיורדים מן קרוסלה מהירה ואז פתחה את עינה.
הרמיוני הייתה בחדר שההורים לה יעדו לה כל פעם שישנה אצלם, כל הדברים הישנים שלה נשמרו שם התמונות נתלו על אחד הקירות וכיסו חצי מימנו.
"הגענו" היא לחשה לדראקו שעיניו היו עדיין עצומות וכשפתח אותן הוא הבחין בכך שידו עדיין אוחזת בחוזקה בידה של הרמיוני הוא הסית את פניו מימנה והשתחרר מימנה בגסות.
"אמא,אבא אני פה"
"הרמיוני יקירה" קולה הצפצפני של גרבת גרינג'ר נשמע מחוץ לחדר, הרמיוני ניחשה שככל הנראה מן הסלון, היא נשמה בחדות, כשהיא התקשרה לאמא שלה מוקדם יותר היא רק אמרה שיש לה משהו חשוב להודיע היא לא ממש הכינה אותם להודעה ענקית כמו הריון או לעובדה שהיא הביאה את הבחור שהכניס אותה להריון בלילה של שיכרות דראקו מאלפוי שאת שמו הם שמעו תמיד בהקשר לא טוב.
היא הצטמררה כשחשבה על תגובתו הכניראה מאוכזבת של אביה כשהוא יבין שזה לא סיפור האהבה המושלם והמסורתי שהוא קיווה  שיהיה לביתו היחידה, הוא תמיד צקצק בלשונו ששמע שבחורה מן הבית השכן נכנסה להיריון ללא נישואים.
היא יצאה מן הדלת כשדראקו משתרך אחריה ושניה לפני שהם נגלו להוריה היא הסתובבה לעבר דראקו ועצרה אותו באמצעות ידיים על חזהו " עדיף שתישאר פה" היא לחשה והרגישה איך נשימתה מואצת וליבה דופק מהר יותר. "את חיוורת" דראקו בחן את פניה עם מבט שנראה בעיני הרמיוני כדאגה, היא לא הייתה בטוחה הוא אף פע לא הסתכל עלייה באופן כזה.
"לכי תשבי אני יבוא ברגע שתרצי שאני יבוא" היא הנהנה וכמעט שלא התייחסה לקולו הספק קריר ספק רך נראה שהוא עשה מאמץ כביר בשביל  שלא  התנהג בקרירות כלפי האישה שנושאת את ילדו.
"חמודה שלי" מר גרינג'ר-אביה של הרמיוני, היה הראשון לקום ולחבק את הרמיוני את אחד מחיבוקי הדוב שלו, הוא נשק ללחיה ובחן אותה "למה זה תמיד נראה שאת ממשיכה לגדול"הוא שאל וחייך בעצב אבהי, הרמיוני צחקה באופן כמעט הסטרי.
"או אבא אני אפילו עוד לא התחלתי לגדול" היא אמרה באירוניה וחשבה על הבטן שתהיה לה ונשכה את שפתה. "ילדה שלי" גברת גרינג'ר חיבקה אותה לאחר שסיימה את הלגימה האחרונה מן כוס התה.
"אוי כמה התגעגנו,זה מצחיק בדיוק שהתקשרת אבא ואני חשבנו להתקשר ולראות מה שלומך" גברת גרינג'ר התיישבה לצד אביה של הרמיוני והרמיוני עשתה כמוהה רק בספה מולם.
"אז מה הדבר החשוב שרצית לספר" גברת גרינג'ר שאלה וההתרגשות ניכרת על פניה, היא אהבה שהרמיוני סיפרה לה על חייה בלונדון האהובה ועל עולם הקסמים.
"אני... אני ב-"הרמיוני גמגמה והרגישה איך נשימתה נמהרת שוב,מעולם לא הייתה לה בעיה לספר להוריה שום דבר,למה דווקא עכשיו?, למה בדיוק שהיא חייבת.
"נעים מאוד"הרמיוני הסתובבה וראתה את דראקו מאלפוי ששערו נראה פרוע טיפה יותר ממקודם ועל פניו אחת מן ההבעות המנפולטיביות שלו שנועדו להקסים.
" אני החבר של הרמיוני, דראקו מאלפוי" הוא ניגש לעברם והושיט את ידו החייורת למר גרינג'ר ואז לגברת גרינג'ר, הרמיוני הרימה את גבותיה בהפתעה בעוד שאביה שפיו היה פעור מעט השיט את ידו באופן אינסטיקנטי.
"הרמיוני לא אמרת שיש לך חבר" אמא של הרמווני הסתכלה עליה במבט מאשים עם תוספת  נדיבה של חיוך לדראקו שהיתיישב ליד הרמיוני ולמען האמת לטעמה צמוד מידי.
"מתוקה, דראקו מאלפוי זה לא הילד שנהג לכנות אותך בכינוי המרושע ההוא בוצ- משהו?"
"אממ.." הרמיוני עמדה לענות אך דראקו הקדים אותה "כן... הייתי  בזמנו אידיוט גמור" נימתו של דראקו הייתה מלאת רצינות אך קלילה בו זמנית.
"אני מניח שחיבבתי אותה  יותר מידי ופשט לא ידעתי איך לומר לה את זה, אדוני" פניו של אביה של הרמיוני התרככו מעט למשמע הכינוי הרשמי.
"טוב יקירי כל עוד היא שמחה איתו זה בסדר,הרי אתה תמיד אומר שצריכים לתת הזדמנויות שניות"
גברת גרינגר תפחה על רגלו של מר גרינגר בחיבה וניראה שהוא נהחל לחוש נינוח לגמרי בחברת הזר החדש.
"אז ספר לי דראקו איך הגעתם למצב הזה ,מאז המלחמה שהייתה לכם הרמיוני פה לא מספרת כלום" גברת גרינג'ר דיברה במהירות בזמן שמזגה לשתי כוסות זכוכית מהודרות תה.
גם הרמיוני וגם דראקו זעו בחוסר נוחות כשהמלחמה הוזכרה, הם הסתכלו זה על זה לרגע והרמיוני הבינה שזה תפקידה לקחת את הפיקוד עכשיו.
"טוב נפגשנו בבר האהוב עלי, הוא התיישב מושב לידי ולמרבה הפלא הוא היה ממש נחמד והתנצל על כל מה שאמר ואיך שהתנהג בזמן לימודינו"היא עיוותה את פניה כמנסה להיזכר "תזכיר לי מה אמרת אז מתוק" הרמיוני החניקה חיוך בזמן שדאקו גלגל את עיניו.
"אמרתי שאני שהייתי אידיוט,שפל ,שחצן ושהשתנתי ושהייתי רוצה להכיר אותך יותר מקרוב"
"שכחת חמור"
"כן גם זה, אהובה"
דראקו החל להתקרב אלייה עם הידיעה שקרבתו תתנקם בניסיון שלה להשפיל אותו,הוא הניח את ידו על גבה והצמיד אותה קרוב יותר.
"ואחר כך"הרמיוני אמרה עם תוספת של רעד קטן ולא מורגש שנוצר כתוצאה מן הרצון שלה לשבור לו את היד שהתקדמה במורד גבה ,"אחרי חודשיים התחלנו לצאת"
"אבל  מתי הבנת שאת אוהבת אותו גם"  גברת גרינג'ר שאלה מרוכזת בסיפור כמו מישהי שצופה בטלנובלה מסובכת, הריוני ציפתה שאבא שלה יעיר לאמא ויגיד לה משהו בסגנון, 'ג'ודי זו אינה אחת מן הסדרות הרומנטיות שלך, אלו החיים האמיתיים' אך הוא גם צפה בהם בריכוז מחכה לתשובתה של הרמיוני.
"אני חושב שזה היה כשחשתי משבר מסויים בחיי" דראקו ענה והסתכל על הרמיוני שלא הצליחה להחליט אם הרצינות התהומית שבקולו היא אמיתית לא לא, "וביקשתי מימנה לא לעזוב אותי, והיא הבטיחה שתישאר לצידי כל עוד יזדקק לה".
עינייה של הרמיוני התרחבות שזיכרון צף בראשה, כמו עלה שנשר מעץ לתוך נהר, קולו של דראקו מאלפוי, קול שנשמע קצת שבור הדהד בראשה "אל תעזבי אותי יפה שלי, תבטיחי לי בבקשה".
"אבל זה לא מה שרצית לספר להם נכון דובשנית"  דראקו אמר מנער מעצמו את כל הרצינות שצבר והרמיוני כבר יכלה לראות את האידיוט המוכר שהיא זיהתה בעיניו, ובאותו רגע היא לא הייתה בטוחה אם אלו בחילות הבוקר שהיא קראה עליהם או העובדה שדראקו מאלפוי קרא לה דובשנית אבל היא רצתה להקיא.
"הרמיוני את בסדר?" גברת גרינג'ר שאלה והרמיוני נשמה נשימה עמוקה והבטיחה לעצמה שגם אם יש לה להקיא היא קודם תספר להם.
"אני בסדר, אבל הוא צודק אמא אני-"
"אנחנו בהריון !"דראקו אמר לאחר שתפס בידה של הרמיוני בידו הפנויה.

הפרק הקודם		הפרק הבא