תשע עשרה שנים אחר כך (ויום)

אלבוס ירד במהירות. הוא היסתובב, הוציא את שרביטו וטפח על הפסל צתוך כדי אמירת הלחש: "דיסנדיום". הגבנת של הפסל נפתחה מיד. אלבוס ירד במהירות, והקפיד לסגור את הפתח עד הסוף.

לאחר כמה דקות של הליכה מהירה הוא הגיע למרתף הדובשנריה. תוך שהוא סוגר אחריו את הפתח, אוזניו קלטו קולות שיל ירידה במדרגות. הוא מיהר להסתתר מאחורי אחת החביות הענקיות ששכנו שם.

לאחר ששמע כי האדם עוזב את המרתף הוא הוציא מכיסו את הבקבוק עם הנוזל שג'יימס נתן לו. אלבוס שתה את השיקוי המגביה במהירות, ומיד גופו התחיל לסבול מכאבים איומים.

לאחר חצי דקה של ייסורים, הוא יצא מהמרתף. להפתעתו, אף אחד מהמוני התלמידים שהיו שם לא שמו לב לשום דבר מוזר, כמו למשל תלמיד שנה ראשונה בגובה של תלמיד שנה שלישית. אלבוס הבין שאחיו כנראה טוב בהכנת שיקויים.

הוא יצא מהדובשנרייה, והמשיך לאורך הרחוב הראשי. ליד החנות של זונקו קלטו עיניו את ג'יימס שזיהה אותו, מנופף לו לשלום בחשאי, בשעה שמאחוריו ניסו התאומים סלמנדרה להפוך את בעל החנות של זונקו לאיש העשיר ביותר בעולם.

כשפנה אלבוס לכיוון פונדק שלושת המטאטים, הוא נתקל בפרופסור לונבוטום. "שלום אלבוס", אמר לונגבוטום בנועם, "תוכל אולי להסביר לי למה אתה נמצא כאן?"
"אה... אני... אה...". "אני מבין", אמר פרופסור לונגבוטום, "אולי תוכל להסביר זאת למנהלת?". "אה.. אולי", ענה אלבוס, שהרגיש שתוך כדי דיבור גופו הולך ומתכווץ. אך לונגבוטום לא שם לב לכך. 

כשהגיעו למשרד המנהלת, פרופסור מינרווה מקגונגל, אלבוס הרגיש שהוא לא יצליח לענות תשובה לפרופסור מקגונגל. כשהיא שאלה אותו את השאלות, הוא לא הצליח לענות יותר משהצליח לענות ללונגבוטום.

"טוב ויפה", אמרה מקגונגל, "נראה מה נעשה איתך אחר כך, אתה משוחרר".

טרוד במחשבות על העונש הצפוי לו, אלבוס הצליח להרדם מהר מאוד באותו לילה.

הפרק הקודם		הפרק הבא