תשע עשרה שנים אחר כך אוכלי המוות חוזרים

"הוא בדרך לכאן" אמר הארי. מקגונגל הסתכלה סביבה ולא ראתה כלום. "איפה הארי?" שאלה פרופסור מקגונגל. 

"הוא כאן" ענה אלבוס "את לא יכולה לראות אותו?" "רק אתה יכול לראות אותי" ענה הארי במקומה. "רק אני יכול לראות אותו "אמר אלבוס. 

"אז צריך לשנות קצת את האבן" אמרה פרופסור מקגונגל. אלבוס הושיט לה את האבן, היא מלמלה כמה מילים כמו "ארקטו" וכלום לא קרה. 

היא מלמלה עוד עמה מילים עד שבסוף הצליחה. "עכשיו אני רואה אותו" אמרה פרופסור מקגונגל, ולחצה את ידו של הארי. 

"עכשיו תחזירו את דראקו" אמר סקורפיו. "מה פתאום, הוא הרג את הארי" אמרה פרופסור מקגונגל."אז אני אחזיר אותו" אמר סקורפיו ולקח את האבן מאלבוס, כמו אתמול. 

סקורפיו הפך את האבן שלוש פעמים בידו. "אימפדימנטה" צעקה מקגונגל וסקורפיו הועף באוויר. אבל אז כבר היה מאוחר מדי. מולם עמד דראקו מאלפוי והושית להם יד ללחיצה. 

הם לא הבינו מה הוא רוצה מהם. ואד הוא התחיל לדבר "אני מודה בטעותי" הוא אמר. ואני מקווה שתסלחו לי, אמר דראקו. 

תודיעו לי עד מחר, הוא אמר, תפס את ידו של סקורפיו, יצא מהוגוורטס והתעתק. "מה נעשה?" שאלה מקגונגל. "אני סולח לו" אמר הארי. ומאז הם הפכו לחברים.

 "הצלחת?" שאל וולדמורט את מאלפוי, "כן" ענה לו מאלפוי. והתעתק לרגל אחרי הארי. 

הפרק הקודם		הפרק הבא