המסיידים- לא מה שתמיד חשבתם..

״רוונה הכל בסדר? למה את מקיאה?״ הלגה שאלה אותה בדאגה כשנכנסה לחדר האמבטיה למחרת בבוקר, מוצאת את חברתה יושבת, מסוחררת, ליד האסלה.
״כן, זה רק איזה משהו מעצבן.. בטח אני אלרגית לאיזה משהו באוכל שאני לא יודעת מהו.. לא משהו רציני.״ היא מילמלה, נעמדת.
״אוקיי״ הלגה השיבה לה בחשש. ״רק תגידי לי אם תרצי עזרה״
״ברור״ היא ענתה לה בחיוך וחיבקה אותה. ״אני הולכת להתכונן להיום. ביי״

מספר שעות לאחר מכן, ארבעת המייסדים התכוננו בחדריהם ליום הגדול. סידרו את השיער, תיקנו את האיפור, הניחו בעדינות את העטרת, וסידרנו את נדן החרב.
״ברוכים הבאים תלמידים.״ הכריז גודריק, בלב פועם מהתרגשות. ״ועכשיו, נחל במיון אל הבתים השונים שבהם תחיו, תבלו את זמנכם, ולהם תשיגו נקודות בית. הבתים הם על שמנו, מנהלי בית הספר הנוכחיים ומייסדיו, ואנחנו נהיה ראשי הבתים גם כן. אל הבתים תחולקו על פי תכונות האופי שלכם. הפלפאף, רייבנקלו, סלית׳רין, וגריפנדור״ התלמידים הקטנים הסתכלו אליהם בהערצה וציפייה. ״הבה נחל במיון!״
הלגה הנפעמת התרגשה מאוד לקבל את אבוט, רופוס, התלמיד הראשון, אלייה לבית הפלפאף. לבסוף הצטרפו אל הילד עוד רבים, וכך כם אל שאר הבתים.לבסוף , כשזאביני, אנסטאסיה, התמיינה לבית סלית׳רין, החלה הסעודה המעולה. כל מייסדי הוגוורטס היו מאושרים. החלום שלהם סוף סוף התגשם. סוף כל סוף.הוגוורטס קמה.

עבר שבוע מאז פתיחת שנת הלימודים, וההתרגשות עוד נותרה במייסדים. הם התהלכו בשמחה במסדרונות, מייעצים ומלמדים תלמידים. כל שיעור התגוננות נגד כוחות האופל, גודריק הופתע לדעת כמה רחב הוא יגעם של הילדים.
כל שיעור שיקויים התרגש סלאזאר לראות את התלמידים מצליחים בשמחה ברקיחת השיקויים שלו.
כל שיעור תורת הצמחים הלגה שמחה להכיר לתלמידים המתרגשים צמח חדש,
ובאשר לרוונה… היא התמלאה תחושת סיפוק בלראות את הילדים צולחים לחשים פשוטים, ומשוויצים על כך לחבריהם. אך ההקאות נמשכו, והיא הרגישה עייפה כל הזמן, לא משנה כמה היא ישנה. היא המשיכה עם גודריק, וסלאזאר, אך הם נאלצו להיזהר יותר, כיוון שתלמידים התרוצצו בכל מקום.
לבסוף, ביום שבת בהיר, היא התעתקה למרפאה בעיר, שם קבעה תור לרופא משפחה.
״רייבנקלו, רוונה? בבקשה, שבי.״ אמר לה הגבר הצעיר ובעל השיער החום הקצר, והחווה בידו אל כיסא מול שולחן הכתיבהשלו.
״דוקטור בלק, אני-״ היא פתחה, אך נתקעה על ידו.
בבקשה,״ הוא הרים את ידו, ״קראי לי אבניו. המשיכי.״
״אז, אבניו״ רוונה המשיכה בחיוך מאולץ ״אני מקיאות כל בוקר כבר יותר משבוע, ואני עייפה כל הזמן. אין לי מושג מה זה, אבל תוכל לתת לי שיקוי נגד זה?״
הוא חייך להפתעתה. ״אני מצטער לבשר לך שאין לכך תרופה למיטב ידיעתי. תגידי לי, רוונה, מתי הפעם האחרונה שקיבלת מחזור?״
היא הופתעה מהשאלה הישירה, ולא הבינה לאן הוא חותר.
״החודש כמובן! או לפני.. בעצם…״ היא חשבה לרגע ואז פערה את עינייה ״,בחודשיים האחרונים לא. איך… איך ידעת?״
״הוא חייך חיוך רחב ונשען אחורה בכיסא שלו. ״רוונה, את בהריון.״
היא פערה את עינייה בתדהמה.
העולם קפא. הכל קפא. היא קפאה. היא לא הייתה מסוגלת לחשוב. לא לדבר, לא לפעול. לא כלום. הפה שלה התייבש והיא החווירה עוד יותר מגוון העור הרגיל שלה. היא לא זזה מילימטר, ואבניו המשיך להסתכל עלייה, אך היא לא אמרה מילה. כל עולמה קרס עלייה. הכל היה שחור. הכל. הכל. אין דרך לצאת. היא בבור. לבד. היא לפתע התעשתה על עצמה. היא ידעה שהדמעות עומדות לפרוץ. היא אחזה בשרביט המהוגוני שלה, והתעתקה משם, להפתעתו של הדוקטור השלו.
שם, במסדרונות הוגוורטס, הטירה שכה אהבה, היא רצה, כל האיפור שלה מרוח מהדמעות, נוזלות בשני שבילים שחורים על פנייה היפות. היא רצה ורצה, עד שהגיעה למשרד של הלגה וטרקה את הדלת מאחורייה.

הרבה שאלו אותי בפרטי, ואני כן בת והפאנפיק מקורי לגמרי ולא מתורגם;)

אשמח אם תמליצו תדרגו ותגיבו 3>

הפרק הקודם		הפרק הבא