לילי וג'יימס

כרגיל, קבלו את פרק 4 וכמובן, תגובות, תגובות ו-תגוווווובות!!

לילי נכנסה למרפאה בשקט, לאחר ויכוח סוער עם מדאם פומפרי בכניסה.

"אממ... ג'יימס?" שאלה באי- נוחות.

" כן, אני כאן," ענה קול מאחורי המחיצה שליד החלון.

 "זאת אני, לילי." ענתה לילי בהקלה ומיהרה לעבר המחיצה.

"אה, היי, מה קורה?"

לילי הסיטה את המחיצה והתיישבה ליד ג'יימס שהיה לבוש בטוב טעם.

"היי." אמרה.

"למה התלבשת כל- כך יפה?"

שאלה אותו. "הכל לכבודך, גברתי."

ג'יימס החווה קידה ג'נטלמנית.

לילי צחקה.

"חנפן. ואיך ידעת שאבוא לקראתך?"

"בעזרת זה."

ענה ג'יימס ונטש באחת את ארשת הג'נטלמניות שלו.

הוא הרים את כריתו והוציא מתחתיה גיליון קלף ישן.

לילי קימטה את מצחה בחוסר אמון.

"ואיך פיסת קלף ישן תעזור לך לדעת שאני באה לקראתך?"

שאלה.

"סבלנות, גברתי," ענה ג'יימס.

הוא פתח את הקלף המגולגל.

"הנני נשבע בזאת חגיגית שאני מחפש צרות."

לילי גיחכה, אך מיד פסק צחוקה.

קווי דיו דקיקים החלו להתפרש כמו קורי עכביש על פני הקלף, הצטלבו זה בזה, חצו זה את זה, נפגשו, והתפשטו לכל חלקיו.

ואז החלו לפרוח מילים בראש הקלף, מילים גדולות ומסולסלות.

"האדונים ירחוני, זנב- תולע, רך- כף וקרניים

מפיצי עזרים קסומים למעשי שובבות

גאים להציג בזאת את

מפת הקונדסאים"

"וואו," לחשה לילי.

ג'יימס חייך אליה.

אבל זה עוד לא היה הכל.

לפתע הקווים הקטנים חזרו להתלפף זה בזה, ויצרו דבר חדש.

זו הייתה מפה חיה של הוגוורטס וסביבותיה.

המוני נקודות קטנות ומעליהן שמות מסולסלים הסתובבו ברחבי הטירה.

עינה של לילי נתפסה על אחת מהן.

זה היה סוורוס סנייפ.

והוא נמצא בחדר המועדון של גריפינדור.

' זה לא נראה טוב במיוחד.' חשבה לילי. 

זה נראה כאילו הסתובב שם בחופשיות.

'איך אף אחד לא הורס לו את הצורה?!' חשבה לילי בכעס.

זה היה אחד הדברים המוזרים.

והיא ראתה כבר דברים מוזרים.

"רציתי להודות לך," אמרה לילי לג'יימס.

"אתה הצלת את חיי. ובתמורה, רציתי לתת לך את זה."

ג'יימס הושיט את ידו לעברה, מחכה שהיא תיתן לו דבר- מה.

אך ללילי היו כוונות אחרות.

היא רכנה קרוב אליו, אך לפתע נשמעה צעקה.

" עברה חצי שעה כבר מזמן, העלמה אוואנס! אני דורשת שתצאי מכאן מיד!"

"אוי," אמרה לילי בחיוך. "אני חייבת לרוץ!"

" רגע," תפס ג'יימס בידה.

"תישארי פה."

הוא יצא מאחורי המחיצה ולילי שמעה אותו שואל את מדאם פומפרי אם הוא יכול השתחרר כבר עכשיו, במקום בעוד שעה.

מדאם פומפרי הסכימה לאחר התלבטות ממושכת, וג'יימס לקח תרופה שגרמה לו להוציא עשן מהאוזניים, ואז השתחרר.

הוא ולילי יצאו מהמרפאה ביחד בדרך למגדל גריפינדור.

"פיטר, סיריוס ורמוס ארגנו לך מסיבה בחדר המועדון.

נראה לי שיהיו ריקודים והרבה מאוד דברים.

הם ממש השקיעו בשבילך, אתה יודע."

"כן, אני יודע." אמר ג'יימס, מלמל את הסיסמא והוא ולילי הלכו לכיוון החור שמאחורי התמונה.

 שאגות שמחה ליוו אותם כשנכנסו.

המוסיקה החלה והרבה אנשים רקדו או הלכו לעבר שולחן הכיבוד.

אך לפתע הכל נפסק.

משהו- יותר נכון מישהו, קפץ על ג'יימס.

הם החלו להתגולל על רצפת חדר המועדון.

ולפתע לילי ראתה שזה סנייפ.

הנער שקרא לה בוצדמית.

מיד חשה בשנאה רבה  עולה ומבעבעת בה כלפיו, וצעקה עליו.

"עזוב אותו! מה אתה רוצה ממנו?!"

ג'יימס וסנייפ עזבו זה את זה, מזיעים ומתנשמים, בהבעת גועל.

סנייפ קם, כמו עטלף בגלימתו השחורה, ושערו השמנוני מבולגן ופרוע.

"הדבר היחד שהוא עשה," סינן מבין שיניו, "זה שהוא לקח לי אותך."

לאחר מכן הסתובב כשמבט רווי שנאה בעיניו, ויצא מבעד לחור מאחורי התמונה בכעס ובעלבון.  

הפרק הקודם		הפרק הבא