עולם חדש

פייפר

מסתבר שסמטת דיאגון זה המקום שבו קונים הקוסמים את הדברים שלהם.

פרד, ג'ורג' וג'יני התחילו ישר לצווח מהתרגשות והתחננו בפני גברת וויזלי שיקנו להם מטאטא וציוד קווידיץ' חדש (קווידיץ' זה התפוס את הדגל של הקוסמים. הם מכורים לזה כמו שהחצויים אוהבים את המשחק שלהם. ברצינות- שני המשחקים אלימים ובשניהם כמעט שאין משחק אחד שאין נפגעים. פייפר חשבה שיכול להיות שאין כל כך שוני בין הקוסמים לחצויים. ואז היא חשבה שיכול להיות שזה בגלל שהם כולם משוגעים.)

הארי, רון והרמיוני לא נראו כל כך נרגשים. ההפך- הם נראו מאוכזבים. כאילו הם רצו משהו ולא קיבלו אותו. לפייפר זה נראה קצת מוזר, כי מאיך שג'ורג', פרד וג'יני הגיבו נראה שהמקום הזה זה משהו מיוחד.

הפרצוף של רון התעודד במהרה. הוא פנה ללחוש משהו להארי, שגרם גם לו לחיוך גדול על הפנים ופנה ללחוש את המסר להרמיוני שנראה שגם התעודדה. זה העסיק את פייפר לשנייה, אבל היא הניחה לזה במהרה ופנתה לעניינים חשובים יותר- השבעה.

הייזל, פרנק ואנבת' נראו נרגשים מאוד, ולא הפסיקו להעביר מבטים מאושרים אחד לשני. פרסי גם נראה מסוקרן, אבל שלט בזה יותר טוב מהם. ולליאו- פייפר נאנחה בשקט- היה מבט של עושה צרות על הפנים.

היא תזכרה לעצמה לדבר איתו על זה שאסור למתוח את הקוסמים בסמטת דיאגון, ואם יהיה צריך היא אפילו תשתמש בדיבור ההקסמה. ג'ייסון היה מהוסס, אבל רק בגלל שפייפר הכירה אותו כל כך טוב היא שמה לב לזה.

היא התכופפה אליו כדי לדבר איתו.

"מה קרה?" היא שאלה בשקט, כי למרות שהצעקות של התאומים וג'יני היוו הסחת דעת טובה היא לא רצתה שאנשים לא רצויים יקשיבו לה.

"אני לא יודע, משהו נראה לי לא בסדר, כאילו פספסנו משהו." ג'ייסון מלמל וכנראה ניסה להיזכר.

"היי, תקשיב, הכל יהיה בסדר. כירון הדריך אותנו אתמול מה לומר ומה לעשות, והכריח אותנו לשנן את זה כל הלילה. מה חשבת? שכירון ייתן לעוד תקרית כמו זאת שהיתה אתמול לקרות?" הפעם פייפר האמינה בלב שלם במה שאמרה.

אחרי שנתקעו בלי תשובה לרון וכמעט סיכנו את כל המשימה, הם התקשרו לכירון באיריס-נט ושם הוא אמר להם מה לענות לשאלות פרטיות. היא הרגישה שהם כיסו את זה מכל מקום אפשרי: דרכמות הזהב שכירון הפך לכסף של הקוסמים (עם כל מיני שמות מוזרים שמישהו באמת האמין שפייפר תצליח לזכור אותם), נימוקים למה אין להם מטאטאים ודברים אחרים שהיו אמורים להיות להם, והכי חשוב- למה אין להם שרביטים. הסיבה הקצרה ביותר היא שהשרביטים של אמריקה שונים מהשרביטים של אנגליה, ולכן הם חייבים לקנות שרביטים חדשים כאן, שיתאימו למה שמלמדים (שזה קשקוש מוחלט דרך אגב). פייפר נשקה לג'ייסון על המצח בעידוד, ונשענה בחזרה במושב שלה.

ג'ייסון עדיין נראה קצת מודאג, אבל פחות ממקודם, וזה הרגיע את פייפר. למרות שהיא הייתה בטוחה במאה אחוז במה שאמרה, תמיד נעים יותר לדעת שיש עוד אנשים שחושבים כמוך.

גברת וויזלי הצליחה סוף סוף להרגיע את התאומים וג'יני, ואמרה לכולם ללכת לאח הגדול שבסלון בזמן שהיא תנקה את הכלים של האוכל. כל הפרצופים של החצויים הפכו בין רגע למבולבלים, אבל הם קמו לכיוון האח.

אדון וויזלי ירד במדרגות עם שקיק קטן בצבע סגול כהה. פייפר ואנבת' החליפו מבטים.

"אוקיי," אדון וויזלי אמר ופתח את השקיק, "לאבקה הזאת קוראים אבקת פלו. באנגליה היא משמשת אותנו להגיע ממקום למקום, בתנאי שהם מחוברים ברשת הפלו. אתם צריכים לזרוק את האבקה לתוך האח-" הוא אמר וזרק את האבקה הכסופה לתוך האח. האש בתוך האח גדלה לרגע והפכה לירוקה.

"אחר כך אתם צריכים להיכנס לתוך האש ולומר את השם של המקום שאליו אתם רוצים להגיע באופן ברור, אחרת- טוב, עדיף שאני לא אומר. הארי, הרמיוני ורון יתחילו ראשונים. תנסו לשים לב מה הם עושים."

רון התקדם לכיוון אביו, לקח קצת אבקה ונכנס לתוך האש. הייזל ופייפר פלטו השתנקות קטנה, אבל נרגעו קצת כשראו שלרון לא קרה כלום. רון זרק את האבקה לרצפה וצעק- "סמטת דיאגון!"

פתאום האש גדלה אפילו לממדים עצומים יותר ממקודם, עד שעטפה את רון כולו. כשהיא קטנה, רון כבר לא עמד שם. אחריו גם הרמיוני, הארי, ג'יני, גברת וויזלי והתאומים עברו אחד אחרי השני לסמטת דיאגון.

לבסוף נשארו רק החצויים ואדון וויזלי. "טוב, מי רוצה ראשון?" אדון וויזלי שאל וסקר את השבעה. פייפר ממש לא רצתה לצאת ראשונה, וכשהסתכלה על השאר ראתה שגם הם לא ממש מתלהבים מזה.

"אני אעשה את זה," ליאו נאנח והלך לכיוון אדון וויזלי. "בכל מקרה לא יקרה לי כלום," הוא מלמל ונעמד ממש מול האח. "מה אמרת?" שאל אדון וויזלי. "לא, לא כלום." ליאו ענה במהירות ונכנס לתוך האח.

הוא זרק את האבקה ואמר בקול חזק- "סימטת דיאגון."

כעבור כמה שניות גם הוא נעלם. "אני רוצה עכשיו." אמרה פייפר והפתיעה אפילו את עצמה. היא לקחה מהאבקה ונעמדה מול האח. פייפר נשמה נשימה עמוקה וצעדה פנימה לתוך האש עם עיניים עצומות בחוזקה.

להפתעתה היא לא הרגישה כאב, אלא קרירות מלטפת כזאת. היא פתחה את העיניים, קיבלה מבט מעודד מפרנק וצעקה "לסמטת דיאגון!"

תוך שניות כל שדה הראייה שלה הפך לירוק, והיא הרגישה שהיא נופלת למרות הרצפה מתחתיה. בזמן שהיא קיבלה מכות מהצדדים בערך בכל הגוף שלה, היא נזכרה ב"אליס בארץ הפלאות", סיפור שאבא שלה היה נוהג לספר לה כשהיא הייתה קטנה. כרגע היא הרגישה בדיוק כמו אליס. לבסוף היא נחבטה ברצפה מחוספסת ונפלה החוצה בהיחנקיות ושיעולים. פייפר קמה ברגליים רועדות ופנתה לבחון את הסביבה. היא נחתה כנראה במין סוג של מסבאה, אבל אף אחד מהסועדים במקום אפילו לא מיצמץ כשפייפר נחתה להם באמצע החיים. ליאו עמד מולה ונופף בידיים שלו מול הפרצוף שלה. "אלים, אתה מסריח מעשן." אמרה פייפר ועיקמה את אפה. "ואתה גם מכוסה באפר."

"נכון, גאונה. אולי תסתכלי על עצמך בהזדמנות?" אמר ליאו בנחירת צחוק והתחיל לנער את הבגדים שלו. פייפר חייכה והתחילה גם לנקות את הבגדים שלה. "ואני מציע לך לזוז לפני ש-" ליאו אומר אבל נקטע על ידי אנבת' שנופלת מהמקום שבו פייפר נחתה ומתגלגלת עליה. גם פייפר וגם אנבת' נאנקות בכאב ומנסות לצאת מתסבוכת האיברים שנקלעו לה. בסוף אנבת' מצליחה לקום ומושיטה יד כדי לעזור לפייפר לעמוד גם.

"לא חשבתי שאתה יכול להישרף ליאו." אנבת' אומרת אחרי מבט קצר בליאו.

"גם אני לא," ליאו מלמל ומשך את אנבת' ופייפר בדיוק בזמן שג'ייסון נפל מהאח שממנה נפלו כולם. מיד אחריו הגיעו גם פרסי, הייזל, פרנק ואחרון חביב- אדון וויזלי. "כולם בסדר?" הוא שואל ומעיף את האבק מבגדיו.

פייפר והשאר ממלמלים משהו כמו "כן," אבל צומת הלב שלה עדיין תקועה על האח וליאו. היא הייתה כל כך שקועה במחשבות עד שלא שמה לב שכולם התחילו ללכת כיוון דלת אחורית במסבאה, והייזל הייתה צריכה ממש לגרור אותה.

"הכל בסדר?" הייזל לוחשת לה בזמן שהרמיוני מרמזת להן לבוא במהירות. "אני חושבת." פייפר עונה לה ומסמנת שידברו על כך מאוחר יותר. הייזל מהנהנת בזמן שהן עוברות את הדלת ונכנסות למין חדרון אבנים קטן, שבקצהו יש שני פחי זבל מסריחים. אדון וויזלי מוציא את שרביטו ונוקש על אבנים בסדר מסויים בקיר האבן שממולם. לפייפר זה ממש הזכיר נקישות סודיות של אחוות צופים.

אחרי שהקיש על האבן האחרונה, הקיר כולו מתחיל לרעוד ומחליק לצדדים. כל השבעה כושלים בהלם אחורה, ובוהים ברחוב שוקק החיים שנגלה מולם.

"סמטת דיאגון, אמריקאיים. אמריקאיים, סמטת דיאגון." רון אומר בחיוך ופוסע לכיוון אור השמש בחוץ.

~*~*~

אחרי הינשוף השלישי שכמעט חירבן לה על הראש לפייפר נמאס. היא חטפה עיתון זרוק שמצאה על אחד הדוכנים, והרימה אותו מעל ראשה. רק באיחור היא קלטה שהתמונות בו זזות, והחזירה אותו בבעתה למוכרת הזעופה של הדוכן.

מקדימה הרמיוני צחקה בהתנשאות ופייפר החליטה שבפעם הבאה שהיא תצחק ככה היא פשוט תחטיף לה אגרוף.

שאר השבעה הלכו בהשתאות ברחבי המדרחוב (שהיה מלא במכשפות וקוסמים, שהיו לבושים בגלימות אמיתיות! פייפר לא יכלה להחליט אם זה יותר מגניב או יותר מטריד) וניסו לתפוס בעיניהם כל מה שיכלו.

את הספרים וחומרי הלימוד גברת וויזלי הלכה עם ג'יני לקנות, כדי שהשאר יוכלו לקנות לחצויים דברים אחרים. "כולם! בואו לכאן!" אדון וויזלי צעק כדי לגבור שאון ההמון, וסימן לכולם להיכנס לחנות שבפתחה נחו המון חיות בכלובים.

פרנק נתן סתירה לליאו על בדיחה שאמר ופייפר לא הצליחה לשמוע אותה (מן הסתם משהו על חיות) והיא נכנסה אחריהם לחנות שלא הייתה פחות מלאה מהרחוב בחוץ.

פנים החנות הסריח מצואה ואוכל של חיות. פייפר קימטה את אפה וניסתה להגיע לכיוון פרסי שעמד מול אקווריום מלא בדגים. אוקיי, קבלו תיקון, מלא בדגים עם שלוש עיניים.

פרסי עצם בחוזקה את עיניו, וידיו שהתהדקו על שולי האקווריום הפכו לבנות מרוב העוצמה שהחזיק בהם. פייפר נגעה קלות בכתפו, והוא פתח את עיניו בבת אחת. "אתה בסדר?" היא שאלה אותו בשקט, מנסה להסתכל לתוך עיניו אבל הוא התחמק ממבטה.

"אני לא מצליח לדעת מה הם חושבים," הוא מלמל בשקט ועצם בחזרה את עיניו. פייפר סובבה את מבטה בחדות אחורה ושמה לב אל אנבת', שבחנה בהתעניינות כמה ינשופים אפורים.

משהו כאן לגמרי מסריח, היא חשבה והחזירה את מבטה אל פרסי.

"פרסי, תסתובב אליי." אמרה אליו פייפר עם קצת דיבור הקסמה. פרסי מסתובב מיד ופייפר מרשה לעצמה לשאוף אוויר בהקלה.

העיניים של פרסי, שפייפר אף פעם לא הצליחה להחליט מה הצבע המדויק שלהם, היו נסערות במיוחד. כנראה בגלל שזו הפעם הראשונה שהוא לא מצליח לקרוא את מחשבותיהם של חיות הים.

מזווית העין פייפר שמה לב שהארי מביט בהם בריכוז. "תתנהג בנורמליות," היא מסננת לפרסי, "יש לנו צופה בשעה עשר."

כמובן שפרסי יסתובב לכיוונו של הארי. "לא אידיוט!" היא לוחשת בכעס ומסובבת את פרסי בחזרה. פרסי צוחק אליה, ופייפר שמחה שלפחות משהו שעשתה הוציא אותו מהדיכאון.

הוא מחבק אותה ופונה לכיוון אנבת', שאחרי בהייה של שעות החליטה איזה ינשוף מבין כל הינשופים הזהים היא רוצה. אחרי שפרסי יוצא מתווך הראייה שלה החיוך יורד מפרצופה והיא שוקעת בחזרה במחשבות.

בסוף כל החצויים בוחרים חיות ופייפר לא יכולה להשאיר את החיוך מחוץ לשפתיה. הקוף של ליאו, דינקו, מקפץ על הראשים של כולם במטרה לרדוף אחרי החתול הפרסי הלבן של פייפר. הייזל מחזיקה בחוזקה את הניפלר שלה, וממשיכה למלמל משהו כמו "איריון לא יכעס...". הינשוף של אנבת' יושב בנאמנות על ידה, והיא מאכילה אותו בפירורי אוכל. נשר האוגואריי של פרנק מעופף לו מעל הראש ומנסה להתיישב עליו, אבל ידיו של פרנק המתנופפות מעליו עוצרות אותו מלעשות כך. ג'ייסון בחר עיט רגיל, שנראה מלכותי בעודו עומד על ידו של ג'ייסון גבוה מכל השאר. פרסי בחר בדג ארוך שמזכיר צלופח, אך זוהר בסגול וירוק.

אדון וויזלי, שכבר אחרי חנות אחת נראה מותש, מסמן לכולם לצאת בחזרה וממלמל לעצמו- "זה כמו להתחיל את הוגוורטס עם הילדים שוב..."

ג'ייסון ופייפר מרימים כתפיים ועוקבים אחריו. בדרך לחנות הבאה- חנות השרביטים (תודה לאל!)- הארי, רון והרמיוני נפרדים מהקבוצה באמירה שהם הולכים לחנות הקווידיץ'.

פייפר עוקבת אחרי הארי במבטה ורושמת לעצמה לבדוק עליו יותר. וכמובן לברר מה לעזאזל קורה כאן.

אדון וויזלי עוצר אותם מול חנות עם שלט דהוי ואותיות מתקלפות, המכריזות "אוליבנדרס". חלונות ראווה מלוכלכים מראים שרביט אחד על כרית מאובקת.

"אתה בטוח שזה המקום?" פרנק שואל את אדון וויזלי בגבות מורמות וסורק את המקום. אדון וויזלי אפילו לא טורח לענות ונכנס פנימה. פייפר נכנסת ראשונה אחריו פנימה, נחושה כבר לקנות שרביט.

צלצול הפעמון העדין של הדלת מפלח את הדממה שבתוך החנות, ומדגיש את ההבדל בין ההמולה שבחוץ לבין הבפנים. כל הקירות הגבוהים של החנות מכוסים בערימות על גבי ערימות של קופסאות בצבעים ואורכים שונים, ולקיר שלפניהם צמוד גם שולחן שבו יושב אדם שנראה זקן אפילו יותר מכירון. כאשר הוא נעמד, פייפר נרתעת בלי רצון אחורה. משהו באיש הזקן הזה מלחיץ אותה.

"שלום אוליבנדר," אדון וויזלי אומר בהיסח דעת, "אנחנו מארחי-"

"כן,כן..." אוליבנדר קוטע את אדון וויזלי ומתקדם באיטיות לעבר השבעה. "דמבלדור סיפר לי משהו על זה... הוא ביקש ממני להביא לכם את השרבטים בחינם..." הוא אומר בקול צרוד ועיניו הכסופות נעוצות באדון וויזלי.

פייפר והשאר מחליפים מבטים בהלם. בחינם?

אפילו אדון וויזלי נראה בשוק. אוליבנדר מזיז את עיניו אל פייפר, שעומדת ממש ליד אדון וויזלי. עיניו של אוליבנדר כאילו מהפנטות אותה, מכיוון שהיא לא יכולה להזיז את מבטה לכיוון אחר.

הוא נעצר ממש סנטימטרים ספורים מול פרצופה, ועיניו נראות אפילו יותר כסופות וגדולות ממקודם. "מעניין... מעניין..." אוליבנדר ממלמל לעצמו.

פייפר יוצאת מהטרנס כאשה ג'ייסון מניח את ידו בין אוליבנדר לפייפר ומאלץ את אוליבנדר להתרחק אחורה. אוליבנדר נועץ מבט קצר בג'ייסון שמחזיר לו במבט חודר גם.

לאחר מכן הוא צוחק והולך בדילוגים לכיוון מסדרון בקיר האחורי עד שנעלם מהעין.

"אני מאוד מצטער על זה... אוליבנדר הזקן כבר לא מושחז כמו שהיה פעם." אדון וויזלי אומר אחרי שגם הוא מתנער מההלם. פייפר נושפת אוויר באיטיות ומרגישה את ידיה רועדות מעט אחרי שהיא משחררת אותן מהאגרופים שלא שמה לב שעשתה בכלל.

אחרי הרבה זמן, אוליבנדר חוזר עם שבעה מהקופסאות ביד ומחלק אותן לכל אחד מהחצויים. כנראה שהוא חילק אותן בקפידה רבה, כי כאשר התבלבל עם הקופסאות שנתן להייזל וליאו הוא מיהר להחליף ביניהן.

כאשר פייפר קיבלה את הקופסא שלה, קופסא קצרה בצבע בורדו, היא מיהרה לקרוא מה סוג השרביט שקיבלה על גב הקופסא ששם אוליבנדר אמר שכתוב הסוג.

שרביט אלון/עץ אדום. פייפר כיווצה את עיניה וניסתה להבין מה משמעות המילים האלה. אוליבנדר שם לב שהיא מתקשה ומיהר להגיע אליה. הוא חטף לה את הקופסא מהיד ומלמל ספק לו ספק לה.

"כן,כן... אלון סולידי חזק עם ידית אדומה, ליבת נוצת עוף חול... 12.25 אינצ'ים... טוב במיוחד לקסמי כסף ואהבה... יש לך קטע עם קסמי אהבה, גבירתי?" אוליבנדר שאל, וצחקק אחרי שראה את פרצופה ההמום של פייפר.

"קדימה, למה את מחכה! נסי אותו!" הוא אמר והוציא לה את השרביט.

פייפר הייתה מהופנטת ממראהו. היא לקחה את השרביט ועשתה את הדבר היחיד שנראה לה הגיוני באותו הרגע- נופפה בו.

תוך שניות היא הרגישה חום מתפשט מקצה השרביט אל כל גופה, והיא הייתה יכולה להישבע שהילת אור זהובה זהרה מעליה. אותו הדבר קרה גם לשאר השבעה, כמה שניות אחריה כאשר גם הם ניפפו בשרביטים שלהם.

אוליבנדר צחק בקול ומחא כפיים בחוזקה. "כל הכבוד, כל הכבוד!" אמר תוך כדי צחוק, "תתחדשו!"

הוא התחיל לדחוף את כולם מהחנות, כאילו הוא רוצה שהם כבר יעזבו. "בדרך כלל זה לוקח יותר זמן," אדון וויזלי אומר לעצמו ויוצא מהחנות, השבעה מתחילים לצאת אחריו.

"חכי רגע," אוליבנדר קורא אחרי פייפר ותופס לה את היד בעוצמה מפתיעה יחסית לאיש זקן. הוא מחכה עד שכולם יוצאים החוצה ואז מעביר את המבט המהפנט שלו אל פייפר.

"תמסרי דרישת שלום לכירון." אוליבנדר אומר בצחקוקים בלתי נשלטים ודוחף אותה מחוץ לחנות, המומה לחלוטין.

אז, היי לכולם!

אני מאוד מצטערת על העיכוב בעדכון הפרק החדש (מה!? חצי שנה זה לא כל כך הרבה זמן) ולכן הכנתי פרק ארוך יותר מבדרך כלל. רציתי להגיד שבגלל שהחופש מתקרב אני אשתדל להעלות פרקים בתדירות גבוהה יותר 3>

גם נורא שמחתי לראות את כמות התגובות בפרק הקודם, וזה נורא דירבן אותי להמשיך לכתוב את הפרק אפילו בתקופת מבחנים עמוסה כמו שלי עכשיו (כיתה ח' זה לא כיף. אל תנסו בבית) אז תמשיכו ככה!

כרגע מתוכנן לפאנפיק גם פאנפיק המשך. הרעיון הכללי שלי היה לשלב את כל העולמות של ריק ריירדן יחד עם הארי פוטר, אבל אני אשמח לדעת גם מה אתם חושבים.

אוהבת אתכם מאוד XD

הפרק הקודם		הפרק הבא