היא והעיניים האפורות

ואוו! אני כל כך שמחה שאתם אוהבים את הפאנפיק שלי.

האמת שלא חשבתי שיקראו אותו או בכלל יגיבו.

שאלו אותי בעניין חדר המדריכים.

חדר המדריכים הוא בעצם שתי קומות. למטה יש את חדר המועדון המשותף, שם אפשר סתם לשבת. יש שם אח וספה ושולחן קטן.

למעלה, יש את חדר השינה וחדר האמבטיה. המיטות של הרמיוני ודראקו הם בעצם שתי מיטות ליחיד שפשוט מופרדות במרחק של כמה מטרים בלבד.

אם יש לכם עוד שאלות- תרגישו חופשי לכתוב לי.

בוקר. הרמיוני הרגישה את השמש מאירה על הפנים שלה.

היא קמה לאט ממיטתה, התמתחה, והלכה לאמבטיה. היא הביטה בגבר שישן לידה אם הוא לא ער, כדי להספיק להתקלח לפניו.

פתיחת הדלת החורקת של האמבטיה העיר את דראקו בלי שהרמיוני שמה לב.

'מה לעזאזל הבחורה הזאת עושה עכשיו? אה, היא מתקלחת.'

מחשבה מצחיקה עברה בראש שלו, לראות את הרמיוני מתקלחת, אבל הוא העיף אותה מהראש.

כדי להעביר את הזמן הוא קרא ספר קטן שתמיד לקח איתו.

אחרי המקלחת החמה, הרמיוני הביטה במראה, סירקה את שיערה ובאה להושיט ידה לבגדים. הם לא היו שם.

"ארררר, בשם מרלין!"

"קרה משהו?"

"הו יופי אתה ער. יש סיכוי שתביא לי את הבגדים על המיטה שלי?"

"האמת שאני די עסוק כאן."

הרמיוני הציצה מבעד לדלת, כדי לראות את דראקו קורא. דראקו. קורא. טוב, העולם מוזר.

אבל היא הבינה שהיא אמורה לכעוס.

"בזה אתה עסוק?! אני צריכה את הבגדים שלי מאלפוי!"

"למה שלא תבואי ותקחי אותם?" הוא אמר כשחיוך ממזרי על פניו.

"ארררר אתה כזה בלתי נסבל."

היא החזיקה חזק את המגבת סביב גופה, בדקה שהיא ארוכה מספיק ויצאה לאט מחדר האמבטיה.

דראקו רק הביט בה והחיוך הממזרי נשאר על פניו.

"על מה אתה מסתכל?", היא כנראה שמה לב שהוא בהה בה.

"אסור לי להסתכל?"

"לא בסיטואציה הנוכחית."

"כן המפקדת." הוא אמר צוחק כשידו מושטת לראש כמין הצדעה.

הרמיוני לבשה את בגדיה התחתונים, החולצה המכופתרת הלבנה והג'ינס השחורים ויצאה.

היא יצאה ופנתה לדראקו.

"בבקשה, כולה שלך."

"תודה הוד מלכותה."

היא רק הביטה בו במבט שמסמל 'אני לא סובלת אותך' ולבשה מעליה את הסוודר האפור, עניבת גריפינדור והגלימה.

ואז היא ראתה שהתג לא עליה.

'איפה התג המזורגג הזה?!'

היא חפשה קרוב לעשר דקות, עד שדראקו יצא מהאמבטיה וראה אותה.

"את מחפשת משהו גריינג'ר?"

היא נבהלה מהקול שלו והביטה מאחוריה.

הוא היה רק עם הג'ינס השחורים, ופלג גופו העליון היה חשוף. המים מהמקלחת עוד נטפו על שיערו ומשם לחזהו.

היא הייתה חייבת לציין שכן, דראקו מאלפוי נראה טוב.

"אוהבת מה שאת רואה גריינג'ר?" הוא אמר בחיוך ממזרי. שוב.

כנראה היא בהתה בו יותר מדי זמן.

"לא, תפסיק עם הדברים האלה. אני לא מוצאת את התג שלי בשום מקום."

"חכי דקה."

דראקו הלך לעבר הבגדים של הרמיוני מאתמול. (נראה לכם שהם לובשים אותם בגדים כל הזמן?)

על הגלימה שם, היה תלוי התג האדום זהוב.

"זה מה שחיפשת?" הוא ניגש אליה בחיוך מתנשא.

"כן."

דראקו ניגש אליה יותר קרוב, ושם לבדו את התג בצד השמאלי של הגלימה.

הרמיוני הרגישה את הנשימות שלו בעורה.

דראקו ידע שהיא הרגישה אותם.

להרמיוני עברו שתי מחשבות בראש.

'מה הוא עושה?' ו- 'מרלין הוא גבוה'.

אחרי שדראקו שם את התג, הוא הרים את ראשו והביט בעיניה של הרמיוני.

עיני דבש זוהרות ונוצצות שמלאות בבלבול. הוא הבין שאת עיניה אפשר לקרוא לפי מצבן.

הרמיוני הביטה גם היא בעיניו. אפורות כמו הסערה, עם נקודות כחולות כמו הים.

הם היו מלאות, בפחד.

למה פחד?

ואז היא נזכרה למה חיפשה את התג.

"אחמ.. כדאי שתתלבש, יש לנו עשר דקות לשיעור הראשון."

גם דראקו התעורר.

"אוי נכון."

"אני יוצאת ביי."

"את לא מחכה לי?"

"עד שתתלבש ייגמר השיעור לדעתי."

"בטוחה?"

הרמיוני הסתובבה וראתה שהוא מוכן.

אולי הוא לא כמו שהיא חשבה.

הוא ניגש אל הדלת ופתח להרמיוני, מחווה של ג'נטלמן.

היא ציחקקה והתקדמה החוצה, כשהוא מאחוריה, לכיתת שיקויים.

"בוקר טוב תלמידים. תוכלו להגיד לי, איזה שיקוי נמצא כאן מולנו?" הרמיוני הצביעה.

"כן מיס גריינג'ר?" דראקו הפנה את מבטו להרמיוני.

"תודה פרופסור סלגהורן. זה נחשב כשיקוי אהבה, אך לא אהבה אמיתית, אולי אובססיה. השיקוי גורם שנריח את מה שהכי מושך אותנו.

אני מריחה למשל..." דראקו חייך לעצמו.

"נייר קלף חדש, ריח של הגשם הראשון,ו..." היא אמרה לעצמה בראש שזה לא יכול להיות.

היא הריחה את ריח גופו של דראקו אחרי מקלחת, כמו בבוקר. מה לעזאזל קורה פה?

היא השתעלה וחזרה למקומה, בוהה בשיקוי.

"תודה מיס גריינג'ר. כן זה נכון. זה נחשב השיקוי בין המסוכנים שתראו, ולכן, בשום אופן, אסור להתקרב אליו."

פרופסור סלגהורן סגר את הקדרה לפני ששאר התלמידות הצליחו להתקרב כדי להריח את השיקוי המושך.

"היום, אתם תתחלקו לזוגות, ותכינו את השיקוי הזה. אם אחד מכם מריח בבהירות את מה שהכי מושך אותו- הרי הצלחתם, ואתם מקבלים 50 נקודות לבית שלכם. אני מחלק אתכם בערבוב."

אוי לא. הרמיוני עומדת להכין שיקוי אובססיה עם איזה סלית'רין שחצן.

"פרקינסון, את עם וויזלי. הארי, אתה עם זאביני. מר מאלפוי- אתה עם מיס גריינג'ר."

זה עומד להיות שיעור ארוך מאוד. היא ידעה.

דראקו ניגש אליה לשולחן, ושם את ספריו לידה.

"מתחלקים בלהביא מצרכים?"

"איך שתרצה."

דראקו הרים גבה והלך להביא את כל הצרכים בזמן שהרמיוני סידרה את הקדרה והכלים, ופתחה את הספר בעמוד.

אחרי שדראקו הביא את הדברים הם התחלקו במשימות.

הרמיוני הסתבכה בלחתוך את הגרעין.

"חכי גריינג'ר, אל תעשי את זה ככה, את צריכה למעוך את זה, הנה תראי."

הוא ניגש אליה, אוחז בידיה, וכמו בבובה, הראה לה איך למעוך את הגרעין עם צד הסכין.

הידיים שלו היו קרות, והראש שלו היה מכופף וכמה סנטימטרים מראשה.

דראקו הרגיש את הנשימות החמות שלה על עורפו.

תוך כדי שהוא מצטמרר, הוא הוריד את ידיו משלה. מהידיים החמות והרכות שלה.

"רואה? ככה עושים את זה." הוא לחש לך בחצי חיוך.

"קדימה, עבר הזמן! הראו לי את השיקויים!"

הרמיוני התעוררה ממה שקרה עכשיו.

היא לקחה את הקדרה, כשמאלפוי מאחוריה, והגישה אותו לסלגהורן.

הוא הריח את השיקוי וחיוך עלה על פניו.

"אני חושב שיש לנו כאן מנצחים. כל הכבוד מר מאלפוי ומיס גריינג'ר. חמישים נקודות לגריפינדור וסלית'רין."

הרמיוני חייכה וניגשה לרון והארי, לדעת איך הלך להם.

דראקו הסתכל עליה מחייכת, ואז כשניגשה לפוטר וויזלי כדי לחבק אותם, משהו בו הציק לו.

הוא לא מרוכז בזמן האחרון, אבל הוא לא חשב שזה בגללה.

הוא החליט ללכת למדאם פומפרי, להגיד שכואב לו הראש או משהו כזה. אולי זה רק בגלל זה.

"הרמיוני, יש לך מזל. את לא נתקעת עם פרקינסון! הבחורה הזאת היא צעקנית עם פרצוף של בולדוג. היא מפחידה."

"אוי באמת רונלד תפסיק להתבכיין."

"מצד שני, את נתקעת עם מאלפוי."

"הוא לא כזה גרוע."

"מה זאת אומרת הרמיוני?" רון הביט עליה בפרצוף מופתע.

"רון בחייך... המלחמה עברה, מאלפוי הוא בחור טוב, פשוט אבא שלו חינך אותו ככה. הרמיוני התכוונה להגיד שהוא לא מגעיל כמו פעם. זה הכל. נכון?"

"ברור הארי."

זה ממש לא מה שהתכוונה לומר.

היא התכוונה לומר שהריח שלו משגע אותה בזמן האחרון, למרות שעבר רק שבוע מאז תחילת הלימודים.

היא התכוונה לומר שהיא הצטמררה בכל הגוף כשהרגישה את הנשימות שלו עליה.

זה מה שהיא התכוונה, נכון?

הפרק הקודם		הפרק הבא