כשפרד מגיע לעולם האמת

פרד הסתובב במהירות ומצא את עצמו מביט לתוך פנים מחייכות בשלווה כזאת, שהיה נדמה שהבן אדם המחייך לא ידע סבל בחייו, אך ידע סבל רב. הפנים הנעימות היו ממוסגרות בשיער חום חלק אף שבעבר היה מאפיר.

"רמוס לופין!" קרא פרד בשמחה וחיבק את רמוס לופין.

"וואו, אתה - אני כל כך שמח שאתה פה! אני - אתה לא יודע מה עובר עליי - אני - "

"ששש," הסיט אותו לופין בלחישה. "אני יודע."

פרד הרגיש הקלה שלא תתואר במילים לנוכח רמוס לופין, שהיה הפנים המוכרות היחידות שראה עד כה. 

"קשה לי," הוא אמר. "אני לא רוצה להיות כאן, אני רוצה לחזור!"

"אבל אי אפשר לחזור, פרד," אמר לופין. 

"אז מה אני אמור לעשות?" שאל פרד.

"תחשוב שסתם עברת דירה, שינית מיקום," אמר לופין.

"זה נורא שונה," אמר פרד.

"לא, זה לא כל-כך שונה." לופין חייך. "אני הצלחתי להסתגל. גם אתה תצליח."

"אני לא חושב. השארתי את כולם מאחור, אפילו לא נפרדתי! אין איזו דרך שאפשר לדבר לשנייה?" הוא נואש והביט ברמוס לופין בתחינה.

"לא, אלא אם כן מישהו יזמן אותך עם אבן האוב," אמר לופין.

"מעולה! בטח ג'ורג' יעשה את זה; הוא בטח נורא מתגעגע אליי!" אמר פרד בעליצות.

"לא," אמר לופין, "אבן האוב נאבדה."

פרד נחר בבוז.

"ג'ורג' לא יוותר. הוא - הוא ישאל את הארי איפה היא," אמר פרד, ופתאום קלט שהוא נורא נהנה לדבר ככה עם ידיד. שתיהם פה, מתו, והוא מקווה לחזור.

"ומי אמר," שאל לופין בשקט, "שהארי יגלה לו?"

פרד בלע רוק. 

"אני - הארי בטוח יבין, לא? הארי - יש לו רגשות ו - ג'ורג' - ג'ורג' ישכע אותו," אמר פרד, מאמין בזב בכל כוחו.

"אתה יודע מה אתה עושה עכשיו?" שאל לופין בשקט.

"מה?"

"כשאתה אומר את זה, יש לזה כוח, אתה יודע? אתה כאילו שולט משלט רחוק," הסביר לופין.

"מ - ג - נ- י -ב!!!!" צעל פרד. "אולי עכשיו ג'ורג' משכנע את הארי!"

"ייתכן ביותר, לכן - היזהר," אמר לופין וקימט את מצחו. "יש לך כח."

"יופי! אז הלוואי שזה יקרה!"

אמר פרד, למרות שכל כך רצה לחזור, נוכחותו של לופין ממש הרגיעה אותו והוא חש הקלה.

"הפסק לדבר כך, נער," נשמע קול.

זואי צל-ליל עמדה שם, מחזיקה בקשת שלה.

"לא רוצה," התעקש פרד. תמיד היה עיקש. 

"הלוואי שזה יקרה!"

"לא! הפסק! אין זה מומלץ! אינך מבין!"

"אז תסבירי לי," ביקש פרד.

"כשאינך מסתגל עדין, אם יזמנו אותך, אינך תרגיש במקום הלא נכון, תרגיש במקום הנכון, וזה יכול לגרום צרות! אסור לחזור מהמתים!"

"טוב, אבל עדין!"

הכל התחיל להטשטש, הוא שמע את לופין וזואי צל-ליל צועקים יחד: "לא!"

והוא נפל, ועמד באוויר, מעל אדמה מוצקה, מוכרה.

הפרק הקודם		הפרק הבא