העולם שבתוך העולם

כן, אני עוד פעם קיצרתי את הפרק, אני לא רוצה שאני אגיע לשלב שאני אלחץ בגלל שאין לי זמן לכתוב.....
מהפרק הבא, וזה בטוח, יתחילו להיות ספוילרים, אז אם יש עדיין מישהו שקורא את הפיק ולא קרא את הספר הרביעי של דמדומים אז אני מציע לו להפסיק....

-----

באותו הלילה אני ואדוארד יצאנו לצייד ארוך, בצוהרי יום המחורת גם אלי וג'ספר הצטרפו אלינו, רק ממש מאוחר בלילה שבבוקר שאחריו היינו צריכים לנסוע להוגוורטס חזרנו לבית משפחת וויזלי שם כולם ישנו שנת ישרים ואנחנו התחלנו לארוז. 
בבוקר החלתנו שאנחנו מכינים למשפחת וויזלי, הארי והרמיני ארוחת בוקר, אדוארד וג'ספר יצאו החוצה ללול והביאו כמה ביצים בזמן שאני ואליס התחלנו להכין פנקייקים. התחלנו את כל התהליך כשתי דקות לפני שגברת וויזלי ירדה למטבח ועבדנו בקצב מסחרר, כשמולי הגיעה למטבח הבייצים והפאנק יקיים היו במחבט על האש. 
"בוקר טוב," אמרנו ביחד. 
"בוקר טוב חמודים," אמרה בנועם "טוב לראות אותך בלה" היא הוסיפה בנימוס. 
"גם אותך מולי, מה שלום ארתור?" שאלתי הלחץ נשמע היטב בקולי, מיד הרגשתי איך אני נרגעת ושלחתי לעבר ג'ספר מבט זועף והוא החזיר לי חיוך. 
"ארתור בסדר, אנחנו בכל זאת לא אנושיים לגמרי, יש לנו כמה טריקים בשרוול" חייכה אלינו. החזרנו לה חיוך. 
"רגע, מה פתאום אתם מבשלים? זוזו תנו לי" היא אמרה לנו בתוקף כשכל האוכל כבר היה מוכן ואנחנו התחלנו לשטוף כלים. 
"לא זה בסדר, כבר גמרנו" חייכה אליה אליס, אבל מולי לא הקשיבה לה היא הוציאה את שרביטה מתוך החלוק וכיוונה אותו לעבר הכלים "התקרצף!" היא צוותה וכל הכלים התנקו. 
"מרשים" מלמלתי. 
"תודה" היא ענתה ואז התחילו לרדת אנשים במדרגות, הרמיוני וג'יני הגיעו ראשונות. 
"ממ, ריח מעולה" אמרה ג'יני וחייכה לעבר מולי. 
"זה לא אני הכנתי, זה הם." אמרה והצביעה אלינו. 
"וואו, מרשים" ג'יני אמרה וחייכה אלינו. 
"טוב לראות אתכם" אמרה הרמיוני והיה נראה שמתרחש בתוכה מאבק פנימי. 
"כן את יכולה" ענה אדוארד לשאלה שכנראה נשאלה בראשה של הרמינוי, הרמיוני חייכה ורצה אלי ואל אליס וחיבקה אותנו, אני ואליס המופתעות, חייכנו והחזרנו לה חיבוק, היא התחילה לרעוד ואנחנו עזבנו אותה מיד. 
"בוקר," מלמלו הארי ורון שנכנסו למטבח. 
"מה שלום אורחינו, טורפי הפרא היום?" שאלו פרד וג'ורג' שנכנסו מיד אחריהם, מולי שלחה לעברם מבט כועס אבל ג'ספר הרגיע אותה "זה בסדר מולי, בדרך כלל אומרים לנו דברים הרבה יותר גרועים" ועל פניה של מולי התפשטה הבעה שלווה. 
"בוקר טוב," אמר ארתור שנכנס למטבח כשחיוך רחב מתוח על שפתיו. "אוה טוב לראות אתכם" אמר כשראה שגם אנחנו שם. 
"בוקר טוב, אנחנו מאוד מתנצלים על ה... תקרית שהתרחשה שלשום, מאוד מצטערים" אמר אדוארד בשם כולנו ואנחנו הנהנו. 
"לא זה בסדר, לא קרה שום דבר" אמר ארתור באושר. אני באתי להגיב על דבריו אבל אדוארד למרות שלא יכל לראות במחשבותי מה אני הולכת לעשות אבל כנראה הכיר אותי מספיק טוב, עצר אותי. 
"איפה כל השאר?" שאלה אליס לפתע, האמת היא שגם אני התחלתי לתהות. 
"הלכו לעבודה, אוכל מצויין מולי" אמר ארתור. 
"לא אני הכנתי, הם הכינו" אמרה ושלחה מבט לעברנו אנחנו חייכנו בחזרה. 
"טוב, קדימה כולם, מריך לצאת" פסקה מולי. 
"איך אנחנו נגיע לרכבת?" שאלה אליס. 
"ברשת הפלו, זה מין דבר כזה שאתה זורק חול ירוק כזה לתוך האח, נעמד בתוכה, אומר לאן אתה רוצה להגיע ואז אתה מגיע לשם." הסביר אדוארד את מחשבותיו של אחד מהמארכים שלנו. 
"כן, בדיוק" אישר ארתור. המעבר ברשת הפלו היה מהיר ובלי תקלות, כשכולנו הגענו לתחנת הרכבת אליס בהתה לרגע במשהו ואז אדוארד אמר לה "הנה היא, שם" אמר והצביע לכיוון אישה אחת במרחק, אליס כנראה ראתה חיזיון ואדוארד הגיב למה שהיא ראתה. האישה התקדמה אלינו. 
"בוקר טוב לכם משפחת וויזלי, הארי הרמיוני, נעים לפגוש אתכם שוב" אמרה בנימוסיות. 
"טוב לראות אותך מינרווה" ענה לה ארתור. 
"אהה, אתם בטח משפחת קאלן," אמרה ופנתה אלינו "כאילו שהיא לא ידעה" צעקתי במוחי, אדוארד חייך אלי. 
"זה אנחנו, נעים מאוד" אמר והושיט את ידו "אני אדוארד" אמר והם לחצו ידיים. 
"אליס" 
"ג'ספר" 
"בלה" הצגנו את עצמנו ולחצנו את ידה. 
"אני מינרווה מקגונגל, אבל אתם תצטרכו לקרוא לי פרופסור מקגונגל הסבירה "אני סגנית המנהל בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות" הציגה את עצמה. 
"נעים לפגוש אותך" אמר ג'ספר בקולו המתוק, אדוארד  צחקק לשמע משהו, כנראה מחשבות של מישהו. 
"טוב, אני מניחה שכבר הסבירו לכם את כל הכללים, נכון?" שאלה כשהבינה שאדוארד לא הולך לשתף אותנו במה שמצחיק אותו. 
"כן, אממ תקשיבי, פרופסור," התחיל אדוארד ואנחנו צחקנו "אנחנו לא ממש חובבים של נסיעות ארוכות ו..." הוא נקטע על ידי ג'ספר "חשבנו שאולי נוכל חלק מהדרך לרוץ ואולי לצוד קצת, אנחנו לא רוצים להסתכן." הסביר ג'ספר. 
"הוו, זה בסדר, אנחנו רצים מספיק מהר, אנחנו רצים אפילו יותר מהר מהרכבת" ענה למחשבותיה של מקגונגל "ואין לנו שום בעיה לקפוץ מרכבת נוסעת." הסביר. 
"טוב, אז נראה לי שבסדר" אמרה מקגונגל בהחלטיות. 
"בואו צריך לעלות לרכבת" קרא לעברנו הארי והתחיל ללכת לעבר הרכבת האדומה. 
"קדימה לכו, לא כדאי שתעשו את כל הדרך בריצה" חייכה אלינו מקגונגל, חייכנו אליה בחזרה ופנינו אל מולי וארתור. 
"תודה רבה לכם" אמרנו ביחד. 
"אין על מה, העונג כולו שלנו" ענתה לנו מולי במתיקות. 
"בכל זאת" אמר אדוארד ואנחנו עלינו לרכבת.

---

תגובות?

-

הפרק הקודם		הפרק הבא