אהבה סבוכה

דראקו מאלפוי פיטרל את דרכו במסדרון, לשיעור שיקויים על הבוקר. 

אוף!

אולי הוא עושה כאילו הוא מחבב את פרופסור סנייפ, אבל הוא שונא אותו. שונא! ונמאס לו! הרמיוני לא מדברת איתו, הוא מת עליה, היא הייתה רוצה, אבל רון המטומטם - 

דראקו חשב כל כך, שהוא לא שם לב והתנגש במישהו. 

המישהו היה הרמיוני. 

היא נפלה וכל הספרים שהחזיקה בידה נפלו. 

"מצטער." מלמל דראקו והחל לעזור לה להרים את ספריה המפוזרים. 

"בואי." הוא תפס בידיה ועזר לה לקום. ואז קלט מה קורה פה. 

כמה שנייות ארוכות הם עמדו ככה באמצע המסדרון, הצלצול נשמע, וכל התלמידים נבלעו בכיתות, אבל הם עמדו, עיניהם נוצצות, מביטים באחד השניה. 

"הספרים..." הפרה הרמיוני את הרומנטיקה. 

"אה... כן."

דראקו החל לאסוף את ספריה ונתן לה אותם. 

"סליחה שהתנגשתי בך." הוא אמר במבוכה. 

"זה בסדר, דראקו." היא ענתה, וכשאמרה את שמו, ליבו פרפר בקירבו. 

"אני - השיעור - אה..."

קולו של דראקו גווע בהדרגה כשהוא קלט שעיניה של הרמיוני מתמלאות בדמעות. 

"מה קרה?" הוא שאל בשקט. 

"כלום - אני - "

דמעות שקופות החלו לזלוג על פניה היפות. היא הרכינה את ראשה. 

דראקו מצא את עצמו מחבק אותה. היא לא התנגדה. 

ואז, הרמיוני התעשתה, אמרה:

"יש לי שיעור, סליחה." היא הייתה קרירה, והביטה בדראקו, עיניה מביעות פחד. 

"להתראות, תודה שעזרת לי."

היא רכנה אליו, ונישקה אותו נשיקה חפוזה על שפתיו. דראקו הסמיק, והיא רצה משם. 

דראקו ישב בארוחת הבוקר. כולם פטפטו והיו עליזים. אבל הוא היה מדוכדך. הוא לא יכל לחשוב על אתמול. הוא כל כך רצה שהוא והרמיוני יהיו ביחד! אבל זה בלתי אפשרי! אוףףףף!!!! 

הוא קם, והחל לעשות את כיוונו במדשאות, אף שהיה מוקדם. 

באזור מגרש הקווידיץ', הוא פגש שוב את הרמיוני. 

"שלום," היא אמרה. "שוב נפגשים."

דראקו צחק בלבביות, והתכונן לעוד רומן ונשיקה קטנה שתגרום לליבו לרחף - 

"תקשיב, לגבי מה שקרה אתמול, זה לא קרה. עזוב את זה. זה כלום." אמרה הרמיוני. 

"מה?" ליבו של דראקו נפל. 

"זה לא קרה! רק התנגשת בי! לא קרה כלום!"

היא התחקה משם, ודראקו השתוקק להרוג את עצמו. 

הוא רצה לתת לה רק עוד נשיקה אחת...

הפרק הקודם		הפרק הבא