אהבה בסתר

הארי קם. היה לו חלום מוזר... 

עיניו היו מטושטשות, והוא הרכיב את משקפיו. 

רק שש וחצי בבוקר. 

טוב, הוא במילא קם. ויש עכשיו שיעור שיקויים. איכס!

הוא קם, התלבש, והחליט ללכת לאכול משהו באולם הגדול, ואז ילך לכיתת שיקויים, שם יעשה במהירות את שיעורי הבית שלא עשה. מזל שמוקדם! סנייפ יהרוג אותו אם לא יעשה את שיעורי הבית. 

הארי ירד לאולם הגדול, שהיה ריק, אך על שולחן גריפינדור היו כמה טוסטים: התחלת ארוחת הבוקר. 

הארי חטף טוסט, ועשה פעמיו לעבר כיתת שיקויים. 

הוא ירד למרתפים החשוכים, מעיף מבט על פתח חדר המועדון של סלית'רין. 

מעניין מה היה קורה אם לא היה מתעקש, והמצנפת הייתה שולחת אותו לסלית'רין. אולי אז, הוא היה שונא את רון והרמיוני, וחבר של דראקו מאלפוי. אולי הוא היה צוחק יחד איתו ועם חבריו על רון והרמיוני... 

הארי נאנח. 

מזל שזה לא קרה! רון והרמיוני הם החברים הכי טובים שהוא יכול לבקש. והם שונאים את דראקו מאלפוי, ואת הסלית'רנים המטומטמים. 

הארי פתח את דלת כיתת שיקויים, ושני אנשים קפצו בבהלה, והארי פער את פיו, והפיל את הטוסט שלו. 

רגע לפני שזוג התנתק מהנשיקה, הוא קלט שהמתנשקים הם הרמיוני גריינג'ר ודראקו מאלפוי. 

"הארי," גמגמה הרמיוני והסמיקה. "אני..."

דראקו שתק. הוא הביט על הרמיוני. 

הארי היה המום מכדי לדבר. 

לבסוף, דראקו שבר את הדממה:

"הרמיוני, את רוצה שנספר לחברים שלנו שאנחנו מאוהבים?"

הרמיוני הנידה בראשה. 

"לא. הארי יודע, אבל השאר לא יידעו. הם לא בדיוק יקבלו את זה ברוח טובה," אמרה בנימה של קנטור לעבר הארי. 

"הרמיוני, זה לא רציני, נכון?" שאל הארי בייאוש. 

"ולמה לא, פוטר!?" שאל דראקו והתקרב צעד לעבר הארי. 

"כי - כי - אתם אויבים!" אמר הארי. מה קורה פה? ממתי הם מאוהבים?

"אז כבר לא!" דראקו אחז בידה של הרמיוני. 

"ממתי?" שאל הארי. 

"לא עניינך!"

הרמיוני שתקה. כמובן! כל חבריה הגריפינדורים לא מסתדרים עם דראקו, במי תבחר?

דמעות עלו בעיניה. 

"הרמיוני?" דראקו הביט אליה בעיניים טובות. 

הרמיוני לא ענתה. 

דראקו חיבק אותה, ולחש  לה:

"הכל יהיה בסדר. אנחנו לא צריכים לספר לאף אחד, רק הארי יידע. ואני לא אוותר עלייך, אני אוהב אותך..."

הו, כמה אהבה הרמיוני את המילים האלו - "אני אוהב אותך" - שלחש לה דראקו!

"בסדר," חרק הארי שיניים. 

הוא היה מבולבל. כבר לא היה אכפת לו מהשיעורי בית המטופשים. 

עוד מישהו נכנס בדלת. 

"הארי - גם אתה קמת מוקדם? היי, הרמיוני - ראיתי שאתה לא במיטה, ואני צריך לעשות שיעורי בית - "

פתאום רון קלט מה הוא רואה מולו. 

"רגע - הרמיוני!!!!" 

הרמיוני התחילה לבכות. 

מה תעשה??????

דראקו חיבק אותה שוב, והיא בכתה, נאחזת בו. 

דראקו ליטף אותה ברכות, ואז נישק את ראשה. 

"תעיף את הידיים שלך ממנה!!!" צעק רון בפראות. 

"רון - די..." אמרה הרמיוני בייאוש, מתוך זרועותיו המחבקות של דראקו. 

"מה?! את רצינית!!!??" רון היה מבולבל ביותר, והתישב בכבדות ליד הארי. 

"אני לא אתן שחברה שלי תהיה מאוהבת בדראקו מאלפוי!!!" קרא. 

הרמיוני לא ענתה.

הארי שתק. 

דראקו המשיך לחבק אותה. 

"אולי פשוט נגלה לכולם," לחשה הרמיוני לדראקו, "ונראה איך הם מקבלים את זה, אפילו שהם ישנאו את זה... חייבים, דראקו. אי אפשר להתעלם מהעובדה שאנחנו אוהבים זה את זו."

דראקו ליטף אותה, והנהן. 

רון האדים. 

"לא! לא! את מגריפינדור!  את לא -"

הוא חיפש מילים לתאר את חוצפתה, אך לא מצא, מרוב כעס. 

"די, רון, פשוט תקבל את זה," אמרה הרמיוני בעצב. 

"זה מתיחה," רון העביר מבטו מהארי להרמיוני ודראקו, "זה לא הגיוני!"

"רוצה הוכחה?" נהם דראקו, חיבק את הרמיוני, והדביק את שפתיו על שפתיה. 

הרמיוני כרכה זרועותיה סביב צווארו של דראקו, והוא סביב מותניה, והיא נישקה אותו בעוז, נותנת ללשונו להיכנס ברכות, ומכניסה את לשונה בעדינות, שפתיהם דבוקות. 

רון נראה המום משיוכל לדבר.

"רון, אני לא אסתכסך עם הרמיוני בגלל זה. זכותה לאהוב את מי שהיא רוצה. אני נדהם, המום והכל. אבל מקבל את זה," אמר הארי. 

הרמיוני התנתקה מרון. 

"תודה, הארי."

"אבל - " רון האדים עוד. אוזניו נהיו וורודות בגוון עז. "את לא ידעת - שלא חשבת - " הוא פלט נשיפה ארוכה, כאילו מאלץ את עצמו לומר משהו - 

"אני אוהב אותך!!!!"

הפרק הקודם		הפרק הבא