הנה עוד דבר חריג

עבר כמה זמן מאז השיחה של הארי עם הרמיוני. פעם-פעמיים הוא תפס אותה מסתודדת עם ג'יני- ככל הנראה עליו ועל כך שסיפרה לו לאן רון נעלם. 

אבל להארי לא היה אכפת. הוא פשוט רצה לצאת כבר וזהו. הוא לא יכול היה לסבול את שיגרת היום הרגילה והנוראית- לדעת שאולי ברגע זה מענים את רון ובינתיים הוא יושב ומקרצף את כיכר גרימולד מספר 12. 

הוא ניסה לשכנע את הרמיוני שאי אפשר לצאת לחפש את רון כשהם חמישה אנשים, (פרד,ג'ורג',ג'יני,הרמיוני והארי) אבל הסכים אייתה לגמרי כשטענה כי אם למישהו יש זכות לצאת לחפש את רון-

אלו האחים שלו. בזמן האחרון החמישייה היו עסוקים באריזה ופשוט העמידו פנים שכל המזוודות הולכות איתם להוגוורטס. "איך נתחמק מהנסיעה?" שאלה ג'יני בענייניות בערב אחד בו ישבה עם פרד וג'ורג' לשתות בירצפת 

במטבח. "כבר חשבנו על זה." אמר ג'ורג'. " חושחושי הסחה".  המשיך אותו פרד וחייך. "טוב," אמר קול שהקפיץ את כולם. הרמיוני נכנסה למטבח, מנערת את ארנק הפאייטים שלה. "זה דבר אחד. ארזתי את כל מה שאנחנו צריכים.

אבל אנחנו לא נלך ליותר מדי זמן. הבעיה העיקרית היא; מאיפה נתחיל?" כולם נעצו את מבטם בהארי, משוכנעים שתהיה לו תשובה. "אני חושב...." החל הארי לומר לאיטו. "נדמה לי שכדאי להגיע למקום שהייתם בו, באוסטרליה." "אבל איך נגיע לשם, הארי?" שאלה ג'יני בייאוש. "פרד ואני למדנו התעתקות." אמר ג'ורג'. "ומזל שיש לנו כבר רשיונות. נוכל להעתיק את כולנו לשם." "אבל איך נדע איפה בדיוק רון נמצא?" הרמיוני סירבה להיות אופטימית. "ננסה פשוט ללכת ולקוות לטוב." ענה הארי. "או שיש לך רעיון יותר טוב?" הרמיוני הנידה בראשה בנוקשות וקפצה שפתיים. "לא.אין לי. אבל אני עדיין חושבת שזה לא הרעיון הכי טוב בעולם.אין לנו כמעט קצה חוט!" "אוי, נו, באמת הרמיוני!" התעצבנה ג'יני. "את לא יכולה לחשוב פעם אחת על משהו שאין לו תוכנית מוגדרת?" השתיים החלו להתווכח. פרד וג'ורג' החליפו מבטים והחלו לשרוק בקול כשמבטם נעוץ בחלל האוויר. "אוקיי,בסדר!" אמרה הרמיוני ברוגזה, ובדיוק אז הופיע ראש ג'ינג'י מקריח בפתח המטבח. "מה אתם זוממים שם?" שאל אדון וויזלי במסתוריות. "אני-אנחנו... אני מניחה ש... לספר לו?" הרמיוני תלתה בהארי מבט שואל. הארי נאנח והחל לספר לאדון וויזלי את כל הסיפור. "אז אני בא איתכם." קבע אדון וויזלי. "אני אוכל להועיל יותר מאשר להזיק." "לא!...כלומר, אנחנו חמישה, מר וויזלי, וגם ככה הארי חושב שזה יותר מדי.." "אני לא חושב ככה! אני פשוט... יוכלו בקלות לעקוב אחרינו!" הארי הסמיק במבוכה. "אבל,אתה לא חושב,הארי." אמר אדון וויזלי בעודו מנגב את משקפיו, "שאם אתה תסתובב ככה חופשי פאדג' יוכל לוותר על רון ופשוט לנסות להכריח אותך להודות בשקרים האלה שהוא המציא?" "אני מניח שזה יהיה יותר קל בשבילו," השיב הארי  בשלווה, "אבל כל עוד זה תלוי בי- אני יקח חלק בלהחזיר את רון. אני פשוט חייב. זה לגמרי באשמתי.." אדון וויזלי טפח על שכמו- ופרד,ג'ורג' וג'יני אמרו יחד:"זה בכלל לא באשמתך,הארי." למרות שלהארי נדמה שהם חושבים קצת אחרת. אולי זה היה פשוט מפני שהיה מותש וסחוט. הוא הרים ברצוף עגום אל מר וויזלי. "מצטער." אמר. "אולי תוכל פשוט...לפקוח עלינו עין במקום...במקום לבוא איתנו?" אדון וויזלי הנהן. "אני מבין," אמר. "אל תדאגו.יהיה בסדר. אני כבר ארגיע את מולי..."  הוא חייך חיוך מתוח. "אנחנו נסתדר. מחר אמורה לצאת הרכבת להוגוורטס- אני מציע שתגידו למולי שאתם יוצאים אחרונים לרציף...ואז פשוט תלכו. " "מה עם חושחשי ההסחה?" קראו פרד וג'ורג' פה אחד. "לא נצטרך אותם בינתיים." התערב הארי. "המון תודה, מר וויזליי." "כן, תודה אבא." אמרה ג'יני וחיבקה את אביה. "היי-מה אתם עושים פה?" נשמע קול מופתע וגברת וויזלי הציצה בפתח. "רציתי לומר לכם- בגלל שמחר צריך לצאת להוגוורטס-" (כולם נמנעו מלהביט זה בזה) "-אז צריכים לסדר קצת. אבל מה קרה, אתם עסוקים במשהו?" אדון וויזלי, פרד, ג'ורג', ג'יני, הרמיוני והארי נחפזו לומר שלא, מה פתאום, הם לא עשו שום דבר ובכלל לא היו עסוקים- ואז פנו בלב כבד ללכת לסדר את החדרים. כשהארי יצא מהמטבח אדון וויזלי עיכב אותו. "תמסור לי דיווחים דרך המראה שסריוס נתן לך." לחש- ודחף אותו החוצה.

הפרק הקודם		הפרק הבא