ניצוץ של אהבה ונקמה

טום נכנס לבית סלית'רין, והלך למעונות של הבנים.
הוא לקח יומן ריק, עט נוצה ודיו.
הוא התחיל לכתוב:

היום סירון התקיף אותי עוד פעם,
אבל הפעם זה היה שונה.
סירון יודע שהתחנפתי לסלגהורן בשביל תשובה לשאלה מסומימת...
אני צריך להיפטר מסירון! גם כן שם מסריח.
הוא עולה לי על כל העצבים! הוא גם מרביץ לי כל הזמן, גם יורד עליי ו...!
אסור להסתכן בלכתוב על זה.
אבל אסור שסירון, או אף אחד אחר, יידע מה שאלתי את פרופסור סלגהורן!
בנוסף, היום הבנתי שמירטל יכולה להיות חברה מדהימה. עם כמה שהיא מוזרה, הבנתי שהיא תמיד ניסתה לעזור לי כל הזמן.
היא נפלאה, היא הגנה עלי.
זו פעם ראשונה בחיי שלמישהו אכפת ממני. לשם שינוי,
זו פעם ראשונה שאני מרגיש כלפי מישהו את הרגש המתואר רק בספרים,
אהבה.
לא חשבתי שרגש כזה באמת קיים במציאות, לא יכולתי להאמין,
אך עכשיו אני מאמין בכך.
כאשר אתה מרגיש זאת, לבך עולה על גדותיו, מאושר, חלומות מטופשים עולים במוחי...
כן, אני אוהב את מירטל. לא אכחיש זאת.
אך האם היא אוהבת אותי?
זה כל מה שמונע ממני לספר לה על רגשותיי.
בוא נקווה שיבוא יום ואוכל לספר לה על כך.
אוכל לבטא את רגשותיי במילים בפעם הראשונה,
להתראות, יומני היקר.
טום.

'מעניין מה טום עושה עכשיו.' חשבה מירטל, 'אני מקווה שהוא לא יסתבך בצרות שוב...'
מירטל נכנסה לבית סלית'רין, היא ראתה את אחד הילדים שהרביצו לטום, היא זיהתה אותו מיד. סירון!
מירטל הסתכלה עליו לרגע, כשהוא לא ראה.
הבעת פניה הייתה אכזרית, היא חשבה על איך היה יכול להיות טוב יותר אם היא הייתה מוציאה לו את הלשון ודוחפת לו אותה לתוך אוזן ימין.
אבל אחר כך, הסתכלה עליו שוב. היא ראתה את החיוך שלו, שהוא מדבר עם חבריו.
'הוא נראה בן אדם טוב,' חשבה מירטל, 'אולי אני ייתן לו הזדמנות, ואולי הוא ייתן לי הזדמנות... לא!' התעקשה מירטל. 'מה אני חושבת לעצמי? הוא סתם בירון גועלי ומרושע!'
מירטל יצעה בזעם מחדר המועדון,
אך לפתע, נשמעה קריאה מאחוריה. "חכי מירטל!"
מירטל הסתובבה לאחור, היא ראתה את סירון עומד מולה, "אני מצטער שהייתי רע כלפיך. האם אי פעם תסלחי לי?"
מירטל התרגשה בליבה, היא לא הבינה מדוע.
אך היא ידעה שעליה להראות שפויה, ולכן לקחה נשימה קלה ואמרה, "כן, סירון. אני סולחת."
סירון חייך חיוך כובש והשיב, "טוב, אז נוכל להיות חברים?"
מירטל ידעה שאסור לה לענות בחיוב, ומשום מה, השיחה הזאת הייתה מוכרת לה.
אך היא לא הצליחה לשלוט בעצמה, היא ענתה, "כן, בוודאי!" 
מירטל קלטה את מה שיצא מפיה ומהירה ללכת מחדר המועדון. 
היא הייתה בסערת רגשות.
מירטל ניסתה להכחיש את הרגש שהרגישה כלפי סירון,
אותו הרגש שטום הרגיש כלפיה,
אהבה.
וברגע שחשבה על המילה הזו, שגרמה לכל מכאוביה לשכוח,
היא שכחה בין רגע מטום. 
טום כבר לא עניין אותה יותר. רק סירון.
בדיוק כפי שסירון רצה.
הכל פעל לפי תוכנתו של סירון, 
בצורה מושלמת. 

הפרק הקודם		הפרק הבא