המכשפה מהעתיד

כשלוסי פקחה את עיניה התברר לה שאפילו שנכון, שינה זה מאוד מרענן, היא לא ישנה יותר מחצי שעה. היא נאבקה בקרומי השינה כשפתאום צצה מחשבה בראשה: "לישון בקרון רכבת הרבה הרבה יותר נוח מלישון בשיעור חשבון." אבל אז פתאום המחשבה נמחקה ואחרת תפסה את מקומה: "אבל אני ישנה בקרון רכבת כי חזרתי בזמן אל שנות השבעים ואני בדרך אל הוגוורטס !!" מרוב הפחד על המחשבה הזו כמעט קפצה מהמושב ונפלה. מזל שלא, כי זה היה עולה לה בהערה - ואפילו גם "הארה" -  של גיימס. היא התיישבה מנסה לדלות פרטים מהשיחה המאוד דלה. "אז מה יצא לך בצפרדע ?" שאל גיימס. המשפט הזה גילה ללוסי המון. הרבה יותר מאשר משפט טיפשי יכול לגלות. דבר ראשון, הוא גילה ללוסי שהשיחה סבבה סביב ממתקים והקל עליה את הניסיון להשתלב. דבר שני, היא גילתה שצפרדעי השוקולד כבר קיימים, שזה מעולה כי היא תמיד רצתה לטעום אחד, ודבר שלישי, הוא גילה ללוסי שגיימס אוסף כרטיסי צפרדעים. "יצא לי דמבלדור. נו באמת ! כאילו שאני לא רואה אותו מספיק." ומשם השיחה כבר זרמה כמו מים באוזניה של לוסי.

"בשם תחתוניו המשובצים זהב של מרלין, הזקן הזה כבר מתנחל לי בצפרדעים !"
"למרלין יש תחתונים משובצים זהב?"
"לא יודע, אבל אם מישהו יודע, אני לא רוצה לדעת איך הוא גילה את זה."
"נו באמת. רואים ? בגלל זה אני יותר אוהב סוכריות ברטסי – בוטס."

"הם לא מסוכנים? כאילו, מה יקרה אם יצא לך טעם של דם?"

"אני אתן את זה לערפד הקרוב."

"ואם יצא לך טעם מגעיל? כמו תרד, או אפילו שעוות אוזניים?"

"תאמין לי, אני אשרוד. וחץ – מזה, יש קסם גילוי ממש פשוט."

"באמת ?" שאל רמוס בחשדנות.

"ברור."

"תראה לי. אבל תעשה את זה על שלך. אני לא רוצה להיות השפן."

לוסי ניערה את "הנהר" שזרם באוזניה ופקחה את עיניה כדי לראות את הקסם הראשון בחייה. סיריוס – שכצפוי – היה זה שהניף את שרביטו, לחש משהו, ובועה גדולה ושקופה התעופפה בקרון. סיריוס נראה די מרוצה. "יופי, יצרת בועה. איך היא עוזרת לגלות מה יש בסוכריה?" שאל רמוס.

"חכה,חכה, קטן אמונה שכמותך. תסתכל על הבועה." הבועה התעופפה בחלל הקרון, נעצרה על שקית הסוכריות, והתפוצצה.

 "יופי רך – כף. אתה אלוף הלחשים." אמר רמוס בציניות. "חה, חה. משהו לא בסדר. זה היה אמור להראות את הטעם של הסוכרייה." אמר סיריוס.

 "ברור שמשהו לא בסדר. המוח שלך." גיחך גיימס. "אויש, אתם ממש קורעים אותי היום. אני תיכף נופל מהכסא." הזדעף סיריוס.

ללוסי היה רעיון לגבי מה קרה, והיא התפתתה לגלות את מחשבותיה. לאף אחד מהקונדסאים לא היה רעיון למה הלחש התקלקל

ובהחלטה רגעית היא אמרה: "אני חושבת שהבועה התפוצצה כי בתוך הסוכריה יש משהו שמתפוצץ... אולי חומר מאוד מאוד חריף."

כל העיניים הופנו אליה. "יש בזה משהו, ירחוני." אמר גיימס."היי, אם כבר התעוררת," התחיל סיריוס. " לא אמרת לנו איך קוראים לך. התחלת כמו סינדרלה ?"

לוסי נאנחה. "נכון. קוראים לי לוסי, ואני חדשה פה. ואגב, איך אתה מכיר את סינדרלה? אתה לא ממשפחת בלק?" עיניו של סיריוס נדלקו בשנאה.

"בואי רק נגיד שעשיתי מה שאני יכול כדי להפריד את עצמי מהם." ענה סיריוס. " נכון, קרניים?" גיימס הנהן. לוסי החליטה "לשחק אותה" כמו כולם.

"מה זה הכינויים האלה ? קרניים, רך – כף, ירחוני ... מה, חיפשתם כינוי ופו – הדוב היה תפוס?" להפתעתה סיריוס היחיד שהבין. "איכס ... פו הדוב ?

 זה לא הדובי הצהוב הזה ?! אני מעדיף למות מאשר להיקרא ככה. " לוסי חייכה בזדונות. "טוב. לארגן לך קבר עם או בלי נוף, מר פו?" גיימס ורמוס

 ניסו להתאפק אבל הצחוק ברח מהם כמו בלון שמשחררים ממנו את האוויר. "פו הדוב... מה זה בכלל? שאל רמוס בכיווץ מצחו. לוסי נזכרה שהילקוט

 שלה נמצא איתה ברכבת. "זה נראה ככה:" אמרה והראתה להם את היומן "פו הדוב" שלה. "היי, הוא דווקא די מזכיר לי אותך, רך – כף." גיחך גיימס.

סיריוס הסמיק קלות. הוא הבין שגיימס מדבר על הזמן שבו הוא משתנה לכלב – דוב גדול ושחור. "לא עניתם לי על השאלה. מה זה הכינויים האלה?"

 שאלה לוסי סקרנית לדעת מה יענו. הקונדסאים הסתכלו זה בעיניו של זה. רמוס הסמיק. היא לא התכוונה להלחיץ אותו. זה לא מגיע לו. "לא משנה.

 זה לא ענייני." חייכה אליו. הוא חצי חייך אליה בחזרה. רגע.. הם 3! איפה פיטר? לוסי נבהלה. איפה המרגל הקטן והנבזי הזה ?!

 הפאנפיק כתוב טוב פה:

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1650614

הפרק הקודם		הפרק הבא