מלחמת הגילוי

הארי ורון כבר כמעט הגיעו לצינוק כאשר רון התחיל לעשות סלטות באוויר.
"מה יש?" שאל הארי מנסה להתגבר על הרוח.
רון הציץ במשהו שהוא שלף מכיסו הפנימי
"תנחת!" הוא צעק להארי, מנסה להתגבר על הרוח.
שניהם נחתו באזור כפרי שומם למדי.
"מה יש?" שאל שוב הארי "אנחנו לא אמורים לנחות במקומות כאלה"
"תראה" אמר רון והציג להארי אוניה זהובה.
"אל תגיד לי שזיהית אותה מהאוויר? אם כן במשחק קווידיץ׳ הבא אני שם אותך מחפ...- זאת האוניה של הרמיוני נכון?"
"כן" אמר רון "אני שומר אותה איתי כקמע למזל"
"אוקיי.. אז?" שאל הארי
"לפני דקה היא התחילה להתחמם בטירוף"
"אז זה אומר שמישהו.."
"שינה את התאריך.. בדיוק. תראה זה התאריך של היום."
"יכול להיות שזה בדיחה?" שאל הארי "מישהו מצא את המטבע הישן שלו ושינה תאריך?"
"אני לא חושב שהרבה חברה שמרו על המטבעות שלהם.. ומי שכן שמר כנראה בצרה עכשיו"
שניהם בהו במטבע כמה שניות נוספות
"הוא מתחמם שוב!" אמר רון לפתע
"כן וגם התאריך משתנה" הוסיף הארי
"התאריך הזה מוכר לי" אמר רון
"זה היום נישואים של ביל ופלר" ענה לו הארי
"כן נכון. ידעתי את זה"
"אבל זה עדיין לא אומר לנו הרבה" אמר הארי "לביל ופלר אין מטבע.."
"אז זה רמז כנראה"
"כנראה.. עכשיו נחכה לרמז הבא" הסכים הארי
"אתה כל כך בטוח שיהיה עוד אחד?" שאל רון
"אם לא,  אני לא רואה איך נוכל לעזור לו.."
"הנה זה מתחמם שוב!" אמר רון כעבור כדקת המתנה
"התאריך החדש.. זה היום הולדת 17 שלי" אמר הארי
"היום הולדת שלך? מה הקשר?"
"הקשר זה מה שמשותף לשני הארועים" ענה הארי לאחר מחשבה קצרה.
"שניהם התרחשו ב׳מחילה׳ " הבין רון
"נתעתק לשם" אמר הארי.
הארי הרגיש את תחושת הלחץ המוכרת והדחיסה, אך היא נעלמה לפני שהספיקה להופיע.
"גם לך זה לא עבד?" שאל רון
"קסם נגד התעתקות. משהו רציני קורה."
"צריך למהר"
"תנסה להתעתק למגרש קווידיץ׳"
"סגור"
שניהם עצמו את עיניהם והתעתקו.
הם פתחו את עיניהם במגרש הקווידיץ׳ המאולתר של משפחת וויזלי.
שניהם עלו אוטומטית על המטאטים.
"נטוס לאט יחסית ונמוך. אם יש קסמים נגד התעתקות יכול להיות דברים אחרים. שרביט בהיכון. זה עלול להיות מלכודת. סביר או לא סביר. "
שניהם התחילו לטוס לכיוון בית המשפחה.
בלי לדבר ביניהם הם החלו לעשות עיקוף כמו בנוהל רגיל לבדיקת בית מבודד חשוד.
במרחק לא רציני מהבית הם כבר יכלו לראות את ג׳יני על הדשא מנופפת להם.
הם נחתו סמוך אליה והיא רצה ישר להארי
כל הרגשות והמתח שהחזיקה בתוכה התפוצצו למראה בעלה.
היא קפצה ישר זרועותיו.
"הוא הופיע בבית ולא ידעתי מה לעשות ואז הם באו ותקפו אותנו ואז תקפתי חזרה ו.. ו.. ברחתי לכאן"
הארי הסתכל בעיניה של אישתו. הוא ראה כמה נסערת היא, אך למרות זאת, היא לא בכתה. היא מעולם לא הייתה אדם שבוכה..
כנראה שזה מה שקורה כשגדלים בתור בת יחידה עם כל כך הרבה אחים.
"ג׳יני לאט לאט" אמר הארי "מי הופיע?"
"טים."

הארי ורון נכנסו בריצה למחילה.
להארי הספיק מבט אחד בטים.
הוא פנה אל רון "תעלה מול המשרד ותגיד להם שישלחו חמישה חברה למכתש גודריק ושיחכו לי שם, ובנוסף שישלחו חמישה חברה לקדוש מנגו. תנקוב בשמות של חברה שאתה סומך עליהם. אתה תהיה אחראי על השמירה שם. תגיד למשרד לעדכן את בית החולים שאנחנו מגיעים עם פצוע קשה ושיכינו חדר פרטי כרגיל.
ואז תעלה מול הצינוק ותגיד לצ׳לסי ואלף להרים את כל ההגנות הקסומות ולהיכנס לכוננות גבוהה."
"אין בעיה. אתה רוצה שאני גם אעדכן את הרמיוני?" שאל רון
"לא. זה לא משהו לרשת הפולו. גם בשאר השיחות אל תפרט. תגיד למשרד לעדכן אותה שיש פצוע ושאני אבוא לדבר איתה עוד כמה שעות."
רון רץ לכיוון האח, חוטף בדרכו את אבקת הפולו.
בינתיים הארי החל להכין את טים למעבר מזמן אלונקה מעופפת מתחתיו ומתחיל לקשור אותו אליה.
ג׳יני באה לעברו. "לא ידעתי אם להעביר אותו לקדוש מנגו או לא. ולא ידעתי איך ליצור איתך קשר, אני מצטערת שזה לקח כל כך הרבה זמן לא ידעתי מה לעשות.."
"זה בסדר גמור." אמר לה הארי "פעלת מעולה. תסבירי לי בנתיים בדיוק מה קרה."
הארי הקשיב להשתלשלות האירועים ועצר אותה מידי פעם כדי לשאול שאלות, כל זה תוך כדי שהוא ממשיך לטפל בטים.
"רגע הם לא התעתקו איתו? הם התעתקו אחריו?"
"כן"
ג׳יני המשיכה דבר וארתור השלים את חלקו בסיפור שהתרחש כבר במחילה. מולי נתנה להארי סקירה של הטיפול הראשוני שנתנה לטים כדי שיעביר זאת לצוות המרפאים בקדוש מנגו.
רון חזר לקראת סוף דבריה של מולי.
"הכל מוכן?" שאל הארי
"כן. גם אמרתי להם לשלוח את ג׳ון וצנדרה לפה. שמעתי שאמרת שהם עקבו אחריו לבית שלכם. אז אמרתי להם לבוא לפה למקרה שהם יגיעו לכאן."
"החלטה טובה" אמר הארי "בוא נזוז."
"אני באה איתכם" אמרה ג׳יני, בעוד הארי התחיל לפסוע לכיוון הדלת.
הארי שראה את המבט העיקש בעייני אישתו, אפילו לא התווכח.
"בסדר אבל את נשארת עם רון בקדוש מנגו."
ג׳יני הנהנה ושלושתם יצאו מהבית כשהאלונקה בינהם.
----------------

דרייק נכנס לארון המטאטים כועס בהחלט.
אחד משותפיו שחיכה לו שם, ושזימן את הפגישה, נרתע מעט.
"מה כל כך דחוף לעזאזל?! אנחנו ממש קרובים, אנחנו לא יכולים לעשות טעויות כאלה עכשיו. "
"אני יודע" ענה לו הבחור שזימן את הפגישה. "אבל יש הודעה חשובה. הצוות שנשלח להשמיד את ההילאי טים והקבוצה שלו פישל.
טים ברח."
"שיט" אמר הבחור השלישי והאחרון בחדר. "בגלל זה כל ההילאים על הרגליים?"
"כן" ענה דרייק "מה שמזכיר לי, אני ממש עסוק. עוד משהו?"שאל, פונה בכעס למביא ההודעה
"לא, אבל כדאי שתדעו, עשו לבריגסבי משפט שדה. הוא זה שהוביל את הפשיטה. הוא הוצא למוות."
"שיט. פשוט שיט" חזר על עצמו הבחור השלישי
"זה לא משנה." אמר דרייק, מזועזע קלות "תחזרו לעמדות שלכם ותמשיכו כרגיל."
דרייק יצא מהחדר בלי לחכות לתשובה.

-----------

היי חברה מצטער שלקח הרבה זמן, אבל כמו שציינתי אני חייל אז לא תמיד יש לי זמן לכתוב.

כמו תמיד אשמח לתגובה (:

הפרק הקודם