ללמוד לבטוח בך מחדש

פרק 4.

כבר כשיצאו מבעד לתמונה של האישה השמנה לכיוון המסיבה של סלגהורן, הרמיוני התחרטה שהזמינה את קורמק. כשהרמיוני ירדה מן מעונות הבנות מוקדם יותר היא סרקה את חדר המועדון, מחפשת בעיניה את רון, והתבאסה כשראתה שהוא לא נמצא, וגם לא לבנדר. היא רצתה להשוויץ בהופעה שלה, ואולי גם על הדרך להראות לו מה הוא מחמיץ. אבל קורמק כן היה שם. הוא החמיא לה על איך שהיא נראית בטון שגרם לה להרגיש לא בנוח, וניסתה להרים מעט את צווארון החולצה שיכסה את מעט המחשוף שחשפה. אחרי שהוא החמיא לה הוא לא סגר את פיו לשנייה- וככל הנראה הדבר היחידי שהוא יודע לדבר עליו זה הוא עצמו. כמה הוא טוב בהכל, כל הדברים שהוא הצליח לעשות שככל הנראה איש אחר לא מצליח לעשות, כמה הוא שומר נהדר ושהארי עשה טעות שהוא לא קיבל אותו לקבוצה ובטח בגלל זה הם הולכים להפסיד את הגביע, ושאם הוא היה השומר בטוח הם היו זוכים.

היא התעצבנה על עצמה שנתנה לרגשותיה לטשטש את המחשבה שלה, ושכחה שגם הארי הולך למסיבה. אם הם היו הולכים ביחד היא לא הייתה צריכה לחזור בראשה על הפיסקה האחרונה שקראה בספר על שינוי צורה למתקדמים, משננת את החומר. לפחות לונה גם תהייה שם.

לא נראה שקורמק שם לב שהרמיוני לא משתתפת בשיחה ולא הפסיק לדבר עד שהגיעו למסיבה.

היא ניצלה את זה שהוא הלך להביא להם משהו לשתות, ויצאה לנשום אוויר במרפסת, מתפללת שהוא לא ימצא אותה. כשראתה אותו מידי פעם בטווח שלה, היא שינתה מיקום במהירות, מנסה להתחמק ממנו כל הערב, וכשנתקלה בו בטעות התנצלה במהירות ואחרי כמה שניות של שיחה מייגעת איתו או ניסיון כושל שלו לנשק אותה, היא מצאה תירוץ ללכת- לשירותים, להגיד שלום למישהו שבדיוק חלף, או לסדר איפור שלא היה קיים. היא הייתה עייפה כאילו רצה חצי מרתון.

היא נשענה על קיר המרפסת, (פעם שלישית שהתחמקה למרפסת מאז תחילת המסיבה), מקווה שהווילונות מסתירים אותה. היא הרימה מבט בלחץ כששמעה מישהו מסיט את הווילון ויוצא אל המרפסת, אך נרגעה כשראתה שזה הארי.

"מתחמקת מקורמק?" וכשהיא הנהנה הוא שאל, "אז למה הזמנת אותו?"

"חשבתי שזה ירגיז הכי הרבה את רון" הודתה בשקט. היא לא הייתה צריכה להרחיב. למרות שלא הודתה על רגשותיה בפניו של הארי, נראה שהוא הבין לבד. כמו שהיא הבינה לבד איך הוא מרגיש כלפי ג'יני, למרות שלא אמר לה כלום.

הוא הנהן בהבנה. "חוץ מלהתחמק ממנו כל הערב, איך המסיבה?"

היא הסתכלה אליו והרימה גבה אחת. "כן, היא בהחלט מזעזעת. ואני עוד הבאתי בת זוג שאני מחשיב כחברה." הארי צחק. אחרי שהוא ראה אותה מסתכלת מבעד לווילונות, מחפשת את קורמק כדי שתוכל להתחמק ממנו, הוא הוסיף, "אם את רוצה לחזור למגדל, אני יכול להגיד לקורמק שעזבת בלי שתצטרכי להסביר לו. בנוסף, אני חושב שהמסיבה לא תימשך עוד הרבה זמן", משך בכתפיו.

"כן? תודה רבה!", אמרה וחיבקה אותו בהערכה. היא יצאה מן המרפסת, מחזיקה אצבעות שלא תפגוש בקורמק. 'לפחות משהו הלך בסדר היום', היא נשמה לרווחה כשהלכה בין המסדרונות המוכרים כשהמיטה החמה המיוחלת בדמיונה.

השעה הייתה מאוחרת, כבר אחרי השעה המותרת להסתובב בטירה, אך כל המשתתפים במסיבה קיבלו היתר מיוחד מפרופסור סלגהורן. היא שמחה להיכנס מבעד לחור של התמונה למראה המוכר של חדר המועדון של גריפינדור, המקום אותו החשיבה כבית.

חדר המועדון היה כמעט ריק למעט זוג תלמידי שנה רביעית שישבו במקום מרוחק, ועוד תלמיד שנה חמישית שבדיוק סיים את שיעוריו ואסף את דבריו. בנוסף, היא ראתה שיער ג'ינג'י מבצבץ מבעד למשענת גבוהה של הכורסה הקרובה לאח. היא התיישבה בכורסה המקבילה, מתחממת מהחום שהאח הקרין.

"איך היה במסיבה של סלג-סלבז?" רון שאל בקול מזלזל.

הרמיוני הייתה מיואשת, עבר עליה ערב נוראי. "אולי דיי לקרוא לזה ככה?"

"חשבתי שזה השם של המועדון הזה", המשיך באותו טון.

"כן, ככה פרופסור סלגהורן קורא לו, אבל... אולי דיי כבר עם הזלזול הזה? אני לא אשמה שהוא לא הזמין אותך".

"זה לא שאני רוצה שהוא יזמין אותי, וגם אם היה מזמין אותי לא הייתי הולך". רון אמר בקול לא משכנע. "זה פתטי. ועוד ללכת לבד בלי בן זוג".

"מה שפתטי זה שאתה יושב פה לבדך מחכה לנו, וחוץ מזה לא הלכתי לבד".

הוא הסתכל עליה בהפתעה. היא ניסתה להתחמק ממנו אחרי שראתה אותו עם לבנדר במעבר הסודי לפני כמה ימים בודדים, לכן לא יצא לה לספר לו. "הלכתי עם קורמק" היא הוסיפה בארסיות.

הוא קם בתנועה חדה מן הכורסה "הלכת עם קורמק?" אמר ברוגז.

הרמיוני התאמצה לא לחייך בסיפוק כשראתה כמה הוא כועס. "כן, מה רע בקורמק? גם לא מזיק שהוא נראה טוב ושחקן קווידיץ' נהדר". היא רצתה להכאיב לו. כל הפעמים ששמעה אותו ואת לבנדר בראשה כמו ששמעה אותם בבירור כשהם היו בחדר המשותף של הבנות, או שהמחזה שלהם ביחד במעבר התנגן בראשה שוב ושוב. כל פעם חותך מחדש בליבה.

"עם קורמק, הרמיוני?" הוא עכשיו צעק, וזוג תלמידי השנה הרביעית הסתכלו עליהם בעניין. אבל רון לא גילה אליהם חשיבות. "עם החרק הקטן הזה? שניסה להכשיל אותי במבחני הקווידיץ'?, הוא אידיוט נפוח ואגואיסט, הוא חושב רק על עצמו, שהוא ורק הוא יודע מה הכי טוב. הוא מזעזע! איך בכלל הסכמת ללכת איתו?!"

"למען האמת, אני הצעתי לו" היא שילבה את ידיה על חזה, זקרה את סנטרה ונשענה על משענת הכורסה. מתעלמת מהתיאור הדיי מדויק שלו לקורמק.

"שתית איזשהו שיקוי לא מוכר שגרם לאבד כל מחשבה הגיונית? איך יכולת להיות כל כך... כל כך..."

"כל כך מה?" הרמיוני שאלה בהתרסה.

רון רקע ברגלו בעצבנות והרים את ידיו בתסכול. הרמיוני חשבה שרק ילדים קטנים שלא מקבלים מה שהם רוצים עושים זאת בכעס. מסתבר שלא.

"זאת גם הסיבה שהלכת ככה?" הוא העביר את מבטו על מה שהיא לבשה, מבטו משתהה קצת יותר ממה שצריך על צווארון חולצתה הנמוך ממה שלרוב לבשה.

"מה זאת אומרת הלכתי ככה?" היא קמה בכעס. "קודם כל אין לך שום זכות להעיר על הלבוש שלי, ושנית בקושי רואים משהו, זה לא שהלכתי עם מחשוף עמוק או משהו כזה", וגם אם כן, זה לא שהיו רואים יותר מידי, היא תמיד התבאסה מעט על החזה הקטן שלה, לא משנה שהוא היה פרופורציונלי לשאר הגוף שלה. כנראה גם אם את גאונה, לא תמיד חושבים בהגיון. "אם אתה לא יכול להסיט מבט זו לא בעיה שלי", אמרה בהתרסה.

"סליחה?" קולו התנמך מעט, וקצות אוזניו האדימו למורת רצונו, "אני לא צריך להסיט מבט כי אני בכלל לא מסתכל. וחוץ מזה אני עם לבנדר".

"נכון. מה שלום לאב-לאב?" אמרה בקול מתוק מזויף.

אוזניו האדימו בגוון עמוק, והוא חרק את שיניו. הרמיוני לא שמעה את כמות הפעמים שרון התלונן על לבנדר באוזני הארי. "היא לא קשורה לשיחה הזאת".

"אתה זה שהזכרת אותה, ולי זה נשמע פחות כמו שיחה ויותר כמו ריב".

"איך אפשר שלא לריב איתך אם אתה מחליטה לצאת עם דביל משוגע כמו קורמק!!". הטון שלו עולה בכמה אוקטבות.

"תראו מי שמדבר, אתה עם לבנדר! אז אני יכולה לצאת ליהנות עם מי שמתחשק לי!"

הוא התעלם מהערה על לבנדר ושאל בסרקסטיות, "את רוצה להגיד לי שנהנית עם קורמק?"

הרמיוני בלע רוק. ברור שלא, כל הערב היא בילתה בלנסות להתחמק ממנו, וכשכן נתקלה בו ודיברה איתו, היא השתדלה לא להטיל עליו קללה או אפילו על עצמה, רק כדי להפסיק את הסבל.  

רון חייך בניצחון לנוכח שתיקתה של הרמיוני.

"הוא עדיין עדיף על לבנדר". זה גרם לרון למחוק את חיוכו, אבל היא עדיין לא הרגישה שמחה כשעלתה במהירות לכיוון מעונות הבנות, מנסה למנוע מדמעות לרדת במורד לחיה.

וכרגיל- אשמח לתגובות והערות :)

הפרק הקודם		הפרק הבא