איסוף שושני העקרב

טדי החזיק זר פרחים יפיפה שהכיל מיליוני צבעים  ופרחים שונים ומגוונים הוא הניח את הזר למרגלות קבר זוגי שבניגוד לשאר הקברים לא היה אפרורי להפך היו לו צבעים עזים שהדגישו כל דבר חוץ מהמוות, זה היה משהו שהארי פוטר דאג שיקרה, "אמא שלך הייתה אדם מלא חיים" הארי פעם אמר כתשובה לשאלתו "למה כל הקברים אפרוריים ושל ההורים שלי לא?".  בתור ילד כשהם ביקרו בקבר יחד, "אני חושב שהיא הייתה מעדיפה שזה יהיה כך" הם גם ביקרו באותה הזדמנות בקבר של הוריו של הארי. עכשיו בית הקברות הכיל  פוטר נוסף.
טדי ניגש אליו, קברו של ג'ימס פוטר היה בשולי בית הקברות סמל מוכר של משרד הקסמים אשר חקוק על מצבת השיש החלקה העיד על מותו בעת מילוי תפקיד, טדי התכופף והעביר את ידו על הדשא כאילו ידו יכלה לחוש בג'ימס או שג'ימס יכל לחוש את ידו דרך המטרים הרבים של האדמה. "עבר זמן רב חבר" היא מלמל ויצר זר נוסף, מניח אותו למרגלות המצבה ומתיישב על הדשא למרות שבהרבה מובנים זה כלל לא מקובל, "הבחורה שלך, היא משהו מיוחד, אני מבין למה דביל כמוך התאהב בה, היא גורמת להכל להיראות קליל יותר היא גורמת למי שלידה להאמין שהוא יכול להפוך לגרסה הטובה ביותר של עצמו וזה... זה בהחלט ממכר"  הוא עצר לרגע ובהה באדמה "השאלה האמתית היא איך היא התאהבה בך" היא מלמל וצחקק כאילו ג'ימס שמה צוחק איתו וזוהי עוד אחת מהשיחות האידיוטיות שלהם בתור נערים, טדי מספר לג'ימס על ויקטואר או על כך שהיא זרקה אותו וג'ימס במקום לנחם או להציע לגנוב וויסקי אש משכר בוחר להציע את גלימת העלמות של אבא שלו ולהתנקם בבת דודתו בדרכים יצירתיות למדי אך לא מזיקות באמת בדיוק כמו קונדסאי אמיתי.
"אני יודע מה אתה היית אומר אילו יכולת 'לך תתפוס את הבחורה ותנשק אותה' וזה כמובן אחרי שהיית מחטיף לי בגלל שהיא הייתה קודם שלך" טדי אמר בלחישה קלושה והתרומם מן הדשא, מנקה את הלכלוכים שנצמדו לבגדיו "אבל כבר אמרתי לך בפעם הראשונה ששידכת לי בחורות אז ואומר לך שוב "אני לא מאמין באהבה, היא לא קיימת, בעיקר לא בשבילי, התפלשתי יותר מידי זמן ג'ימסי כך שאפילו  היא לא תוכל לנקות אותי".
הוא בהה כמה דקות בקבר שהכיל את אחד החברים הטובים שלו, ופנה ללכת אבל נעצר למראה שלא ציפה שהוא יפגוש, לא כאן ולא עכשיו.
הוא מחק במהירות את הבעת הבלבול מפניו והשיב להן את ההבעה הרגועה וידידותית שהייתה שם רוב הזמן, "טסה מה את עושה כאן"
"אני..." היא החלה לומר ונעצרה, עיניה נדדו אל הקבר של ג'ימס, "באת לבקר את ג'ימס.."
"אני לא יפריע לך" טדי אמר במהירות והחל להתקדם אבל לאחר שחלף על פניה הוא חש בידה הקטנה אוחזת בזרועו מונעת ממנו להמשיך בחוזק מפתיע, הוא הסתובב מפשיל מבט לעברה ונעצר כשהוא מבין שהמרחק בין הפנים שלהם קטן באופן מגוחך הוא היה מופתע יותר כאשר היא צמצמה את המרחק חופנת את פניו החמימות בידיה הקרות ועומדת על קצות האצבעות בשביל להגיע אליו, הוא לא הגיב הוא לא יכל, לקח לתודעה שלו להבין מה קורה בערך כמה שניות ובמקום להתרחק ממנה כמו שהוא חושב שהוא צריך לעשות הזרוע הפנויה שלו בחרה לקרב אותה אליו כך שהיא לא תצטרך לעמוד על קצות האצבעות יותר, כדי שהיא תוכל להישען כנגדו במקום.
לבסוף היא נתקה את הנשיקה באותה פתאומיות שהיא יצרה אותה, גורמת לשניהם להביט בתדהמה אחד בשני.
"את, למה עשית את זה?" הוא ניסה להישמע נגעל אך קולו היה יותר כמו מי שיוצא מן טרנס מתוק, היא הביטה בו לכמה שניות ונראתה לחוצה למדי "תודה, אני מתכוונת ככה אומרים תודה אצל אנשים שהם לא קוסמים כמוני, תודה על הציור של אמא שלי אני מתכוונת, אתה יודע זמנים משתנים, מנהגים משתנים אז תודה" היא אמרה באופן לא ברור למדי מרגישה מטופשת לחלוטין.
"תודה?" הוא חזר אחריה בקול סדוק קרוע בין הרצון לצחוק לבין הרצון לצרוח, "כן, תודה אז אני אלך עכשיו" היא ניגשה, לא יכלה לוותר על הרצון לנשק אותו שוב, לגעת בו שוב, עבר זמן כל כך רב מאז שהיא הרגישה כך, הרגשה שהתגלתה  לראשונה כשהיא הכירה את ג'ימס ומתה ביום באותו יום  שלילי סיפרה לה שהוא מת בדיוק  במקום הזה לפני מספר שנים בודדות. טסה נעמדה מולו אבל האומץ שחשה מקודם החלו להתנדף לאט והלב שלה החל לדפוק מהר, במקום לנשק אותו על שפתיו היא הנמנעה מלהביט בעיניו הבהירות ונשקה לו על הלחי בעדינות, מרגישה נבוכה  ומטופשת יותר מאי פעם היא מיהרה להתרחק ממנו אבל הפעם הוא זה שתפס את שפתיה בשפתיו כאשר הטה את ראשו, לא יכל לוותר על ההזדמנות. "אני לא חושבת שזה רעיון טוב... להתנשק אני מתכוונת, בבית קברות, זה סוג של פגיעה בכבוד המתים"  היא לחשה עדיין קרובה אליו לאחר שהם נפרדו אחת מן השני אבל עדיין קרובים, יד אחת שלו אוחזת במותנה והשנייה תופסת בראשה.
"אל תנסי לעצור מה שאת התחלת טסה" היא שחרר אותה בעדינות אבל קולו שידור קרירות מטרידה, "תחזרי בדרך שבה באת" הוא אמר מפנה לה את גבו היא ידעה מה הוא מתכוון לעשות עכשיו להתעתק משם,  ולעזוב אותה לבדה, היא מיהרה לתפוס בו והרגישה הרגשה איומה של סחרחורת.
"אלוהים" היא חשבה והתמוטטה על מה שנראה רצפת עץ מבריקה, הראש שלה הסתחרר והבטן שלה דרשה ממנה להוציא את כל מה שהיא אכלה.
"אתם מטורפים" היא חצי צעקה "איך אתם מסוגלים לעשות את זה" היא הביטה סביבה וגילתה שהיא נמצאת בדירה קטנה שהיא לא הייתה בה מעולם, טדי שלפני רגע היה לידה הלך וחזר עם קערת פלסטיק בידו, "יש סיכוי טוב שאת תצטרכי את זה" הוא הושיט לה את הקערה, והפנה לה את גבו לעבר כלוב פתוח שם ישב ינשוף שחור שקצוות נוצותיו צבועות בכחול בהיר, בזמן שהיא אחזה בחוזקה את הקערה כאילו זו מנעה ממנה להקיא הוא החל לשרבט מכתב ולקשור אותו לינשוף, "מה אתה עושה" טסה שאלה למרות שהיא כבר יכלה להבין בעצמה,  "וואלס, קח את זה לאלבוס"  הוא פתח את החלון ושחרר את הינשוף לשמי אנגליה, "מבקש מאלבוס שייקח אותך לבית שלך כשתופיעי אצלו באח".
טדי לא ידע למה לצפות מטסה אחרי שאמר זאת, אולי להבעת העלבות אולי לשתיקה רועמת אבל הוא לא ציפה מימנה שהיא תקום ותדחוף אותו באופן חזק למדי ותשאל בהבעה כעוסה ובקול שהפחיד אותו מעט, "אתה מה?".
"טסה?" הוא שאל מופתע, הא אף פעם לא ראה אותה אגרסיבית באופן בוטה כל כך והוא לא היה בטוח מה זה בדיוק אומר עליו אם זה מצא חן בעיניו יותר מידי.
"תפסיק את זה פשוט תפסיק את זה" היא דרשה "אתה חושב שאתה היחידי שדפוק?, טדי אני שבורה אני פגומה בכל כך הרבה דרכים מעוותות, לפני שפגשתי את ג'יימס אני לא יכולתי לחשוב שמישהו אי פעם ירצה אותי, הייתי כל כך לבד, לא היו לי חברים והאנשים היחידים שאהבו אותי הייתה המשפחה שלי ואז כשהם נרצחו חשבתי להצטרף אליהם, חשבתי על דרכים לעשות את זה פחות כואב פחות-"
"תפסיקי" הפעם טדי צעק ואחז בה עיניו ברקו שערו שהיה בצבע חום בהיר השתנה לשחור אפל וכך גם עיניו, הוא נראה מפוחד כמו ילד ששומע בפעם הראשונה על כל הזוועות שהעולם מכיל, אבל האמת היא שהוא פשוט לא רצה לשמוע שמישהי כמו טסה חשה בצורך לא להתקיים יותר.
"רציתי שזה יהיה פשוט וקל ,טדי, רציתי למות כי ידעתי שאין אדם בעולם הזה שיאהב אותי, לא אותי. אבל ג'ימס הוא היה שם בדיוק כשהייתי צריכה ובזה הייתי יוצאת דופן כי היה שם מישהו להציל אותי מעצמי בזמן שיש כאלו שאין להם מזל כזה, הוא לא רק העניק לי אהבה הוא העניק לי משפחה הוא העניק לי אתכם" ידיה באיטיות אחזו בפניו והוא הביט בה פיו רפוי ופניו חסרי הבעה, "אני לא יודעת אם אילו שדים אתה מתמודד, אלוהים יודע יש לי מספיק משלי,  אבל טדי אני פה" ועם זה היא נשקה אותו נשיקה אחרונה ופשוטה, ללא העוצמה שאפיינה את הקודמות.
כשהיא פנתה להביט בו קול יבבה פצע מפיו והוא אחז בה בחוזקה, חיבק אותה וקבר את פניו בשערה.

הפרק הקודם		הפרק הבא