פנימיית דלפי

תהנו.

המשלחות של בובאטון ודורמשטרנג כבר נכנסו לטירה, ועתה נשאר רק לחכות למשלחת של פנימיית דלפי.

הארי מתח את צווארו בניסיון לראות מעל ראשי התלמידים המפטפטים בהתרגשות על קרום. "מעניין במה האמריקאים יגיעו." אמר.

"תראו!" קרא לפתע מישהו מקדמת קהל התלמידים. נקודות קטנות מעופפות התקרבו במהירות. כשהנקודות התקרבו, גילה הארי לתדהמתו שאלה פגסוסים, סוסים מכונפים.

היו תשעה תלמידים, שנראו בין הגילאים שלוש-עשרה לשבע-עשרה. כל אחד רכב על פגסוס, ובנוסף, שני פגסוסים משכו כרכרה שבתוכה ישב אדם זקן, כנראה המנהל, ונערמו תיקים וציוד.

הסוסים נחתו, ומיהרו להתקבץ סביב נער בעל שיער שחור שהוציא מכיסו חופן קוביות סוכר, האכיל את הסוסים וליטף את צוואריהם.

להפתעתו של הארי, אף אחד מהאמריקאים לא לבש גלימה. כולם לבשו חולצות טריקו בצבעי סגול וכתום, ביחד עם מכנסי ג'ינס. לחלק מהתלמידים הייתה גם שרשרת עם מספרים שונים של חרוזי חמר.

שני נערים, אחד בלונדיני ואחד בעל מראה של מתאבק סיני, הגיעו לכרכרה ועזרו לזקן לרדת. המנהל היה בעל זקן חום ועינים טובות. הוא ישב על כיסא גלגלים, ורגליו היו מכוסות בשמיכה מרופטת ומשובצת.

דמבלדור רכן אליו ולחץ את ידו, ממלמל מילים שקטות של ברכה. הזקן חייך, ודמבלדור הציג אותו כמר ברונר, מנהל פנימיית דלפי לקוסמים באמריקה.

התלמידים פרקו את הציוד, והנער שהאכיל את הסוסים קודם שלח אותם לדרכם. אחר כך, הוא העביר את מבטו על התלמידים מהוגוורטס, מבטו נעצר לשבריר שנייה על הארי, ולהארי הייתה תחושה שהנער מכיר אותו, אבל לא היכרות רגילה של אתה-הארי-פוטר-המפורסם-שהביס-את וולדמורט, אלא היכרות עמוקה יותר, אישית יותר.

הנער הסב את מבטו מהארי ועזר לחבריו להרים את התיקים ולהניח אותם בערימה. דמבלדור יצר עבורם מעין מחסה מהרוח שעטף את התיקים והמזוודות. תלמידי פנימיית דלפי נכנסו לטירה, ותלמידי הוגוורטס בעקבותיהם. התלמידים התיישבו בשולחנות הבתים, ותלמידי בובאטון ודורמשטרנג התמקמו סביב שולחנות רייבנקלו וסלית'רין, אבל תלמידי דלפי עדיין עמדו בהיסוס ליד הדלתות.

הארי קם, ונהיה מודע לכך שרוב העיניים באולם פנו להסתכל עליו. הוא ניגש לאמריקאים, והציג את עצמו.

"אני הארי פוטר, " אמר. "יש לנו מקום בשולחן, אם אתם רוצים..."

"תודה." אמרה אחת הנערות. היו לה צמה שחורה קלועה על כתפה, ופרצוף חסר הבעה.

האמריקאים הלכו בעקבות הארי לשולחן גריפינדור, בולעים בעיניהם את האולם.

ברגע שכולם התיישבו, האוכל הופיע על השולחנות. הארי גילה מאכלים בריטיים מסורתיים, לצד מאכלים מוזרים שהרמיוני אמרה שהם צרפתיים, וצ'יזבורגרים, פיצה ופאסט-פוד אמריקאי.

"אני פרסי," הציג את עצמו הנער שהאכיל את הסוסים. "ואלה אנבת', פרנק, הייזל, ניקו, ג'ייסון, ריינה ,ליאו ופייפר."

"אלה רון והרמיוני." אמר הארי. "ברוכים הבאים להוגוורטס."

פרסי חייך חצי חיוך ופנה להסתכל באוכל. אחרי שלקח צ'יזבורגר, הוא חיסל אותו במהירות על אנושית. אפילו רון לא אוכל ככה. הרמיוני בהתה בו בשתיקה המומה, ושאר תלמידי דלפי התחילו לצחוק בקול.

"מוח אצה," נזפה בו אנבת'. "תהיה מנומס!"

"כן, מוח אצה." התערב ניקו ופרסי שלח לעברו מבט קטלני. הוא לקח קנקן של נוזל כחול, שהופיע ביחד עם המאכלים המוזרים, רוקן חצי ממנו לתוך כוס, ושתה בשקיקה.

"בדיוק כמו בבית." נאנח.

"יש לכם שתייה כחולה באמריקה?" נדהם רון.

"לא." אמרה אנבת'. "רק לפרסי, ועדיף שלא תשאל."

רון משך בכתפיו.

אחרי שהאוכל נעלם, דמבלדור הסביר קצת על הטורניר ועל גביע האש.

"איפה תישנו?" שאל הארי את ג'ייסון, שישב מולו, וזה משך בכתפיו.

"בחוץ."

מר ברונר גלגל את כיסאו לעברם. "קדימה," אמר.

האמריקאים קמו ויצאו בעקבותיו מהאולם.

הארי עלה גם הוא לחדרו במגדל גריפינדור, אחרי התקלות קטנה עם קרקרוף ומודי. כשהביט החוצה מהחלון לעבר המדשאות, ראה את דמבלדור ומר ברונר מקימים מעין כיפה קסומה שהקיפה שטח ליד האגם. הארי ראה את דמבלדור מטיל כמה קסמים על הכיפה, ונכנס עם מר ברונר מבעד דלת שצצה משומקום לתוך הכיפה. התלמידים נכנסו אחריהם, נושאים את התיקים והציוד. כל תלמיד נשא משקל רב, אבל לא היה נראה שאכפת להם. אחרי שהם נכנסו, הכיפה הבליחה ונעלמה, מותירה רק דלת גדולה באמצע המדשאות.

פרסי נאנח. המקום הזה כל כך הזכיר לו את מחנה החצויים.

באמצע המדשאות דמבלדור הקים להם כיפה בלתי נראית חסינת קול. הם קיבלו מהציידות אוהלים קטנים מתקפלים, שהיו מסודרים בצורת ח באמצע המחנה הקטן שלהם. לכל אחד אוהל. לכירון היה אוהל גדול יותר, והוא עמד מול ה-ח. מלבד המאהל, היה עוד אזור שישמש לאימונים, ועוד סככה קטנה שתשמש לנשקייה. את הארוחות הם יאכלו באולם הגדול בטירה, וכירון ילמד אותם מעט שיעורי יוונית, לטינית ומפלצות, במקום מה שהם מפסידים במחנה ובבתי הספר.

אנבת' יצאה מהאוהל שלה, הסמוך לשלו.

"התקשרתי לסיריוס." הודיעה.

פרסי הזדקף. "איפה הוא?"

"הוא החביא את בקביק במערה בהרים. הוא בדרך אלינו."

פרסי הנהן. "מזל שהסכימו לתוכנית שלנו. נראה שיהיה ממש כיף כאן."

"חוץ מהמשימות הקטלניות." ציינה אנבת'.

"היי!" פרסי מחה. "את לא חושבת שאני אצליח לעמוד בזה??"

"ברור שאני חושבת שתצליח!" היא צחקה. "ואם כבר מדברים, כדאי שתלך לשים את השם שלך בגביע."

פרסי הנהן והלך לאוהל שלו לקחת נייר. 

הפרק הקודם		הפרק הבא