מפוצלת-ננטש

מדאם הוץ' מובילה אותנו לכיתת שינוי צורה. היא פותחת את הדלת בתנופה ומולנו מתגלה פרופסור מקגונגל מנסה להסביר משהו לתלמידי שנה שישית שישבו מולה בשעמום.

היא הסתכלה עלינו בחוסר סבלנות. "כן?" שאלה אחרי שתיקה קצרה. הוץ' כחכה בגרונה. "אני יכולה לקחת לרגע את ווד ופלינט?" מקגונגל הנהנה בהיסח הגעת והמשיכה לדבר בזמן שאוליבר ווד ומרקוס פלינט (אם אני לא תועה) קמו ובאו בעקבותינו.

הדבר היחיד שאני יודעת על שני הנערים האלו זה שפלינט הוא קפטן קבוצת הקווידיץ של סלית'רין וווד של גריפינדור.

רציתי לשאול את הוץ' לאן אנחנו הולכים אבל היא נראתה מתוחה והלכה במהירות במסדרונות, ארבעתנו מאחוריה.

"אוקי." אמרה כשהגענו לדלתות ברזל גדולות. היא פנתה לנערים משנה שישית. "אני חושבת שמצאתי לכם מחפשים." הם הביטו בה בשאלה. היא החוותה בראשה לכיוון שלי ושל פוטר.

"הם?!" צחקק פלינט. הזעפתי אליו פנים. "פלינט!" נזפה הוץ'. "הם-..." "הוא צודק." נראה שווד לא שמח להודות בזה. הוץ' החמיצה פנים על שקטע אותה. "מדאם הוץ', הם רק בשנה הראשונה. הם לא יכולים לשחק בגיל הזה."

הוץ' נהמה משהו שלא שמעתי ופתחה את הדלתות. הרגשתי צורך עז להוכיח את עצמי בפני פלינט. "ברוכים הבאים למגרש הקווידיץ'!" הכריזה מדאם הוץ'. נכנסנו אחריה.

"אבל מדאם הוץ'!" מחה ווד. "קודם תראה איך הם רודפים אחרי הסניץ' ואז תגיד מה דעתך!" אם זה הם לא התווכחו.

"ווד תסביר להם ואז תבדקו אותם!" הורתה הוץ'. "יש לי שיעור להעביר." היא נעלמה מבעד לדלת המתכת.

רק עכשיו הסתכלתי מסביב, היינו בקצאו של משטח דשא שאורכו כשלוש מגרשי כדורגל. בשני הצדדים היו שלושה עמודים דקים ארוכים גבוהים שבקע שלהם טבעת גדולה. מסביב להכל היו שורות של מושבים מוגבהים. הסתובבתי סביב עצמי כדי לקלוט את הגודל של המקום.

פתאום אני רואה את פוטר, הוא עומד כעשרים סנטימטר ממני ובוהה בי. "מה הבעיות שלך?" שאלתי בכעס. הוא מרים את ידו ותופס בצלקתו כמו בפעם הקודמת שהסתכלתי בו. מוזר אחד.

הוא מניד בראשו. "בואי נראה מה זה."

אחרי שווד מסביר לנו את הכל הוא משחרר את הסניץ'. "תפסו אותו." אמר ברוגע. אני לוקחת את המטאטא שפלינט הביא לי מהמחסן ועולה עליו. התחושה הנעימה של התעופה חוזרת לגופי. אבל אני זוכרת את המטרה שלי, לתפוס את הסניץ'.

אני עולה גבוהה יותר, פוטר כמוני. ואז, בזווית העין אני רואה נצנוץ זהוב. ממש מאחורי פוטר. אני שולחת לו חיוך וטסה למטרה. אחרי שניות הסניץ' בידיי.

פלינט מחייך אלי באושר, מרוצה בעליל. פוטר נוחת על האדמה באומללות. ניסינו שוב. הפעם לא נראה זכר לסניץ'. אבל כעבור דקה הארי צהל שהוא תפס אותו.

בזמן שקפטנים חשבו אם לשים אותנו בקבוצה שלהם או לא ניסיתי לפתח שיחה אם פוטר. אולי הוא לא כזה פרנואיד אחרי הכל.

"אז.... אתה מפורסם?" התחלה גרועה, אני יודעת. הוא הסתכל מסביב ולכח לו כמה שניות לקלוט שדיברתי אליו. "כנראה." "למה?" נשמעתי חשדנית. "אני לא בטוח. אני חושב שזה בגלל שוולדמ-זאת אומרת זה שאין לנקוב בשמו לא הצליח להרוג אותי. או משהו כזה."

"זה שאין לנקוב בשמו?" אני מצחקקת. הוא מושך בכתפיו. "הם מפחדים לבטא את שמו בקול." א-...." אוקי אז החלטתי!" מכריז פלינט. הוא מחייך אלי שוב. "ברוכה הבאה, מחפשת."

הפרק הקודם		הפרק הבא