וולדמורטה

היי, אז אני מצטערת על הקצב האיטי כל כך ועל זה שהפרקים קצרים. 

אין לי הרבה השראה ויש לי עומס בבית הספר. הפרק הזה הוא סוג של פרק מעבר אז אין הרבה עלילה.

אגב, אני וחברה שלי כותבות פאנפיק נוסף בשם 'נקודת מבט' ואני אפרסם אותו שנגמור לכתוב.

קריאה מהנה!

"מדי, את כבר בריאה. עבר שבוע ימים מהפציעה שלך, אני חושבת שכדאי לך להישאר בהוגוורטס. מחר פותחים את שנת הלימודים." אמרה מאדם פומפרי ביום האחרון לחופשה אל מדי.

"אני כבר אלך, פופי. תודה שטיפלת בי." אמרה מדי.

"זהו תפקידי, את לא צריכה להודות לי!" הודיעה בזמן שניפנפה בידה.

מדי הלכה אל מחוץ למרפאה לעבר משרדה על מנת לפרוק את דבריה. לאחר שסיימה להתמקם, היא הלכה לפגישה חשובה עם צוות המורים.

"בוקר טוב לכולם." אמרה מינרווה. "מחר תתחיל שנת הלימודים וברצוני להבהיר כמה דברים שראיתי שהופרו בשנה האחרונה. מהיום, עונשים לא יכללו את היער האסור ובכל תוקף אין להתקרב אל מרגלות האגם. מלכת בני הים הודיעה שאם עוד פעם אחת מישהו יסתנן אל ממלכתה היא תערוף את ראשו." המשיכה. "בהצלחה בשנת הלימודים הקרובה. להתראות ויום טוב." סיימה.

מדי הלכה לחדרה ועקפה את הגובלין החוסם עליו. הגובלין הזה מכוער. חשבה, האף שלו ממש ארוך והוא ממש נמוך. למה דווקא אני קיבלתי גובלין על סף הדלת?!.

"ברטי בוטס" אמרה את הסיסמא ונכנסה לחדרה. החדר היה חשוך וקר והיא מייד הדליקה נר. היא הופתעתה לראות את לוציוס מאלפוי יושב על כיסאה.

"שלום לוציוס, מה מעשייך פה?" שאלה.

"רק רציתי לדבר מדי. מה את אומרת על טירת הוגוורטס? שמעתי שהתקבלת לעבוד כאן." שאל בקול חלקלק.

"טירת הוגוורטס היא מקום חמים, אך אני רוצה להיות עכשיו לבד בחדרי. בנוסף, איך הצלחת להיכנס לכאן?"

"חלונך היה פתוח מיס רידל".

"אז אתה אומר שפרצת לי לחדר?" שאלה.

"אכן, אך אלו לא מעשיי פה. אחותך שלחה אותי לדבר איתך"

"וולדמורט מת אז פנית לבאה בתור?" ליגלגה.

"אחותך שלחה אותי לפה כדי לדבר על הוגוורטס." המשיך והתעלם מהערתה של מדי.

"אני מאוד מצטערת מר מאלפוי, אבל אינני מדברת עם אחותי או שליחיה." אמרה והעיפה בעזרת שרביטה את לוציוס מחוץ לחלון הפתוח ונעלה את החלון בחוזקה. "בושה!" דיברה לעצמה. "איך דלפי מעיזה לשלוח לפה שליחים?! מה היא לא מבינה מהפעמים הקודמות?!" כעסה מדי.

כאשר נרגעה היא נכנסה למיטה והלכה לישון. חלומותיה היו מסויטים והיא התעוררה מסיוט לסיוט. היא חלמה על אחותה. פעם אחת יצאו מצווראה המוני ראשים של אנשים ומפיה נטף רוק, פעם אחרת היא הרגה את כל מי שהיה חשוב למדי. מדי התעוררה מסיוט לסיוט ולא הצליחה להירדם עוד פעם. היא הלכה לספרייה הקטנה בסוף החדר  ולקחה ספר וקראה עד אור הבוקר.

הפרק הקודם		הפרק הבא