הוגוורטס באור אחר

אז תכננתי לפרסם את הפרק לפני יומיים, ואז הייתי צריכה לצאת...

קראיה נעימה!

איך שחזרתי מבית הספר, רצתי לחדרי ונעלתי את הדלת. שמעתי את אימי קוראת לי לאכול את ארוחת הצהריים, אבל לא ממש הבנתי מה זה הוגוורטס, וכבר רציתי לגלות מה זה.

הורדתי את התמונה מהקיר, שמתי את המטפחת ולחצתי מהר על הכתובת 'כיתת שינויי צורה'.

בקדמת הכיתה, ישבה אישה חמורת סבר, שנראתה ממש מבוגרת. זכרתי אותה בתור המנהלת מאתמול בערב. התיישבתי בשורה האחורית, וחיכיתי שהשיעור יתחיל.

"שלום לכולם, וברוכים הבאים לשיעור שינויי צורה." אמרה האישה. "אני פרופסור מקגונגל, מנהלת הוגוורטס והפרופסור לשינויי צורה. עכשיו נקרא שמות."

פרופסור מקגונגל עברה במהירות על השמות, זורקת מידי פעם משפטים כמו 'את הבת של...?' או 'נעים להכיר', ובסוף היא הגיעה לשם שלי, אבל היא רק אמרה : "אה, את ההיא." לפני שעברה לשם הבא. קצת התאכזבתי:(

השיעור כבר כמעט הסתיים כשפרופסור מקגונגל התחילה לספר לנו על ההיסטוריה של שינויי צורה, ואז נשמע הצילצול, ואני לחצתי על כיתת לחשים, השיעור הבא.

פרופסור פליטיק היה מורה קטן, שעמד על ערימה של ספרים ובקושי ראה מעבר לשולחן. הוא היה נחמד, והתחיל לאמן אותנו בלחש מסוים שנקרא לחש הרחפה.

"אז ככה עושים אותו, ווינגארדיום לביוסה. ואל תשכחו ניפנוף וטפיחה!"

התחלקנו לזוגות והתחלנו לעבוד. ישבתי עם ילדה שקראו לה אמה, והיא הסבירה לי שצריך לטפוח על החפץ שצריך להרחיף, לנפנף, ולהגיד 'ווינגארדיום לביוסה'.

"מה?" שאלתי.

"ווינגארדיום לביוסה. זה ממש קל. איך את ברייבנקלו אם אפילו את זה את לא יודעת?"

הייתי בטוחה שסתם מנופפים בשרביט ומה שרוצים שיקרה יקרה. זה לחש?? חשבתי שאני מכשפה!

נופפתי בשרביט שלי כמו שפרופסור פליטיק אמר. "ווינגארדיום לביוסה!" קראתי ונופפתי בשרביט.

"תפסיקי!" הזדעקה אמה. "את תוציאי למישהו את העין!"

"אני לא," אמרתי. "וגם אם כן, בטוח יש איזה לחש שיכול להחזיר אותה, לא?"

"אין." אמרה אמה בידענות. "וחוץ מזה, את אומרת את הלחש לא נכון, זה לב-יו-סה, לא לביו-סה."

"תעשי את זה את, אם את כל כך בטוחה בזה." נאנחתי.

אמה טפחה על הנוצה בצורה מושלמת, עצמה את עיניה ואמרה בקול קסום: "ווינגארדיום לביוסה!" ונופפה בשרביטה.

"תיראו, כולם!" קרא פרופסור פליטיק. "אמה מרטין הצליחה! היא עשתה את זה!"

כולם פנו להביט באמה, שחייכה חיוך גאה והביטה מרוצה בנוצה שריחפה כמטר מעליה.

הפרק הקודם