מוות

היי,אז החלטתי להמשיך כי זה נחמד לי לכתוב

הרמיוני זכרה היטב כל רגע,מההתחלה. 

הם נפגשו פעם ראשונה ברכבת,וכבר אז היא התאהבה,אבל אחרי כמה שנים,גילתה שהוא לא רואה בה יותר מידידה...היא הצליחה להפסיק לחשוב עליו,ולכן באופן טבעי העבירה את תצומת הלב לחברה הטוב השני,הג׳ינג׳י.

גם הוא לא אהב אותה,אך היא לא ויתרה..היא עוד אהבה אותו בלב..

הם יצאו למסע בחיפוש ההורקרוקסים,הוא השתפן,נטש אותם.הרוגע הפכה לכעס,האהבה לשנאה.

הוא חזר.הוא חזר.הוא חזר.היא לא מעכלת את זה,יושבת שם ובוהה בו.

כששחור השיער מול וולדמורט עמד,את ידו לשנייה לא עזבה,כדי שלא תרגיש שקרס עליה עולמה,הפסד.הפסדנו.הוא ניצח.

כיום הם במחתרת,אבל,הם לא התחתנו,היא והג׳ינג׳י.הם לא חיו באושר ואושר לעד,הוא נטש אותה,גרש אותה,סלק מעליו את חייו הקודמים,עצוב,מפוחד וכועס.גם אותה הוא השאיר מאחור,עם לב שבור מהבוגד..

היא במחתרת,לבדה.ללא חיים מאושרים,או ילדים מסביב לביתה.משחקים בחצר יפה ומטופחת כמו שתמיד רצתה,לא הורים שזוכרים אותה.

חייה,הסתיימו באושר לא עוד.במקום בחיי גיבורים.לנצח באושר ועושר,לא יקרה בחיים.

ממשיכה עם 5 תגובות

הפרק הקודם		הפרק הבא