The big war

תודה רבה להארי פרסאוס ולקונדסאית הראשונה שהגיבו פרק קודם, והארי פרסאוס, קובעים מתישהו עוד פעם לאיי ג׳אמפ, היה מה זה כיף.

לוס אנג׳לס זה מקום יפה, אבל כשיש צבא מפלצות על המקום זה די הורס את הנוף.

ישר כשהגענו ראינו על פתח השאול צבא מפלצות, ושאני אומר צבא אני לא מתכוון לכמה מאות, אני מתכוון לכמה מאות אלפים! הם הקיפו את פתח השאול והתפרסו על רדיוס של קילומטר מהפתח. מה שהיה לנו ברור, זה שאנחנו לא יכולים להלחם בכל כך הרבה. הפעם הגיע תור האסטרטגיה.

"טוב" אמרה אנבת׳, "אנחנו בטוחים שאי אפשר להלחם בכל כך הרבה, אז יש לי רעיון, יש לנו את היתרון האווירי, ואנחנו צריכים להכנס, אז יש לנו גם את יתרון ההפתעה, אז חשבתי שג׳ייסון יסיח את דעת הצבא עם כמה ברקים, ובזמן הזה פרסי ירעיד את המפלצות סביב הפתח ואנחנו נקפוץ מהמסוק, רייצ׳ל השאירה כמה מצנחים, וג׳ייסון יכנס בתעופה אחרי ההסחה, יש התנגדות?" שאלה וכולנו פה אחד הנדנו לשלילה.

מעולה" אנבת אמרה, "אז ג׳ייסון, תן לנו איזה הסחה" אמרה וזה קפץ קפץ מהמסוק, כעבור מספר דקות התחילו ברקים להבליח בשמיים ידענו שזה הסימן שלנו, צבא המפלצות התקרב לאיזור ג׳ייסון ואני באותה שנייה הרעדתי את האדמה מתחת לרגלי המפלצות השומרות, ואם היה צריך לדרג את הרעידה, הייתי מדרג אותה בתור 500 בסולם ריכטר.

כולנו כאילו על פי סימן קפצנו עם המצנחים מהמסוק, וראינו את ג׳ייסון עף בעיקבותנו לתוך הפתח.

השאול הוא מקום מסריח, תרתי משמע.

ישר כשנכנסנו לשאול הבחנו בסירחון השורר שם, כנראה של גופות.

המשכנו במיסדרון שכותליו היו עשן מרוכז ובסוף המסדרון היה טור של אנשים שמתו.

נדחפנו בתור במלמולי "סליחה" ו"אנחנו באמצע להציל את השאול".

בסוף כשהגענו לשומר של המקום, הוא רק הסתכל עלינו וכבר נתן לנו להמשיך, כנראה זכר אותנו מהפעם הקודמת, אז זרקתי אליו דרכמה והבטחתי לו שאבקש מהאדס שייתן לי קידום. לבסוף הגענו לאגם השאול, ובו האיש על הסירה ששכחתי את שמו ואת שם האגם, תמיד שנאתי שמות יווניים, כל הזמן אני מתלונן באזני אנבת׳ שהשמות היווניים מבלבלים. בקיצור, הגענו לאיש על הסירה ונתנו לו דרכמה וזה סימן לנו לעלות על הסירה, עלינו על הסירה והוא התחיל בהפלגה. מימי הנהר היו נשמות מקוללות שצרחו לעברנו והראו לנו את עברם. עם אתם מפחדים מרוחות, ממש לא מומלץ לבקר באגם.

כשהגענו לפתח שדות אליסיום ושדות הענישה, האיש על הספינה הוריד אותנו ונעלם עם סירתו. התחלנו לצעוד לעבר כס האדס, כי אחרי הכל, אם רוצים לבקר בשאול חייבים להודיע להאדס, אנבת׳ הציע שרק אחד מאיתנו התנדב לדבר איתו, ואני התנדבתי ואמרתי שאני חושב שהוא התחיל לחבב אותי.

הם הסכימו ואני נכנסתי לחדר הכס.

האדס ישב שם ופיטפט עם פרספונה ועם דמטר, שמעתי קטעים קצובים מהשיחה כמו "אתה צריך להתחיל להאכיל את המתים בדגני בוקר מזינים" ו"אמא, דיי להביך אותי".בגלל שהיו שקועים בשיחה אפילו לא שמו לב שנכנסתי, אז השתעלתי בקול חזק ושלושת האלים הסתכלו עליי.

"עוד פעם אתה, בן פוסידון?"

האדס שאל אותי ואמר לי שנתונה לי רשותו המלאה להכנס לטרטרוס והזהיר אותי ואמר לי לחשוב טוב על הנבואה, כנראה שגם הוא ידע עליה.

קדתי לו קידה ויצאתי מהחדר. אנבת׳ פייפר וג׳ייסון הביטו בי בדאגה "הוא הסכים?" שאלו אותמ ואני אמרתי שכן.

התחלנו להכנס לתוך טרטרוס כשלפתע שמעתי את קולו של קרונוס, "אל תדאגו, היה מתוכנן שהם ישרדו את הדרקונים ואת הצבא, הם לא יודעים מה עוד מצפה להם". כולנו קפאנו על מקומינו ולאחר מספר דקות אמרתי: "אז הוא האחראי על כל זה"

תגובות בבקשה, פרק קודם כמעט ולא הגיבו.

הפרק הקודם		הפרק הבא