לילי דיינה דיגורי

הי כולם,

אז כמו שאמרתי אני אנצל את החופש הזה למען כתיבת פרקים נוספים.

העניינים מתחממים בעניין העלמותו של סדריק,

אז בלי יותר מדי הקדמות מיותרות.

קריאה מהנה!!!!

**********************************************

"תתעורר!" קראה האישה שסדריק עדיין לא ידע את שמה. הוא כבר לא היה קשור ועיני כבר לא היו מכוסות, תחושת הזמן אבדה לו מזמן בתוך התא הקטן שבו הוא היה. בתאו היתה אסלה מטונפת, כיור מלוכלך, מיטה בעלת מזרן קשה ודק, ומנורת ניאון בודדה שהשתלשלה מהתקרה. הדלת הייתה דלת פלדה כבדה, ולא היו חלונות, הקירות היו קירות בטון אפוריריים למראה ככה שכל יסיון בריחה מיותר לחלוטין. השרביט שלו כמובן נלקח ממנו איך שהוא הובא לתא, והוא היה מקבל שלוש ארוחות דלות ביותר בכל יום ומעט מאוד מים בכל פעם.

"אני ער.." הוא מלמל ביובש.

"קחו אותו." אמרה האישה בקור. סדריק, שהיה חלש מאוד, לא הצליח להתנגד לשני הביריונים שאחזו בידיו וגררו אותו לריצפה, עיניו כוסו שוב והוא הרגיש שהוא מובל במסדרון ארוך.

"תורידו את הכיסוי, ותכבלו אותו לכיסא." אמרה האישה. כאשר הורידו מעליו את כיסוי העיניים, סדריק ראה שהוא יושב על כיסא מוזר, כמו שיושבים עליו החולים ב'קדוש מנגו', החדר היה לבן ובוהק תחת אורות הפלורוסנט המסנוורות. אותה אישה, ככל הנראה המפקדת של כל העניין הזה עמדה לצד גבר במסכה וחלוק לבן.

"מה אתם רוצים ממני?" שאל לבסוף סדריק. ידיו היו כבולות לידיו הכיסא בשלשלאות, ועל ראשו הונחו מדבקות שחוברו לחוטים מוזרים.

"הגיע הזמן שתדע למה אתה פה," פתחה האישה את פיה בפעם הראשונה, כדי לתת תשובות ולא לחלק פקודות. "אנחנו ארגון 'סקורפיו', מטרתינו היא למגר את הקסם מהעולם, עולם המוגלגים הרגיש היטב את הצד השלילי במלחמה קוסמים לפני 16 שנים ולפני 30 שנה ועוד לפני 60 שנה, כל פעם קם קוסם כזה ואחר ורוצה למגר ולהתעלל במוגלגים על מנת שעולם הקוסמים יוכל להיחשף ולא לחיות בהיחבא, ארגון 'סקורפיו' הוקם בדיוק כדי שהמטרה הזאת לא תקרה שוב. כדי שמוגלגים וסקיבים, או יותר נכון, אנשים נורמלים, יוכלו לחיות מבלי לחשוב שעוד קוסם יחליט להנהיג מרד ולפגוע בקהילת המוגלגים והסקיבים." אמרה האישה בקור.

"ומה אני קשור לכל זה, אני לחמתי נגד וולדרמורט לפני 16 שנים, הוא איים על המשפחה שלי בדיוק כמו שהוא איים על המוגלגים והסקיבים, ואפילו יותר." אמר סדריק לא מאמין למשמע אוזניו.

"זהו בדיוק, אנחנו באותו צד, המטרה שלנו היא למנוע את המלחמה הבאה, את ההשתלטות הבאה על עולם המוגלגים והקוסמי, כי אם לא יהיו קוסמים ומכשפות, אם לא יהיו יצורים מכושפים וספרי קסם, לא נצטרך לחיות בפחד הזה שהמלחמה הבאה תקרה." היא השיבה.

"באותו צד שלכם? אתם רוצים להוציא מאיתנו את כל טיפת הקסם שלנו, אם זה מה שהבנתי." אמר סדריק מבועת לחלוטין.

"אכן, זוהי מטרתנו, למנוע מהקסם להתקיים." היא אמרה.

"אתם לא יכולים לעשות את זה, למחוק את הקסם? זה מי שאנחנו, אלה החיים שלנו!" אמר סדריק בהלם.

"החיים שלכם שגורמים להרס והרג רב בצד שלנו, חבל, חבשתי שתהיה בצד שלנו, אך אם זה כך, אתה תהיה הראשון לעבור את שאיבת הקסם הראשונה בהיסטוריה." היא אמרה מורה לבחור בחלוק להתקרב.

"אל תעשי את זה, הנזק שייגרם הוא חמור מכדי שתביני! לאן כל הקסם יילך לאחר שתוציאי אותו מכל קוסם בעולם, הרי זה לא ייגמר בבריטניה! וקסם בעוצמה כזאת משוחרר לחופשי, זה גזר דין מוות על העולם כולו, לא רק על קהילת הקוסמים!" הוא אמר מנסה להאבק בכבליו.

"כשנגיע לגשר נחצה אותו, ועכשיו.." היא סימנה לבחור בחלוק. הוא התקרב לסדריק עם מחט ענקית.

"את עושה טעות איומה!" קרא סדריק בפחד.

"שקט!" היא קראה וסתמה את פיו בממחטה. הבחור בחלוק הזריק לסדריק את הנסיוב וחיבר אותו למכונת השאיבה. הכאב שסדריק חווה היה קשה מנשוא, צעקה חנוקה נפלטה מפיו ונעלמה מאחורי הממחטה. הוא ניסה להאבק, אך הנסיוב הכריע אותו והוא התעלף.

*****

לילי התעוררה בצעקה.

"מה קרה?" שאלה ויקטואר שקמה ממיטתה במהירות ורצה למיטתה של לילי.

"משהו רע קורה, אני מרגישה את זה, זה קשור לאבא שלי.. אני.. אני חושבת שמענים אותו..." היא אמרה בדמעות.

"את בטוחה ליל, הינה, קחי, תשתי כוס מים." אמרה ויקטואר מגישה לה כוס מים מהקנקן שהיה ליד מיטתה.

"אני בטוחה." אמרה לילי גומעת מהמים. "אני חייבת לחפש אותו, אני לא מסוגלת יותר." היא לחשה בבכי.

"אנחנו נדבר על זה מחר בבוקר, את חייבת לנסות לישון." אמרה ויקטואר בדאגה.

"אני לא מסוגלת, הוא סובל, את לא קולטת?!" קראה לילי בבכי.

"מה זה כל הרעש הזה?" קרא פרופסור פליטיק שזומן על ידי אחת הבנות שישנו עם לילי וויקטואר בחדר.

"משהו קרה לאבא שלי פורפסור, אני יודעת!" קראה לילי כשבעיניה מנצנצות דמעות.

"את רוצה שנשלח אותך הביתה מיס דיגורי?" הוא שאל ברוך.

"כן, בבקשה!" היא אמרה במהירות.

"בואי." הוא אמר. היא קפצה ממיטתה במהירות וויקטואר אחריה. הוא נעצר מול האח של מועדון רייבנקלו. הוא פיזר אבקת פלו בשקט, "קדימה תגידי את הכתובת." הוא אמר.

"רחוב סאנסט 16, הוגסמיד." היא אמרה בקול ברור כשהלהבות ליכחו את כותנתה.

"ילדה שלי!" קראה אימה כשאשר היא הופיעה בביתה.

"אני פה.." לחשה לילי מחבקת את אימה בדמעות.

__________________________________

תגובות יתקבלו בברכה!!

הפרק הקודם		הפרק הבא