יום הדין

בס"ד

ווהו! תגובה! טוב, יאללה, עוד פרק, והפעם אחד שקשור לפרק הקודם. תהנו!

דין התבייש להודות, אבל סול עדיין הקסימה אותו. הוא אמנם כמעט ולא ראה אותה מאז המשימה הראשונה, אך הוא כן יצא קצת מבולבל משיעור שינוי צורה שבו מקגונגל סיפרה להם על נשף חג המולד ועל כך שהם צריכים למצוא בנות זוג, ודין כבר דמיין לעצמו את מי יזמין. הוא רק צריך להמתין לרגע הנכון. ובכל זאת, דין היה בטוח שמי שהמציא את המסורת הזאת היו כמה מנהלי בתי ספר מרושעים שחמדו להם לצון והחליטו להביך את התלמידים שלהם, במיוחד את הצעירים בני הארבע עשרה. לחצי מחבריו של דין עוד לא התחלף הקול, והיחיד שהתגלח מהשנה הרביעית היה בחורה בשם מיליסנט בלסטרוד מסלית'רין. ובכלל, דין היה בטוח שזוגות חד מיניים לא יתקבלו בעין יפה, וכל מי שהמגדר שלו הוא לא בן או בת יפגע מאוד. אבל השנה הייתה 1994 ואף אחד לא חשב על זה יותר מדי, ולכן זה לא כל כך הפריע לו.

בארוחת הערב באותו היום, דין סירב בנימוס למאכל בולגרי כלשהו שרון וויזלי הציע לו.

"אומרים שזה המאכל האהוב על קרום!" התלהב רון.

"כן, תודה," אמר דין בחיוך ובחר בקערת מרק בצל מהביל. אלא שהוא כמעט נחנק מהמרק כששמע צחקוקים מעצבנים לידו. הוא הרים את מבטו וראה קבוצת בנות מבובאטון. החברה ההיא של סול הייתה ביניהן, אם כי סול עצמה לא הייתה שם.

"דין תומאס," אמרה לו החברה של סול במבטא ספרדי, "יש לי פה מספיק גדול, אז אני רוצה לשאול בעצמי אם רצה לבוא איתי לנשף."

חברותיה געו בקול שהזכיר לדין את הפרות שרועות בשדות שרואים מחלון רכבת האקספרס להוגוורטס בזמן הנסיעה. דין החליט להיות כלב הרועים ששולט בעדר. הוא חייך לחברתה של סול בנימוס, וענה לה בקול רם, "לא."

הוא לא הפסיק לחייך לרגע.

"החברות הפסיקו לצחוק בבת אחת, אם כי נראה היה שהן מתאפקות לא לעשות זאת. החברה של סול, לעומת זאת, לא נראתה כל כך עליזה.

"לא?" היא שאלה שוב.

"את לא יודעת אנגלית?" שאל אותה דין, ומיד אמר בספרדית רהוטה: "Cuando digo no, quiero decir no"

חברתה של סול הביטה בו בהשתוממות. היא לא ידעה שדין התאמן מראש לומר את המשפט הזה, ושם מסתכם הידע שלו בספרדית.

"¿Por qué estás hablando a mí de esa manera? ¿Quién cree que usted es de todos modos?" היא שאלה, אך דין לא הבין מה היא אמרה. למזלו הרב, או אולי לביש מזלו, פרופסור מקגונגל עברה בסביבה ונזפה בו.

"תומאס, עליך לקבל את אורחינו האהובים! מדוע איני רואה הכנסת אורחים מכובדת?" היא אמרה לו, ומיד פנתה לקבוצת הבובאטוניות.

"אני כמובן מתנצלת בשמו, האם כבר מצאתן בני זוג לנשף?" היא אמרה להן, "אם לא אז כדאי שתזדרזו."

הבובאטוניות הלכו משם, מצחקקות. פרופסור מקגונגל נאנחה ואמרה לו, "האמן לי, תומאס, אני מתחרטת על כל רגע בו הסכמתי לארח פה את הטורניר. גם אני לא סובלת את האורחים שלנו. אבל אנא ממך, אל תחשוף בפניהם את זה."

כשהלכה משם פרד וויזלי טפח בחביבות על כתפו של דין. "ברכות, הצלחת לחלץ טיפת רגש ממקגונגל!" הוא אמר לו, "וכדאי שתמצא מישהי לפני שיגנבו לך את כל הבנות השוות ותישאר לך רק מוהר זלימוביץ'."

"סליחה, מי?" שאל דין בבלבול.

"אה, סליחה, התכוונו למיליסנט בלסטרוד כמובן," אמר פרד והסתלק משם.

כשדין קם ממקומו ופנה ללכת לחדר המועדון של גריפינדור הוא נתקל בדמות כלשהי מבלי לשים לב והפיל אותה לרצפה.

"סליחה! סליחה!" הוא מיהר לומר, והושיט יד כדי לסייע למי שהפיל להיעמד. הוא הביט במי שהפיל. האם אם כל הקלישאות התגשמה מול עיניו? האם הוא הפיל את--?

נערה בלונדינית ומבולבלת שלבשה גלימה מלמלתית, ענדה עגילים בצורת פלפלי צ'ילי והחזיקה מתחת לידה עותק של עיתון "הפקפקן" הביטה בידו בחשדנות מסויימת. היא לחלוטין לא הייתה סול.

"בדקת שהיד שלך נקייה מיטושטושים לפני שהושטת לי אותה?" היא שאלה אותו ברצינות תהומית.

"אה... אני..." הוא אמר לה בבלבול. הוא ניסה להיזכר מי היא. היא לא נראית צעירה ממנו בהרבה. האם היא תלמידה בבובאטון או דורמשטרנג? לא, היו לה מדים של בית רייבנקלו. היא תלמידת הוגוורטס.

"נראה לי שהיד שלי בסדר," אמר דין שבכלל לא ידע מה זה יטושטושים והאם יש לו כאלה על היד.

"אני מאמינה לך, אתה נראה אדם נחמד," אמרה לו הילדה ההיא בחיוך רחב מאוזן לאוזן ואחזה בידו כדי לקום.

"את בסדר?" הוא שאל בנימוס.

"כן, אני רק מקווה שלא מעכתי כמה פילמפים כשנפלתי," היא אמרה בדאגה וטפחה קלות על גלימתה המאובקת מהנפילה כדי לנקות אותה.

"רק שלא תהרגי כמה פלימפים," אמר לה דין בסרקזם.

"הו, אתה צודק!" אמרה הנערה ההיא ומיד הפסיקה, "אתה חכם! איך זה שאתה לא ברייבנקלו? מצנפת המיון ראתה שאתה לא חכם מספיק?"

דין נזכר באחד המשפטים הראשונים שלחשה לו מצנפת המיון: "טוב, נראה שרייבנקלו ירד מהפרק." הוא החליט להסתיר מהנערה ההיא את המידע הזה.

"טוב," אמר דין בחיוך מאולץ ובניסיון לסיים את השיחה הזאת, "אז נראה לי שכדאי שאני אלך לי..."

"יו! דין תומאס מזמין את לונה המג'נונה לנשף!" צעק מישהו מאחוריו.

לונה המג'נונה? מה זה אומר? דין הסב את מבטו לעבר מקור הקול, והנערה ההיא שהבחינה בזה אמרה לו, "אה, עוד מישהו שמספר בדיחות. אני לפחות מקווה שאת החברים שלו הוא מצחיק כי הוא כנראה די נואש לאנשים שיצחקו מזה."

היא נראתה די רצינית שאמרה את זה, למרות שהיה לה קול מרחף קצת.

"רגע, את לונה המג'-?" עצר דין את עצמו.

"-נונה," השלימה אותו לונה, "אתה יכול לקרוא לי ככה, כולם עושים את זה. אני רגילה."

טוב, לדעתו של דין בפירוש לא הגיע לה שיקראו לה ככה. אז מה אם היא עונדת פלפלי צ'ילי ומדברת על פלימפים ויטושטושים במחשבה שנייה.... זה כן קצת מוזר. ומה אם סול בדיוק תעבור שם ותראה אותם מדברים?

"טוב, לונה, היה נחמד לשוחח, אבל-"

"אה, לא הזמנת אף אחת לנשף?" שאלה אותו לונה פתאום, "אתה יודע? מעניין אותי מה יש בנשף הזה שהוא אקסקלוסיבי כל כך שרק מי שבשנה הרביעית ומעלה מוזמן אליו יחד עם בני הזוג שלהם. טוב, אני מניחה שאנשים כמוני לא צריכים לדעת מה יהיה שם. ומזל שאני רק בשנה השלישית, כי אם אני הייתי צריכה לחפש בן זוג כנראה לא הייתי-"

"רוצה לצאת איתי לנשף?" שאל דין ומיד התחרט על כך.

"אה," אמרה לונה שהייתה קצת מבוהלת, "זה היה לא צפוי. טוב, אני אענה לך בחיוב. אני צריכה לארגן גלימת נשף... ותכשיר נגד נרגולים... כן, אני אצא איתך. אבל איך קוראים לך? דין, נכון?"

"דין תומאס, שנה רביעית מגריפינדור," אמר דין שהיה קצת נרגש וקצת מבולבל. רגע, היא לא רצתה שהוא יזמין אותה? אז למה היא דיברה ככה? באמת קצת משונה, ועכשיו אין דרך חזרה...

"אני לונה לאבגוד, שנה שלישית מרייבנקלו," היא ענתה לו, "אני אעשה את הקניות ביציאה הבאה להוגסמיד. ביי!"

לונה הסתלקה משם בריצה, ודין נשאר באולם הגדול והשומם. נשארו רק כמה תלמידים בודדים שהסתובבו בין השולחנות או זללו מנות אחרונות.

"קדימה, לישון! עוד מעט כיבוי אורות!" נזף בהם רוח רפאים כלשהו, ותלמידה אחת קמה משולחן גריפינדור וניגשה לעבר דין. אי אפשר היה לטעות בתלתלים השטניים של סול, שישבה לבדה כל הזמן הזה. אבל נראה היה שהיא לא הבחינה בדין בהתחלה, אלא רק כשהתקרבה אליו ואז נגנב לפיה חיוך קטן ועדין. ובכל זאת, היא ישבה בשולחן גריפינדור לבד.

"חיפשת אותי?" שאל אותה דין. איזו שאלה אגואיסטית לשאול! והנה הוא מתחיל להזיע בכפות הידיים. אוף, למה הוא הזמין את לונה המג'נונה לנשף כשסול נמצאת כאן מולו?

"אממ..." היא אמרה בקולה הרך, "רק רציתי להתנצל על מה שהיה במשימה הראשונה," היא אמרה.

"את רוצה להתנצל?" שאל דין במבוכה. הפנים שלו ממש בערו כשהיא דיברה איתו, "אני זה שאמר-"

"אני פשוט מתנהגת כמו כלבה כשאני מסתובבת עם כריסטין," היא קטעה אותו.

"כריסטין היא-?" שאל דין.

"זאת שחשבה שיהיה מצחיק להזמין אותך לנשף," היא ענתה לו בחיוך קטן.

"זאת שרצתה לשאול אותי משהו והשתמשה בך במשימה הראשונה," המשיך דין.

"זאת עם הפה הגדול," אמרה סול והחלה לצחוק. הצחוק שלה לא היה מתגלגל ויפהפה אלא קצת מקוטע ולא אחיד, אבל דין הצטרף ללצחוק שלה. צחוק שביטא עליזות... או אולי מבוכה?

כשהפסיקו לצחוק, סול המשיכה לדבר.

"עכשיו אני לבד פה," היא אמרה, "ורציתי לשאול משהו קטן... כשכריסטין לא פה, בלי שיפריעו לנו. בלי כל הציניות הזאת מסביב."

הלב של דין קפץ. הוא הביט ביד הדקיקה שלה. בטח היא חלקה ונעימה. הוא רצה להחזיק לה את היד. הלב שלו פעם מהר. בטח היא תיראה יפה בשמלת הנשף שלה.

"אני יודעת שזה לא מקובל, ובדרך כלל הבן אמור להציע לבת, אבל אני פשוט חייבת לשאול... תרצה להיות בן הזוג שלי בנשף?"

הלב של דין קפץ לתקרה המכושפת. הוא לא מאמין שזה קורה לו! סול מציעה לו להיות איתה בנשף. איזה אושר. היא בחרה בו. מכל הבנים של שלושת בתי הספר, היא בחרה דווקא בו. וואו. וואו.

אבל הוא כבר סיכם עם לונה שהוא יצא איתה. הלב של דין צנח מהתקרה המכושפת וירד עד לחדר הסודות.

אז... אז אולי הוא יבטל את ההצעה שלו ללונה? הוא יגיד לה שהוא שכח שהוא יוצא עם מישהי אחרת, או שיעמיד פנים שהוא שכח, או ש-

לא משנה מה הוא יגיד ללונה, הוא ינהג שלא ביושר.

סול עמדה מולו, עם התלתלים המשגעים שלה והעיניים הנוצצות האלה. היא הייתה קרובה אליו. אם דין יסכים, הם בטח יחזיקו ידיים ויתנשקו או משהו, ואין כרגע דבר שהוא רוצה יותר מזה.

אבל מצד שני, הוא כבר הבטיח ללונה... לבטל את היציאה עם לונה יהיה אחד הדברים הכי מכוערים שאפשר לעשות. למרות שהיא לונה המג'נונה שכולם צוחקים עליה ולמרות שהיא קצת מוזרה, ולמרות שהוא מתחרט על הרגע שהזמין אותה.

דין נשך את שפתיו. מה לעשות? אולי אתם, הקוראים, תוכלו לייעץ לו?

הפרק הקודם		הפרק הבא