פרסי ג׳קסון אחרת

"אתם חושבים שהוא יתעורר בזמן" "לא נראלי"

שמעתי פסיעות רגליים ואז מחיאות כפיים

נרדמתי שוב

מישהו העיר אותי "תשתה את השיקוי הזה מהר" מכשפה בגיל העמידה הביאה לי כוסית עם שיקוי בצבע כתום זוהר, שתיתי את השיקוי ומיד הרגשתי כאילו אני יכול לרוץ מרתון "למה לא נתתם לי את השיקוי הזה קודם?" שאל קול מאחורי הסתובבתי וראיתי את דראקו

"אדון מאלפוי הצעיר, השיקוי הפרו-מגורמניטי צריך לרתוח במשך שעה בדיוק אחרת יש סכנה שתצמיח מחושים" ענתה לא האחות

"מאדאם פומפרי תודה שהכנת לי אותם" "הו מינרווה מתוקף תפקידי לדאוג שהתלמידים יכלו לפחות לעבור את המיון"

אני ודראקו הסתובבנו לעבר הקול וראינו אישה גבוהה עם פנים חמורות סבר וגלימה ירוקה "מר מאלפוי ומר ג׳קסון תואילו בטובכם לבוא אחריי?" "כן גבירתי" ענינו אוטומתית מרוב פחד מהקול הסמכותי של האישה

התחלנו ללכת אחריה במסדרון ארוך מלא ציורים מתקופת ימי הביניים והרנסנס "אני חושב שמדאם פומפרי טעתה בהכנת השיקוי, הציורים פשוט ניראים כאילו הם זזים" אמרתי לגברת חמורת הסבר

"זה מפני שהם באמת זזים וכשאתם פונים למורים אתם מחוייבים לקרוא להם פרופסור" "כן פרופסור" שנינו ענינו אבל בקול של דראקו היה משהוא קצת מזלזל

"זה האולם הגדול, אין לנו זמן לראות אותו היום" האולם הגדול היה בגודל של אולם ספורט אבל בגלל רצפת השיש הנחתי שלא אשחק בו כדורסל ואז-

נכנסנו בדלתות גדולות מעץ כהה ומאחוריהם נגלה אולם ענקי, ארבעה שולחנו מלאים הילדים, השולחן השמאלי היה מקושט באדום אחריו היה אחד עם כחול, צהוב ולבסוף ירוק. יותר רחוק הייתה במה ועלייה עוד שולחן עם אנשים מבוגרים, דראקו שהלך לצידי לחש לי שזה שולחן המורים.

באמצע שולחן המורים על כיסא מזהב ישב אדם זקן עם זקן לבן ארוך, הוא קם על רגליו והייתי יכול ליראות שהוא גבוהה "תודה למר מאלפוי ולמר ג׳קסון שהצטרפו אלינו באיחור, פרופסור מקונגל תסכימי לעשות להם מיון מהיר?" העניים שלו שהיו כחולות נצנצו כשדיבר על המיון "בשמחה אדוני" היא ענתה לו והתקדמה לעבר שרפרף עם סמרטוט שהיה באמצע האולם "ג׳קסון פרסאוס" היא קראה בקול רם "אני שונה שמשתמשים בשם המלא שלי" מלמלתי לדראקו לפני שהתקדמתי לעבר השרפרף,

התיישבתי עליו והניחו עלי את הסמרטוט שמסתבר שהוא כובע ישן ומגעיל ׳אתה מגעיל׳ מי זה? ׳אני מצנפת המיון, אני יכולה לראות את מחשבותך׳ לא יכלו לנקות אותה? ׳שמעתי את זה וסתם שתדע השאירו אותי כמו שאני מאז שגודריק גריפינדור הדגול יצר אותי׳ ומתי זה קרה? ׳לפני מעלה מאלף שנים׳ כמו שאמרתי את זקנה שלא התקלחה כבר אלף שנים ׳גם אתה לא הקוסם הכי חכם, אני כבר יודעת שלא תיהיה ברייבנקלו׳ מי שמדברת ׳גם אין פה טיפת ערמומיות או שאיפה אחת אז גם סלתרין נמחקה מהרשימה׳ אני מתחיל לחשוב שהאבא החורג שלי יותר נחמד ׳השאלה היא הפלפאף או גריפינדור׳ והוא שלך אותי לפנימיה צבאית ׳אני מניחה ש(את המילה האחרונה היא צעקה)גריפינדור!׳

הורידו לי את המצנפת מהראש והלכתי לכיוון השולחן האדום שהריע, בין האנשים שהריעו היו הארי, הרמיוני ורון עם חבורת גינג׳יים.

התיישבתי ליד רון "למה הצלתה את מאלפוי?" הוא שאל אותי והבטתי לעבר השרפרף, דרקאו ישב עליו וברגע שהמצנפת נגעה בראשו היא צעקה סליתרין. השולחן הירוק הריע ודראקו סובב את ראשו והביט בעייני לפני שהלך אליו.

"כי גם הוא בן-אדם" עניתי לו בשקט ואז הופיעו הקינוחים.

אז יאי היה עוד פרק, בפרק הבא תגלו איפה הצבתי את שאר השביעייה ומה קורה במשולש החברות של רון&הארי, פרסי ודראקו

הפרק הקודם		הפרק הבא