האחים וויזלי

תודה רבה לנרשם החדש אני#11 ולכל הנרשמים הישנים!

ותודה מיוחדת מאוד להארי443 על שנתן הערה לשיפור ועזר לי לשפר את הפנאפיק שלי, אשמח אם אחרים יעשו כמוהו. אני גם אשמח לתגובות בונות ובכלל לתגובות, ועכשיו לפרק!!

מולי אמרה להם "העונש שאני ואבא החלטנו הוא ששניכם תישנו ותהיו בחדרים נפרדים, ג'ורג' אתה עובר לישון עם צ'ארלי ופרד אתה נשאר לישון פה" "מה לא אמא" אמר פרד "למה את לא יכולה לתת לנו עונש נורמלי?" השלים ג'ורג' שניהם היו על סף דמעות (והפעם אמיתיות) ומולי חזרה "זה מה שהחלטנו וזה מה שיהיה אנחנו לא מוכנים שיהיו עוד מקרים כמו שקרה היום וזהו!" סיימה גברת וויזלי -"אבל אמא"

- "לא!!"

-נו למה?"

- "זאת ההחלטה וזהו"

"אוף,למה לא עשינו כלום" בכו שני התאומים

היה שמץ של רחמים בפניו של אדון וויזלי אבל הבעת פניה של אשתו הייתה חתומה.

"מולי אולי לא נעשה זאת לתמיד, אלא רק לחודש?" "ארתור עכשיו אתה בעדם" אמרה גברת וויזלי והסתובבה אל בעלה בנימה מופתעת "אני לא אומרת שאני בעדם, הם עשו משהו מאוד חמור" המשיך ארתור "אבל את חושבת שזה נכון להפריד בין חברים טובים כאלו? תראי אותם" אמר ארתור והסתכל על בניו שנראו כרגע כמו כלבלבים שהוצאו כרגע מהמכלאה עם עיניים גדולות שמלאות בתודות

"בסדר אבל אם הם ימשיכו עם השטויות שלהם אני מתכוונת לנעול כל אחד בחדר שלו!" פסקה מולי ושני התאומים באו לחבק אותה ואת ארתור, שמץ של חיוך עלה על פניה של גברת וויזלי.

מתי שהם נפרדו מולי קראה "קדימה ג'ורג' לסדר את החפצים אני אלך להודיע לצ'ארלי שאתה מצטרף אליו לחדר בחודש הקרוב…" היא נאנחה והלכה לחדרו של צ'ארלי.

"היי בנים, תקשיבו לי, נכון שמולי לא מרשה שתישנו ביחד אבל היא לא אמרה שוב דבר על שעות הערות שלכם… אני סומך עליכם שתמשיכו להיות ביחד, אבל בבקשה תשתדלו לא לעשות שטויות כאלה גדולות כי אז אפילו אני לא אוכל להוציא אתכם משם, סגור?" על פניהם של התאומים עלה חיוך גדול ושניהם אמרו ביחד:"סגור" שלושתם קמו והתחילו לסדר את הדברים בדיוק  שמולי נכנסה לחדר ואמרה להם "אוי בנים, מתקדמים כל כך לאט בסידור הדברים, ג'ורג' תן לי את זה ארתור אל תתעסק בזה תתחיל לארוז את זה" וככה היא המשיכה והמשיכה עד שהכל היה מסודר וג'ורג' עבר לחדרו של צ'ארלי מביט בפעם האחרונה לאותו יום באביו ושב עולה חיוך על פניו "ביי פרד, ביי אבא".

"היי שמתם לב שג'ורג' לא אמר לי ביי?" אמרה גברת וויזלי בתדהמה, ארתור ובנו הסתכלו זה על זה וחייכו…

"אוקיי אני מוכן" אמר ג'ורג' בזמן שהוריד מגבו את התיק שאמו סידרה לו, והמון מחשבות התרוצצו בראשו: אני ופרד נצליח בעונש שלנו, איזה אבא טוב יש לי, אוף פרד אני כבר מתגעגע, נו אמא לא עשינו כלום, וככה הוא המשיך לחשוב ולחשוב עד שנרדם.

בינתיים בחדרו של פרד הוא היה עם הוריו וחיבק אותם ובזמן זה חשב, מעניין מה ג'ורג' חושב עכשיו "ביי פרדי" אמר לו אביו והוציא אותו מהרהוריו," ביי אבא, ביי אמא" ענה לו פרד, נשכב לישון במיטה וכעבור כמה דקות נרדם גם הוא.

הפרק הקודם		הפרק הבא