גם אם יפלו השמיים

לילי המשיכה לשבת על האבן כרבע שעה לאחר שג'יימס הלך, מלטפת את לחייה היכן שנגע בה.

כאשר עורו נגע בעורה, היא הרגישה זרמי חשמל לאורך הלחי ולא יכלה להתעלם מהעובדה שליבה החל להלום בחוזקה.

'לא, זה לא יכול להיות. אני לא מאוהבת, במיוחד לא בג'יימס פוטר!' חשבה לילי.

'אבל אם אין לי שם רגשות לפוטר, מה זה היה?'

היא נאנחה בקול והחליטה שאינה רוצה לחזור לארוחת הערב. היא תלתה את נעליה על שתיים מאצבעותיה והלכה יחפה במסדרונות הוגוורטס.

כאשר הגיעה לחדרה היא מצאה את מגי הישנה ואת אסטוריה קוראת ספר על מיטתה.

''טורי...'' לחשה לילי. אסטוריה הביטה לעברה.

''מה קרה?'' שאלה ללא קול כאשר הבחינה בהבעת פניה הטרודה של חברתה הטובה ביותר, אך לילי רק סימנה לה בידה לבוא אחריה.

אסטוריה קמה בשקט מירבי והלכה אחרי לילי. 

הן יצאו לחדר המועדון והתיישבו בפינה הרחוקה ביותר (לא לפני שלילי בדקה שאין מישהו שנמצא במרחק יותר קרוב מחמישה מטרים).

היא קברה את פניה בכפות ידיה ונאנקה.

''לילי, את בסדר? מה קרה?'' שאלה אסטוריה בדאגה וליטפה את גבה של לילי. היא הרימה את ראשה והביטה בעינייה של אסטוריה.

''אני צריכה שתעזרי לי, אבל מה שאני מספרת לך נשאר בינינו ובבקשה תתנהגי בשיקול דעת, כי זה מאוד רציני בשבילי...''

''אני מבטיחה.'' אמרה ולקחה את ידה של לילי, מנסה לנחם אותה.

''אני לא יודעת מה קורה, בזמן האחרון פוטר השתנה. שלא תביני אותי לא נכון, הוא השתנה לטובה, הוא התבגר, וזה מוצא חן בעיניי. אבל...''

''כן, גם אני הבחנתי בשינוי הזה. אבל מה?''

לילי נאנחה וקולה התחיל לרעוד: ''אני חושבת שלא רק השינוי שלו מוצא חן בעיניי.''

''את מתכוונת שגם פוטר עצמו מוצא חן בעינייך, נכון?'' שאלה חברתה בהבנה.

לילי נענעה בראשה לשלילה.

''אני לא יודעת. בגלל זה קראתי לך, שתנסי לעזור לי להבין מה אני מרגישה.''

אסטוריה חייכה חיוך מנחם.

''בסדר, היו לכם רגעים קצת.. אמ... אינטימיים, כמו נגיעות אחד בשנייה שגרמו לך להרגיש משהו?''

''לפני כמה דקות הוא ליטף את הלחי שלי.''

''הו.'' הופתעה אסטוריה ''ומה הרגשת?''

''המ.. הרגשתי זרמי חשמל קלים והלב שלי החל להלום כל כך חזק שחשבתי שכל בית הספר שומע אותו. וגם הרגשתי פרפרים בבטן.'' לילי עצרה רגע לנשום כדי לעצור את הסומק המתפשט על פניה והביטה אל חברתה, שנראתה רגועה אך מעט מופתעת.

''וגם, הרגשתי כל-כך הרבה רגשות בבת אחת, עד שאני לא יודעת מה בדיוק הרגשתי. אחרי זה התחלתי לחשוב על זה שהוא נראה טוב, ואף פעם לא חשבתי על זה לפני כן. הוא גבוה, חטוב וחסון. אוי אלוהים, מה לא בסדר איתי?''

הייתה שתיקה קצרה בין הבנות.

''טוב, יש לי אבחנה.'' אמרה לבסוף אסטוריה.

''נו...'' העיצה בה לילי.

''את לא מאוהבת בג'יימס פוטר, את מאוהבת מעל הראש בג'יימס פוטר.''

לילי הביטה בפליאה באסטוריה.

'האם אני באמת מאוהבת בפוטר?' חשבה לילי.

''ויש איזושהי תרופת נגד?'' ניסתה לברר.

''כן.'' השיבה לה אסטוריה.

''והיא...''

''להיות עם ג'יימס פוטר.''

לילי העבירה את אצבעותיה בשערה. לא מאמינה למשמע אוזניה וגם לא לליבה, שניסה בכל הכוח לגרום לה להאמין למילותיה של חברתה.

לאחר המלחמה בין המוח ללב, ניצח המוח, שאמר ללילי שהגיע הזמן לישון ואת המלחמה של ההיגיון והרגשות צריך לשמור למחר בבוקר.

''טוב, אני מודה לך כל-כך, אסטוריה; אבל נראה לי שהגיע הזמן לישון...''

''את צודקת,'' הסכימה איתה חברתה ובדקה בשעון היד המוגלגי שלילי נתנה לה כמתנת יום הולדת. השעה הייתה אחת עשרה וחצי.

הן עלו חזרה לחדרן וגילו שהאנה עוד לא חזרה וכנראה גם פוטר ובלק.

כאשר הן נכנסו למיטותיהן אסטוריה נזכרה ששחכה לשאול את חברתה בנוגע למחר.

''דרך אגב, ליל'ס, את רוצה לבוא איתי מחר להוגסמיד? מגי הולכת עם דין פילדס מהפלפאף והאנה אמרה שהיא תזמין את בלק, אפילו שאני בספק שתצליח.''

''הו, כן, בטח. למה לא? אני רק אומרת לך מראש אני אצטרך ללכת מפעם לפעם לבדוק את מצבם של התלמידים.''

''בסדר, לילה טוב.''

''לילה טוב.''  אסטוריה כיבתה את הנר שעל שידת הלילה שלה והחדר החשיך לחלוטין.

לילי לא הצליחה להירדם בשעה הבאה. מחשבותיה היו טרודות והיא ניסתה בכל כוחה למצוא פיתרון. 

לבסוף, העייפות גברה עליה שוב והיא נרדמה.

לילי, מגי ואסטוריה התעוררהו בבהלה .משהו נפל על הרצפה בקול רם מאוד. הייתה זאת עדיין שעת לילה.

לילי מיהרה לקחת את שרביטה. ''לומוס!'' לחשה והבנות קמו ממיטותיהן במהירות.

''מצטערת.'' מלמלה האנה. הבנות נאנחו. מגי מיהרה להדליק את האור.

''האן! עשית לנו התקף לב!'' אמרה אסטוריה.

''אמרתי שאני מצטערת..''

''איפה היית?'' תחקרה אותה לילי.

''ממ... אצל סלגהורן?''

''עד שתיים לפנות בוקר?!''

''מה את רוצה מג, אני לא אשמה שסלגהורן היה שתוי והוא החליט לחלק לכל מי שרק רצה וויסקי אש. בסוף כל מי שלא היה שיכור סחב את אלה שהשתכרו למרפאה.''

''ואת לא שתית? באמת?'' התפלאה לילי.

''נראה לך? חזרתי מהמרפאה רק הרגע. רק פוטר, סנייפ והחברה שלו לא היו שתויים, אפילו תלמידיי השלישית השתכרו. הם חזרו למעונות שלהם לפני שעתיים. אני נשארתי שם כמעט אחרונה ומדאם פומפרי שיחררה אותי אחרי שעשתה לי משהו, אני לא ממש בטוחה מה. אני עדיין קצת מטושטשת...''

''אוקיי, הבנו. אמרת שפוטר לא השתכר?'' שאלה אסטוריה.

''כן,מוזר אה? בנות, אתן יכולות לעזור לי להתפשט?''

לילי ומגי החליפו בינהן מבטים מופתעים בעקבות הבקשה של האנה ואסטוריה גלגלה את עינייה.

לאחר שתיקה קצרה ומעט מביכה האנה נאנחה.

''טוב, לא צריך, אני אעשה את זה לבד.אתן, לכו לישון.'' 

''היא עדיין שיכורה?'' לחשה מגי לאוזנה של לילי.

''כנראה...''

''טוב, לילה טוב לכן בנות. האנה, תנסי לא להרעיש יותר מדי, בסדר?'' אסטוריה פיהקה ואספה את שיערה החום-כהה והמתולתל לצמה עבה במיוחד ולאחר מכן חזרה למיטתה.

לילי כיבתה את האור והשאירה רק את הפמוט שבקצה החדר דולק (על מנת שלהאנה יהיה אור) בזמן שמגי חזרה למיטתה. 

לילי נכנסה חזרה למיטה החמימה, מקווה שהרצון לישון לא נעלם לגמרי, וכך היה; היא נרדמה בין רגע וישנה שנת ישרים במשך כל שארית הלילה.

''האנה, תתעוררי,'' לחשה אסטוריה וניערה את האנה בחוזקה. לילי ומגי לא הצליחו להעיר אותה ולכן ביקשו את עזרתה של חברתן.

''טוב, לפי דעתי זה חסר טעם.'' הודיעה מגי כעבור רבע שעה של ניעורים ונסיונות כושלים אחרים שלא העירו את האנה ''בואו נשאיר לה מכתב שהלכנו. דין כבר מחכה לי.''

לילי הוציאה קלף נייר ועט נוצה והחלה לשרבט מילים בכתב מסולסל ויפה:

'האנה היקרה,

ניסינו להעיר אותך אבל לא הצלחנו.

יצאנו להוגסמיד, אם תרצי תצטרפי.

לילי, טורי ומגי'

הן הניחו את המכתב על השידה שליד מיטתה ויצאו מחדרן.

''כל התלמידים שיש להם אישור ליציאה, אנא הסתדרו בשני תורים. אני ומר פילץ' נאסוף מכם את האישורים.'' קראה מקגונגל.

התלמידים התכוננו לצאת להוגסמיד. לילי נעמדה בראש התור ביציאה מהוגוורטס ונתנה לשרת, ארגוס פילץ', את אישורה.

''המ... את מוזמנת לעבור, גברת אוונס.'' סינן לעברה פילץ' ולילי התקדמה לעבר שני התלמידים האחרים שהספיקו להכנס.

חברותיה היו בסוף התור של פרופסור מקגונגל (שהיה הרבה יותר ארוך,לרוב התלמידים היה חשבון לא סגור עם השרת והם לא רצו להכנס לסיטואציה לא נעימה כשיראה אותם) ולכן היא המתינה להן בסבלנות בצילו של אחד העצים.

''אני מצטער, אדון סנייפ, אבל אתה לא יכול לעבור. דיברנו על העונש שלך כבר, לא כך?'' אמרה פרופסור מקגונגל.

לילי סובבה את ראשה במהירות בהשמע שמו של סוורוס.

''אבל פרופסור, בבקשה-''

''אמרתי לא,אדון סוורוס סנייפ, חזור בבקשה לטירה.''

סנייפ נאנח והחל לחזור.

''היי, סבר-מאוס, מה קרה? נענשת על זה שאתה לא חופף את השיער השמנוני שלך?'' קרא סיריוס בלק בחיוך.

''הגיע הזמן שזה מה שיקרה.'' הוסיף פיטר פטיגרו בגיחוך.

סוורוס סנייפ המשיך ללכת חזרה, מתעלם משני הבחורים.

''שקט שם!'' קראה מקגונגל ''אדון בלק ואדון פטיגרו, גם אתם רוצים להשאר בהוגוורטס?''

''לא פרופסור.'' ענו במקהלה. מקגונגל נענעה את ראשה באכזבה ונתנה לנערה נוספת לעבור.

לילי המשיכה להביט בסנייפ, שהחל להיראות כמו נקודה שחורה ככל שהתרחק, עד שאסטוריה לא משכה את תשומת ליבה.

''ליל? את באה?''

''ממ?.. אה, כן בטח.'' לילי שילבה את זרועה הימנית בזרועה השמאלית של אסטוריה והן החלו ללכת לכיוון הוגסמיד.

''רוצה לטעום?'' אסטוריה הגיחה מאת הפינות בדובשניירה והושיטה ללילי עוגייה גדולה במיוחד בצבע ירוק.

''אמ.. לא תודה.'' 

אסטוריה משכה בכתפה ולקחה ביס מהעוגיה. לאחר כחצי דקה פניה השזופות נעשו ירוקות והיא מיהרה לירוק את העוגייה.

''זה ממש לא טעים.'' אמרה

''טורי.. הפנים שלך בצבע ירוק.'' אמרה לילי, מתאפקת לא לצחוק. אסטוריה מיהרה להביט בהשתקפותה בזכוכית החלון ופערה את עינייה.

''אוי, זה ממש לא היה רעיון טוב... אני אלך לבדוק אם יש משהו שיעזור לי.''

''אוקי, אני חוזרת עוד מעט. אני רק אלך לבדוק שהכל בסדר עם התלמידים.'' אמרה לילי ואסטוריה זקפה לעומתה את אגודליה.

לילי יצאה לבחוץ מלווה ברוח סתווית שהתאימה בדיוק לחודש אוקטובר. היא התהלכה לה ברחובות ווידאה שהכל בסדר. כאשר נכנסה לחנות של זונקו, הבחינה בג'יימס פוטר, הנמצא מחוץ החנות יחד עם חבריו; ליבה החל להלום בחוזקה, מלווה במחשבות שלא רצתה לחזור אליהן.

'מה קורה איתך אוונס? קחי את עצמך ביידים!' ניסתה לשכנע את עצמה. 

 בלית ברירה, לאחר שסיימה את סיורה בחנות, יצאה והחלה לצעוד לכיוון שבו היו פוטר וחבריו.

היא ניסתה לא להביט לכיוונם של הבנים ולהמשיך בדרכה.

''שלום לך אוונס, נאבדת?'' קרא סיריוס. לילי נאנחה- הנה הגיע התכנית שלה לסוף הדרך.

''לא בלק. אני לגמרי בסדר, תודה.'' היא זרקה לעברו חיוך מלאכותי אך קורן והחלה ללכת כאשר מישהו תפס בכך ידה.

היא הסתובבה בחדות והבחינה בג'יימס פוטר.

''אנחנו צריכים לדבר.'' אמר ומשך את לילי אחריו, מלווה בשריקותיהם של סיריוס ופיטר וצעקותיו של רמוס המנסה להשתיק את חבריו.

הם עצרו ליד קיר לבנים גבוה במעמקי הכפר. ג'יימס עזב את ידה של לילי והשפיל את מבטו.

''תראי, בנוגע לאתמול...''

''מה בנוגע לאתמול?'' התממה לילי.

''אני מצטער על זה ש... נו, את יודעת...'' החל למלמל.

לפתע לילי נזכרה בשיחה שלה עם אסטוריה:

''את לא מאוהבת בג'יימס פוטר, את מאוהבת מעל הראש בג'יימס פוטר.''

''ויש איזושהי תרופת נגד?''

''כן.''

''והיא...''

''להיות עם ג'יימס פוטר.''

'אוונס, אין דרך חזרה.' אמרה לעצמה.

היא נאנחה והחלה להתקרב אל ג'יימס, מצמצמת את הפער ביניהם עוד ועוד.

''אל תצטער, פוטר.'' לחשה.

כאשר הוא הבחין במרחק הקטן שבינהם הוא הרים את מבטו והביט בעינייה של לילי.

''מה... מה אמרת?..'' לחש.

''אמרתי שלא תצטער.''

לילי צמצמה את הפער בינהם סופית ונשקה לשפתיו של ג'יימס.

ג'יימס המופתע נענה לנשיקה וחיבק אותה במותניה. ידיה של לילי נכרחו סביב צווארו.

לילי הרגישה זרמי חשמל בכל גופה. הרוך והחמימות של שפתיו גרמו לה תחושת הנאה ופרפרים בבטן. הבל פיו היה ממכר.

כשלשניהם נגמר האוויר, הם התנתקו אחד מהשני בעוד ג'יימס מלקק את שפתיו ומחייך.

''למה עשית את זה לילי? מה השתנה מאז הפעם האחרונה?''

''אתה השתנת, ג'יימס פוטר.'' היא לקחה את כף ידו וליטפה אותה בעזרת אגודלה. חיוך גדול התפרש על פניה.

''אם כך,'' אמר וחיוכו העקום קיבל הבעה ערמומית ''אני מניח שלא תתנגדי לעוד נשיקה.''

''דווקא אתנגד.'' ענתה לו ''אתה צריך לזכות בה. בזאת זכית בגלל שהתבגרת בשבילי.''

החיוך לא מש מפניו. ''ואם אני אבקש ממך לצאת איתי?''

חיוכה של לילי הפך לערמומי גם הוא. 

''ממ... אני אחשוב אל זה.''אמרה. לאחרר כחמש שניות, היא הניחה את כף ידה על לחיו ונשקה לו קלות על שפתיו.

''אז אני מניח שחשבת?'' הביט בה ג'יימס, משועשע.

''כן, לשתי השאלות.'' היא חייכה והחלה לצעוד במהירות מהמקום, מותירה את ג'יימס עם חיוך על פניו ותחושת ניצחון.

כאשר ג'יימס חזר אל חבריו, סיפר להם על מה שקרה וקיבל תשועות רמות מצד סיריוס ומבטים מופתעים אך שמחים מצדם של רמוס ופיטר.

באותו הזמן לילי חזרה אל אסטוריה וזו הביטה בה ברוגז.

''איפה היית כל-כך הרבה זמן? אפשר לחשוב שחזרת להוגוורטס ועשית שנ''צ-''

-'' נישקתי את ג'יימס פוטר והסכמתי לצאת איתו.'' אמרה לילי.

פיה של הסטוריה נפער לרווחה בהבעת תדהמה.

''את עשית מה?!''

''את שמעת אותי. אל תגרמי לי לחזור על זה.''

''אוקיי וואו, וואו. את ו.. ופוטר?''.

לילי הנהנה בתשובה.

''חכי שמגי תשמע את זה. היא תאכל אותך חיה.''

''מגי לא תעשה לי כלום, אסטוריה. חוץ מזה, לא את אמרת לי לעשות את זה?''

''טוב כן,'' ענתה לה אסטוריה ''אבל לא ציפיתי שבאמת תעשי את זה! בכל מקרה אני שמחה בשבילך.''

''תודה.'' אמרה לילי וחיבקה את חברתה הטובה ביותר.

''אבל קודם-'' אסטוריה חייכה אל לילי '' -כדאי שתלכי לספר למגי על זה.''

לילי ואסטוריה הלכו לספר למגי (שהייתה בתוך הדובשניירה יחד עם דין פילדס). תגובתה הייתה מעט כועסת והיא החלה להסביר ללילי את הסיכונים ב''לצאת עם קונדסאי'', אבל לאחר כמה שכנועים מצדן שהכל יהיה בסדר, היא נרגעה והחלה לשמוח בשביל חברתה.

הן המשיכו להסתובב ברחבי הכפר ולאחר כמה שעות,הבנות חזרו לטירה.

כאשר הן נכנסו לחדרן הופתעו לגלות שהאנה עדיין ישנה. הן עוד פעם ניסו להעיר אותה וכל זה היה חסר טעם. לבסוף הן החליטו שכנראה מדאם פומפרי נתנה לה שיקוי שינה חזק במיוחד, שאמור לעזור לה להתגבר על תופעות הלוואי מצריכת האלכוהול.

לילי ואסטוריה לקחו את ציודן ויצאו לחדר המועדון על מנת לעשות את שיעורי הבית שלהן. הן התיישבו בשתי ספות שנמצאו אחת ליד השנייה והחלו לעבוד.

השעה הייתה כבר שבע בערב, ולילי כמעט סיימה את חיבורה בשינויי צורה(שהיה הדבר האחרון מתוך שיעורי הבית שלא היה גמור), כאשר מישהו שעמד מאחוריה חיבק אותה בצווארה.

היא סובבה את ראשה וחייכה למראו של גיימס.

''היי.'' אמרה ונשקה לו. התלמידים שהיו בחדר המועדון לטשו בהם מבטים מופתעים עד-מאוד; ואפילו תלמידת רביעית פרצה בבכי והחלה לרוץ לכיוון החור שמאחורי דיוקנה של האישה השמנה.

''בוא, שב.'' אמרה לו ותפחה על המקום הריק לידה. ג'יימס קפץ מעל גב הספא והתיישב ליד לילי.

''על מה את עובדת?'' שאל אותה והסיט קצוות שיער אדומה אל מאחורי אוזנה של לילי.

''ממ... החיבור בשינויי צורה. כמעט סיימתי, נשארו לי רק שלושה סנטימטרים.''

''הו.'' אמר ג'יימס ''סיימתי אותם אתמול. אני לא אפריע לך, כשתסיימי אני אמשיך בעיסוקיי.''

''עיסוקייך?'' הביטה בו לילי במבט ערמומי ''מה למשל?''

''תסיימי לכתוב ותגלי.''

לילי משכה בכתפה. לאחר כחמש דקות היא סיימה את החיבר.

''סיימתי.'' הודיע לילי.

''יופי, אבל קודם, נדמה לי שאני רעב. רוצה ללכת לאכול ארוחת ערב?''

לילי הנהנה והשניים הלכו מחובקים אל עבר האולם הגדול.

כאשר הם נכנסו נשמע רעש של כלי אוכל נופלים.

''תתעלמי מזה.'' אמר לה ג'יימס והם התיישבו באחד מהשולחנות.

הם החלו למלא את צלחותיהם במזון ואכלו בהנאה מרובה.

לאחר שסיימו לאכול ג'יימס נישק את לילי כדי לאושש את התאוריות שפיתח קרב התלמידים, וכמה בנות (ובן) פרצו בבכי וברחו.

''אני חושבת שמועדון המעריצים שלך מתפרק.''הקניטה אותו.

''לא אכפת לי. יש לי אותך עכשיו.'' הוא נשק למצחה וחיבק אותה.

לאחר מכן הם החליטו לצאת למדשאות כדי לקבל מעט פרטיות. מבטיהם של כל היושבים עקבו אחריהם עד שהזוג נעלם מאחורי הדלת.

הם התיישבו על הדשא מתחת לעץ אשוח, מחובקים, כשלילי נשענת על ג'יימס.

ג'יימס הניח את סנטרו על קדקדה של לילי והריח את הריח המתוק שהדיף שיערה. הוא היה מאושר שלילי סוף-סוף נענתה להצעתו ושיש לה רגשות כלפיו. אחרי כל השנים האלה, היא לבסוף הסכימה.

''יש לי שאלה אליך.'' אמרה פתאום לילי

''המ?..''

''אני יכולה לקרוא לך ג'יימי?'' צחקקה.

''הו, אמ... כן, נראה לי.'' 

לילי החלה לצחוק בתשובה.

''מה כל כך מצחיק אותך?'' חייך למשמע צחוקה.

היא הסתובבה והביטה בפניו של ג'יימס.

''הו, כלום כלום, פשוט בחיים לא חשבתי שאקרא לך ככה.''

''ובחיים לא חשבתי שאעשה את זה-'' ג'יימס רכן קדימה וניקש את לילי.

הם התנתקו כאשר ג'יימס הבחין בחבורת בנות שעקבו אחריהן מאחד החלונות. הוא התרגז ולכן קם במהירות והחל ללכת לעבר הבנות. הוא נכנס לתוך הוגוורטס ונעמד בשילוב ידיים לפניהן.

''אין לכן משהו יותר טוב לעשות?'' שאל אותן והן הסמיקו והשפילו את ראשיהן ''אולי אתן שחכתן אבל אני עדיין מדריך ראשי ויש לי את הזכות להוריד חמש נקודות לכל אחת ואחת מכן.''

הבנות הביטו בו במבטים מאוכזבים והחלו להתפזר, ממלמלות אחת לשנייה דברים שג'יימס לא הצליח להבין.

 הוא חזר אל לילי ומצא אותה שוכבת על הדשא. הוא נשכב לידה והביט בשמיים ששזורי הכוכבים..

''זה יפה כל-כך, נכון?'' שאלה אותו לילי.

''כן. מאוד.''

אז זה הכל להיום, מקווה שאהבתם

רוז♥

הפרק הקודם